פרשת מטות-מסעי: מדוע אהרון הוא האדם יחיד שמפורט בתורה תאריך פטירתו?

אהרן הכהן הוא הדמות היחידה בתורה שהתורה מציינת את תאריך פטירתו, וכפי שכותבת פרשתנו: "וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי השם, וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ".

"בחודש החמישי באחד לחודש", זה ראש חודש אב.

מדוע אהרן הוא האדם היחידי שזכה שהתורה תציין את תאריך פטירתו?

שאלה נוספת, נשים לב לעובדה שפרשה זו נקראת תמיד בסמוך לתאריך פטירתו – ראש חודש אב. נראה שהתורה מדגישה לנו לקראת חודש אב – תזכרו שאהרן הכהן נפטר בראש חודש אב. מה התורה רוצה ללמד אותנו בזה?

שאלה זו מתעצמת לאור העניין שפטירתו של אהרן מובאת בהרחבה בפרשת חוקת, אולם שם התורה אינה מזכירה את תאריך פטירתו. מדוע דווקא כאן, בפרשת מסעי, עוצרת התורה את רצף המסעות, חוזרת אל אירוע פטירת אהרן ומזכירה את היום המדויק שבו זה קרה?

הנצי"ב מוולוז'ין, בספרו "העמק דבר", כותב: "לא הודיע הכתוב לא במיתת משה ולא במיתת מרים החודש והיום, כי אם במיתת אהרן, ללמדנו שאותו החודש גרם להיות לשטן לגדולת עבודת המשכן שהיה על ידי אהרן הכהן הראש, ומזה סימן לדורות דבחודש אב יהא נחרב בית המקדש". כלומר. לכל דבר יש שורש. אהרן היה הרי הכהן הגדול, ראש בית המקדש, ופטירתו בחודש זה הטביעה את חותמה על חודש זה, והיא היוותה גורם נוסף שהחודש הזה יהיה "חסר מזל" בכל מה שקשור לבית המקדש.

נעמיק יותר.

משה ואהרן הנהיגו את עם ישראל בכוחות משולבים. כבר בראשית גאולת עם ישראל ממצרים הקדוש ברוך הוא הכריז על השילוב ביניהם: "וְדִבֶּר הוּא (אהרן) לְךָ (למשה) אֶל הָעָם, וְהָיָה הוּא (אהרן) יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה (משה) תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד', ט"ז).

המדרש כותב: "בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר: "הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה", מגיד ששניהם שקולים (בראשית רבה, א')".

נשים לב לניסוח המדרש – "שניהם שקולים", ולא "שניהם שווים". ההבדל בין שני המושגים הוא, ש"שווים" - פירושו שווים בכל, ושקולים פירושו – שלכל אחד יש יתרון על פני השני במשהו שהוא ייחודי לו, אולם בתוצאה הסופית הם שקולים.

מיד לאחר התגלות השם למשה, מציינת התורה: "וַיֹּאמֶר השם אֶל אַהֲרֹן, לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ" (שמות ד', כ"ז). המפגש בין משה לאהרן אחיו הוא מפגש בין שני עולמות שונים זה מזה, אך משלימים זה את זה. "נשיקה" משמעותה השקה וחיבור. המדרש מתאר את המפגש באמצעות פסוק מספר תהילים: "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פ"ה, י"א).

כותב המדרש: "חסד – זה אהרן, שנאמר: 'תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ' (דברים ל"ג, ח'). ואמת - זה משה, שנאמר: 'בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא'" (במדבר י"ב, ז'). כלומר, המפגש הזה בין משה לאהרן, הוא מפגש בין עולם החסד, שהוא עולמו של אהרן הכהן, לבין עולם האמת, שהוא עולמו של משה.

עולם החסד יוצר "אקלים" נוח בין בני אדם, עזרה הדדית וסיוע אנושי, ועולם האמת מאפשר קשר בין אדם לאלוקיו. זה מסביר מדוע ההידברות בין אהרן לבין העם הייתה כה טבעית ומסבירת פנים, שהרי אהרן היה מושלם במידת החסד, ומדוע משה זכה להידברות ישירה בינו לבין הבורא שהרי הוא היה מושלם במידת האמת.

חסד ואמת לא תמיד מסתדרים אחד עם השני. מה קורה כששני הערכים הלו מתנגשים?

המדרש ממשיך: "צדק – זה משה, שנאמר: 'צִדְקַת השם עָשָׂה' (דברים ל"ג, כ"א). ושלום – זה אהרן, שנאמר: 'בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי' (מלאכי ב', ו'). גם צדק ושלום לא תמיד מסתדרים זה עם זה, שהרי צדק הוא לכאורה חד צדדי, ושלום מבטא פשרה.

משה רבנו מייצג את עולם המשפט והצדק. חכמים מגדירים את משה "יקוב הדין את ההר". מן הצד הנגדי, אהרן הכהן מפורסם בתואר "אוהב שלום ורודף שלום". כך כותב התלמוד (סנהדרין ז ע"ב): "משה היה אומר: יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו, שנאמר: 'תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן" (מלאכי ב', ו'). רש"י מבאר: "ורודף שלום – כיון שהיה שומע מחלוקת ביניהם, קודם שיבואו לפניו לדין, היה רודף אחריהן ומטיל שלום ביניהם". כלומר, הוא הקדים את השלום לאמת.

המדרש מספר שאהרן היה הולך לאחד השותפים או בני הזוג ומשנה את האמת כדי להשיג שלו. גם כאשר אהרן שמע על אדם שחוטא, שלכאורה מידת האמת אומרת להתרחק ממנו ולעזוב אותו, אהרן היה מחבק אותו ואומר: "כמה אני אוהב אותך, כמה פוטנציאל יש בך", ואותו אדם היה מתמלא מהחיבוק של אהרן. למחרת, כשהיצר פיתה אותו לחטוא, הוא היה אומר לעצמו איך אאכזב את אהרן? איך אשבור את האמון שלו?

זה שאהרן נשק למשה, זה אומר שהשילוב בין עולמו של משה לעולמו של אהרן הוא המנצח – אמת וצדק ביחד עם חסד ושלום. רק השילוב הזה יכול להביא את גאולתן של ישראל אז – במצרים, ולדורות.

התורה מספרת השבוע על מות אהרן כדי לעורר אותנו לפעולה. ימי תחילת אב עתידים להפוך לימים בהם עם ישראל כולו יתאבל על חורבן בית המקדש והיציאה לגלות. התורה מעניקה את אסטרטגיית היציאה מהגלות. היא מגלה מה לעשות כדי לעורר רחמי שמים ולשוב לארצנו – ללכת בדרכו של אהרן.

באה התורה וקוראת בפתח פרשת מסעי ובראש חודש אב: בימים הללו – נאמץ את דרכו של אהרן. אהרן הסתלק בחודש החמישי באחד לחודש – אחד שהוא סמל האחדות והשלום.

כך נגאל עם ישראל ממצרים וכך גם תסתיים הגלות הנוכחית. זה הזמן להתעלם מהאמת הפנימית שאולי כועסת על הזולת, גם אם הכעס צודק ואמיתי, ולהעניק אהבה גם למי שבעיננו לא מגיע לו לקבל.