מן ההוכחות לעל-אנושיות בתורה: האם לפני 3,000 שנה בן אנוש יכול היה להכיר את כל היצורים הימיים?

בתורה נאמר כי ישנה יבשת אחת: "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן" (בראשית א, ט), ואילו כיום ידוע כי ישנן שבע יבשות על פני כדור הארץ.

בזוהר הקדוש מגלה רבי שמעון בר יוחאי, כבר לפני כ-2000 שנה, על תופעת נדידת היבשות, ועל כך שישנן בכדור הארץ שבע יבשות שהתפצלו מיבשת אחת - "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות" (זוהר חדש, פרשת בראשית, דף כא, א). וכל זאת נאמר בתקופה שבה טרם גילו על קיומן של יבשת אמריקה הצפונית והדרומית, ושל יבשת אוסטרליה.

כלומר, אמירתה של התורה כי בתחילה הייתה קיימת יבשת אחת בלבד היא למעשה ידיעה גאולוגית על תקופת ראשית הבריאה. ומתי המדע גילה ידיעה זו? רק לפני כמאה שנה קמה תאוריית נדידת היבשות על ידי הגיאולוג הגרמני אלפרד לותר וגנר, אשר הצביע במחקרו על ההתאמה שבין קווי החוף של היבשות, כאילו והיו לחלקי פאזל שנפרדו זה מזה. מחקרים נוספים שלו הצביעו על ההתאמה הקיימת במקומות החיבור בין היבשות מבחינת הצמחייה, בעלי החיים והמבנה הגיאוכימי של המחצבים. המחקרים על נדידת היבשות התרחבו ואישרו כי אכן בראשית הבריאה היו היבשות אכן מחוברות זו לזו ליבשה אחת, כמאמר התורה.

לדעת נסתרות מעולם המים

אחת הדוגמאות, מבין רבות, לאמיתות התורה נמצאת בדיני כשרות הדגים. התורה שבעל-פה, שגם היא נמסרה במעמד הר סיני, מציינת כלל הנוגע לדיני כשרות בדגים: כל דג שיש לו קשקשים – בהכרח יש לו סנפיר, אך לא כל דג שיש לו סנפיר בהכרח יהיו לו גם קשקשים. והנה לשון המשנה: "כל שיש לו קשׂקשׂת – יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר – ואין לו קשׂקשׂת" (מסכת נידה, פרק ו, משנה ט). עד היום התגלו 34,000 זני דגים והכלל עדיין נכון – לא נמצא ולו דג אחד שיש לו קשקשים ואין לו סנפיר.

וכי מניין יכול היה בן אנוש לדעת אלו דגים נמצאים במרחבי האוקיינוסים? היש בן אנוש שיכול לדעת מידע שכזה? בזמנים אלו לא עמדו לרשות האנושות אמצעי מחקר מתוחכמים, לא הייתה אפשרות לדעת ידיעות מפורטות אודות סוגי החי השונים ותכונותיהם האופייניות, וכן לא היה ניתן לבדוק את סנפירי כל הדגים במעמקי האוקיינוס. לאף בן אנוש לא הייתה אפשרות לדעת זאת, אם לא שהתורה נמסרה מדעת עליון.

ואף יותר מכך, למה שבן אדם שמעוניין לכתוב ספר ולהציגו כאלוקי ירשום בספר איזשהו פרט שיש בו סיכון מסוים שיתבדה ויתגלה כשקר? הרי אם במהלך שנות ההיסטוריה יתגלה בעל חיים שנוגד את הכלל שצוין – יהיה ברור לכל שהספר מכיל טעות, ואם קיימת בספר המוצג כאלוקי ולו טעות אחת(!) בלבד, ודאי שאין הוא אלוקי. לא קיים בן אנוש היכול לדעת ידיעות מעין אלו, אלא רק זה שברא את העולם ובידו השליטה המלאה בטבע. ועל כן, לא נותר אלא לקבוע כי קיימת רק אפשרות הגיונית אחת לגבי זיהוי מקורו של ידע זה: תורה מן השמים.