אבי סוויסה: "בעבר הרווחתי כסף רב, אבל את האושר האמיתי מצאתי דווקא בשכונה ענייה בירושלים"

אבי סוויסה היה צעיר ישראלי אחרי צבא כאשר החליט לנסות את מזלו מעבר לים. "הרגשתי שישראל קטנה עליי", הוא אומר בשיחה ל'הידברות'. "זה היה הרקע ליציאה לארה"ב, במטרה לנסות שם את מזלי".

סוויסה, כיום כמעט בן שלושים, הגיע לארה"ב בגיל 22. "נחתי בניו יורק עם שאיפות 'לכבוש את אמריקה'. היו לי אז בקושי כמה מאות שקלים, ואפילו את השפה האנגלית לא ידעתי. לא פלא שבתחילה התמודדתי עם קשיי התאקלמות, אולם לאחר תקופה הצלחתי להשתלב בארה"ב כאמריקני מלידה", הוא אומר בחיוך.

בשלב הבא יצא לעבוד במכירות בעגלות. הוא שיווק לאמריקנים מוצרים שונים והרוויח הון. "הייתי סוגר בחודש בין 5 ל-15 אלף דולר", הוא משחזר. ברור מאליו כי בתוך מרוץ החיים הזה לא היה מבחינתו מקום לענייני דת. "חשתי אז רחוק מהדת. דעתי על החרדים לא הייתה טובה, כמו לצערי עוד אנשים שנחשפים למדיה הישראלית המסיתה והמכלילה".

באיזה שלב אתה משנה את דעתך על היהדות?

"זה קרה ללא הכנה מוקדמת", הוא משיב. "יום אחד נכנס יהודי חרדי לקניון שבו עבדתי. בארץ הייתי רואה בו את ה'פרזיט' שהתקשורת ומסיתים שונים מציירים, אבל בארה"ב הוא בכל זאת היה דמות שקרובה אלי יותר מההמון האמריקני שמסביב. החלטתי לפנות אליו, הזדהיתי כיהודי, והתפתחה בינינו שיחה".

החרדי האמריקני התברר כאיש נעים שיחה ונעים הליכות, ועבור סוויסה, שהיה ישראלי בודד בין מיליוני אמריקנים, זו הייתה הזדמנות נדירה ליצור קשר עם יהודי, דובר עברית. "בשלב מסוים החלפנו מספרי טלפון. לא חשבתי שאמשיך בקשר, אלא שזמן קצר לאחר מכן כבר הוזמנתי להתארח בשבת בביתו של אותו יהודי יקר. האישה שעמה תכננתי להקים את ביתי סירבה לכך בתוקף, ואני נאלצתי לסרב.

"במקום זאת המשכנו לשמור על קשר, ואף קבענו שיעור תורה שבועי. לאחר כמעט שנה של לימוד, במהלכה סיימנו את המסכת הראשונה של הש"ס, התחלתי לחוש כי יש משהו בתוכי שרוצה עוד להתקדם בקשר לבורא עולם. פניתי לאברך משדה התעופה שכעת גם היה ה'חברותא' שלי, ואמרתי לו: 'משהו בנפש שלי מדוכדך, אני רוצה לבוא לשבתות; להתחזק, אבל במשפחתי מתנגדים לכך'. תגובתו הפתיעה אותי. בנעימות, כדרכו, הוא הצביע על ארון הקודש, ואמר לי 'שם נמצא הפתרון עבורך. גש לשם ותשוחח על כך עם בורא עולם'.

"החלטתי לקבל את ההצעה, ולאחר שעזבו אחרוני המתפללים את בית הכנסת, ניגשתי אל ארון הקודש. בכיתי כמו שלא בכיתי מעודי, וביקשתי מבורא עולם שאצליח להתקרב אליו. רגעים לאחר מכן החלטתי להתנתק מהקשר עם אותה אישה. היא מצדה ניסתה להתעקש להינשא, אבל בחסדי שמיים מרובים הצלחתי להתנתק ולפתוח דף חדש".

הטענות נגד החרדים שנעלמו

תקופה לאחר מכן אבי כבר הגיע לשבות בביתו של האברך. "בשבת הראשונה, הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להאמין שאני נמצא בתוך עולם רוחני כה עשיר. אז חשתי לראשונה את האור של השבת. זו הייתה שבת מיוחדת", הוא אומר ברגש. "התחלתי אותה בטבילה במקווה, בלימוד על פרשת השבוע, ובכלל – כל השבת עברה בתחושה עילאית ומיוחדת".

לא נתקלת בקושי בשמירת שבת?

"האמת, בתחילה היה נראה לי מפחיד לעזוב את הטלפון למשך שבת שלמה, אבל במהלך השבת כמעט שכחתי מהמכשיר הסלולרי שניהל את חיי היום-יום שלי עד אותה שבת. רק כשקפצתי למים העמוקים – גיליתי שהם לא כאלו עמוקים", הוא מגדיר את התחושות שעברו בו לאחר סיומה של השבת.

"ואז אמרתי לעצמי: למה שלא אשתף את האור הזה עם ישראלים נוספים? צריך לדעת שיהודים שמגיעים למקומות נמוכים עלולים ליפול למקומות קשים ביותר. ראיתי ישראלים רבים, שעבדו בארה"ב, שהתרחקו מכל זיק יהודי. באותה עת, אני כבר שמרתי שבת והתפללתי בבית כנסת. ניצנים ראשונים של תשובה חלפו בליבי. הייתי בין סמול למדיום מבחינה דתית", הוא צוחק.

ומה אתה עושה עם המחשבה הזו?

"החלטתי באותו זמן להפיץ את אור השבת גם בקרב ידידים. מאז, בהדרגה, החלו עוד ועוד חברים להתחבר לקהילות היהודיות באזור ולהגיע להתארח בשבתות – על כל המשמעויות שיש לכך מבחינת שמירת השבת שלהם".

עם האירוח בשבתות, אור היהדות החל לשנות לטובה את הצעירים הישראליים. סוויסה נרגש במיוחד להיזכר באחת הדוגמאות הבולטות לשינוי שנוצר אצל צעירה: "היא תכננה באותה תקופה להתחתן עם גוי מקומי, אבל בזכות שמירת השבת זכתה אותה יהודייה לסגת מהכוונה הזו ולהחליט להינשא ליהודי".

ומה קרה לאותם צעירים בהמשך?

"כיום חלק גדול מהבחורים הללו נמצאים בישיבות", הוא משיב ובקולו נשזרת קורת רוח.

סוויסה עצמו החליט להמשיך את השינוי. באותם ימים אושר הגרין קארד (כרטיס המאפשר שהייה בארה"ב) שלו, והוא החליט לשים את פעמיו חזרה לביקור בישראל. על הפרק, כמובן, היה ביקור בבית הוריו אותם לא פגש זמן רב, אך עמדה בפניו מטרה נוספת, חשובה אף יותר מבחינתו: "ביקשתי לבדוק האם מתאימים לי חיי תורה מלאים. לכן, עם נחיתתי בארץ, כשאף אחד מבני משפחתי עדיין לא יודע שאני בישראל, לקחתי מונית ונסעתי לישיבת 'אור החיים' בנשיאות הרב ראובן אלבז שליט"א.

"אני זוכר כיצד הגעתי לשכונת הבוכרים בירושלים. זה היה מעין הלם תרבותי מבחינתי: משכונות היוקרה והפאר שבהן חייתי בארה"ב, נחתי במפתיע למעין עולם שונה לחלוטין, אל שכונה ענייה בירושלים. אולם מהר מאוד התברר לי כי העניים האמיתיים הם שכניי הקודמים... בעוד האושר והשלווה נחים על פניהם של תושבי הבוכרים, אני יודע היטב, הודות לעברי כמוכר בארה"ב, שענף המכירות הפופולרי ביותר במעצמה החזקה בתבל הן התרופות נגד דיכאון. הדבר החשוב ביותר שקיים – והוא אושר – נמצא דווקא בירושלים ולא בנבדה.

"כשהגעתי לישיבה התקבלתי למעונו של הרב אלבז, ששכנע אותי לעזוב את כל מה שכביכול היה לי ולבוא ללמוד בישיבה. שבתי לארה"ב לאחר מספר ימים רק בשביל לחסל את עסקיי, ומשם המשכתי במהירות לארץ. מאז אני נמצא בישיבת 'אור החיים' כבר מספר שנים, מונה כל רגע כמטמונים; יושב מול ספר התורה הפתוח ויודע כי העומד עומד על כתפיי וכתף חבריי".

כיצד הגיבה המשפחה לשינוי שעשית?

"הם חשבו שקמתי על הצד הלא טוב שלי, ושכנעו את עצמם שזה יעבור. אולם כשראו שאני מתמיד בדרך התורה והמצוות – החלו לנשב רוחות אחרות. שאלו כיצד אני אתפרנס, וכמה ממכריי אף הזכירו את הדעות הרווחות בציבור נגד החרדים. לשמחתי, היום גם הם יודעים עד כמה כל הטענות כלפי הציבור החרדי הינן שקר וכזב.

"מעבר לכך שבעקבות הצעד שלי, דרכי החלו גם בני משפחתי לראות את האור, ולפתע הם מגלים את האושר שלי, את הנעימות והאחריות, ומבינים שהתורה דווקא עושה טוב לאדם. אני לא מטיף לאף אחד, ואם מישהו שואל כיצד לעשות שבת – אני מסביר בנועם, בחיוך; מציע להחליף אווירה בשבת כדי שלא להיסחף, ובעיקר משתדל לשמש כדוגמה אישית".

ואיך אתה מגדיר את החיים שלאחר החזרה בתשובה?

"אומנם ירדו לי כמה אפסים מחשבון הבנק, ובמקום זאת נותרתי עם כמה אפסים", הוא אומר בחיוך שובב, וממהר לסייג: "מצבי הכלכלי טוב, ברוך השם, אם כי אין לי את העושר הגשמי שהיה לי בעבר. אך חשוב מכך – אני נהנה מאוד מעושר רוחני רב, שבו לצערי הייתי עני עד שגיליתי את עולם היהדות הנפלא".