"הילדה הגיעה אליי עם דימוי עצמי נמוך, גב כפוף ובקושי דיברה. מה שעברה איתנו שינה את חייה"

יש אנשים שחושבים שקולנוע חרדי לא יכול להיות איכותי. כשהם יצפו בסרטים שמפיקה הניה טייכטל, קרוב לוודאי שהם ישנו את דעתם, ומה שמדהים ביותר הוא שהמשתתפות בסרטים הן ילדות בבית ספר יסודי, בוגרות לימודי המשחק מבית הניה הפקות, שיזמה עוד בהיותה בת 12, ביחד עם שתי שותפותיה דאז, חדוי אשלג ותמר אליהו, הפקות והצגות לילדות.

"גרנו בירושלים באחת השכונות המתפתחות" מספרת לנו הניה. "לא היו בה חוגים שימלאו לי ולחברות שלי את שעות אחר הצהריים. מכיוון שתמיד אהבתי להפיק וליזום הופעות, מצאנו את עצמנו בטבעיות של נערות בנות אוספות את בנות השכונה לקבלת שבת ומאמנות אותן להופעות בפני האמהות. אמנם היינו עדיין ילדות בעצמינו, אבל דאגנו להתייחס לכל אחת ואחת מהילדות האחרות בכבוד ובאהבה ולתת להן את התחושה שכל אחת מהן מיוחדת בפני עצמה." 

על סט הצילומים של עלילה יהודית

היחס המיוחד שנתנו הניה וחברותיה לבנות שלמדו אצלן כמו גם ההעצמה האישית שהן העניקו להן, הביאו את האמהות לשלוח את הבנות לחוגים המסודרים שהן פתחו, ולתת בהן אמון כנשות מקצוע למרות היותן בנות 12 בלבד. בגיל 15 הן כבר שכרה אולם הופעות בן 500 מקומות, ושנה לאחר מכן הן פתחו סניפים נוספים בירושלים, מה שמאוחר יותר התרחב גם מחוץ לגבולות העיר.

עברו מספר שנים, הניה גדלה, חברותיה, שהיו שותפות איתה בניהול החוגים התחתנו ועזבו את התחום, והניה הרגישה שהגיעה העת לעלות קומה, לנסות משהו חדש ומאתגר ולהקנות לבנות הלומדות אצלה חוויה אמיתית לגמרי על סט צילומים מקצועי.

"החלטתי להתחיל להפיק סרטים בהשתתפות הילדות שלמדו אצלי ולתת להן לחוות את התחושה המיוחדת והמרגשת של סרט אמיתי. גם שם דאגתי לפתח להן את הביטחון העצמי, לאפשר לנשמה שלהן להתבטא ולהיות יצירתיות."

עוזרת הפקה בת עשר וחצי

איך אפשר לנהל מספר סניפים של לימודי משחק ועדיין לא לשכוח את המקום כאמא וכרעיה?

"בעלי אחראי על התכנון ועל האסטרטגיה ועל ניהול כל הצד הטכני של הפקות הסרטים. במהלך השנה השגרה שלנו יחסית רגועה, להוציא מספר שבועות  בהן מתרחשים ימי הצילומים וההפקה. כשהילדים היו קטנים, לא תמיד זה היה פשוט. הייתי מביאה אותם איתי לימי צילומים ודאגתי לשמרטפית צמודה שתשגיח עליהם בזמן הצילומים. כיום הם שותפים, ונהנים מהתהליך, ואפילו הבת שלנו בת העשר וחצי משמשת כעוזרת הפקה בימי הצילומים," מחייכת הניה. "היא מבינה מושגים הקשורים לצילום ומתייחסת לתפקיד שלה ברצינות ובאחריות."

בחוגי משחק יש את התופעה המוכרת של בנות הנבחרות לתפקידים מרכזיים, בעוד הבנות השקטות נדחקות לפינה ומקבלות תפקיד שולי, איך אפשר לחזק לבת כזאת את הביטחון העצמי ולמנוע ממנה שוב את אותה אכזבה?

"במהלך כל השנה, אני שמה דגש רב על הדרך של הבנות, על חיזוק הביטחון שלהן ועל העצמה של כל בת ובת באופן אישי", מבחינת הניה המופע הוא לא החלק המרכזי, היא מסבירה לילדות שכל אחת חזקה בתחום מסוים, יש ילדה החזקה במשחק ויש אחרת החזקה בשירה. כל אחת לפי המתנות שקיבלה מהקב"ה, וכמו בכל תחום בחיים, לא כולן יכולות להיבחר לתפקיד ראשי. "ילדות בגילן רוקעות ברגליים כשהן לא מקבלות את מה שביקשו, אך אני עובדת איתן על קבלה, הכלה, ואמונה כך שהן מצליחות להגיע לפרגון ממקום בוגר מאוד ואני גאה בהן". ביום המכונן של חלוקת התפקידים הניה נוהגת להסריט את הבנות. התגובות שלהן רוויות באהבת חינם, וזה בהחלט מרגש.

"יש ילדות שניגשות לאודישן ברגליים רועדות"

למרות הליהוק המקצועי וחלוקת התפקידים הברורה, הניה לא מוותרת על החוויה האישית של כל ילדה וילדה. "כולן מקליטות באולפן, כולן מופיעות על הבמה, מקבלות אבזור ותלבושות, כל בת מרגישה את החוויה כאילו היא קיבלה את  התפקיד הראשי. בלימודי משחק אני פוגשת ילדות רבות שקטות וחסרות ביטחון שחוות ממש פחד קהל. הן מגיעות אלי מבויישות ולא מוכנות להיבחן לחלוקת התפקידים בפני שאר הבנות, וזאת ההזדמנות לשנות את התפיסה שלהן בעיני עצמן ולהראות להן שהן מסוגלות ליותר ממה שהן חושבות."

התהליך שהניה מצליחה להוביל לא פחות ממדהים, בתחילה הן ניגשות לאודישן ברגליים רועדות ומדברות בקול חלש וחסר ביטחון, אך כשהן רואות את הפרגון ושומעות את מחיאות הכפיים מהחברות, הן מגיעות לשיעור הבא מנקודת פתיחה גבוהה יותר ולאט לאט נבנות ומתפתחות במהלך השנה. 

"בכל שנה אני מקבלת הודעות מאמהות שלא האמינו שהבת השקטה שלהן תופיע על הבמה בפני קהל. אחת השיחות המרגשות ביותר הייתה כאשר אמא שיתפה אותי שהבת שלה תמיד התהלכה עם גב כפוף, היא ניסתה לשלוח אותה לחוג התעמלות ולחוג שחייה אבל דבר לא עזר. מאז שהיא הכניסה את הבת שלה ללימודי המשחק, היא שמה לב שלאט לאט הבת שלה מזדקפת.  ואותה בת שנכנסה חסרת ביטחון ובקושי דיברה, התחילה להתחבר לבנות ואפילו קיבלה בסוף שנה תפקיד של סולו מול הקהל."

הניה מוסיפה עניין חשוב שבוודאי כל אשת חינוך מכירה: בכל כיתה יש את הבנות הכריזמטיות והפעילות לעומת הבנות השקטות מדיי שזקוקות ליחס מיוחד, "אבל מה עם האמצע? מה עם אותן בנות רגילות וממוצעות שהופכות להיות שקופות כי הן לא שקטות באופן חריג אך גם לא מספיק בולטות? בלימודים שלנו אני דואגת לתת לכל אחת להרגיש מיוחדת במינה."

מתוך דילמות יומיות של ילדות: כשהבנות שותפות בהכנת התסריט

תחרות מול הסרטים במגזר הלא דתי היא כמעט בלתי אפשרית. רמת ההפקה שם גבוהה, ומושקע שם כסף רב כדי למסמר צופים לחוויות שליליות. איך את מצליחה ליצור עניין בקרב הצופות?

"זאת השליחות שלי, לאפשר לאמהות את הביטחון ואת השקט שהן מראות לבנות שלהן תוכן נקי, ערכי, איכותי ובעיקר יהודי, ודווקא בגלל שנוצר חיבור אל הנשמה שלהן, הן צופות בעניין רב.

הניה מביאה למסך דילמות שפוגשות את הילדות בחיי היום יום, ולפני כתיבת התסריט היא מתייעצת עם הילדות, "אני שואלת אותן מה מעסיק אותן, ומקבלת תשובות של קנאה, תחרות, לבוש צנוע, סחף חיי חברה, עדריות ועוד. מתוך התשובות שלהן אני כותבת את התסריט. במילים אחרות הסרט נותן לילדות אפשרות לפגוש בו את עצמן, את ההתמודדויות ואת הקונפליקטים שלהן וזה מה שהופך אותו למיוחד ולמעניין עוד יותר."

מה מסופר על שני הסרטים שלך שנמצאים כיום בעולם הילדים של הידברות?

"הסרט 'ילדת אמונה' מציג דרמה מרגשת על גבורתה של ילדה יהודיה בימים שלאחר השואה, הסרט הזה זכה להדים נרחבים והרבה בנות מגיעות אלי בעקבות צפיה בסרט. סרט נוסף שגם הוא נמצא בעולם הילדים הוא "זה העולם והוא מספר על שתי ילדות גיבורות שגרות במרתף חשוך בתקופה של מלחמת העולם השניה. המרתף הוא העולם שלהן, ובסרט הצופות מגלות איך הבנות הגיעו לשם, כיצד חיים בתוך מרתף, מה קורה בינתיים מבחוץ, ומה קורה למי שלא יודע מהו העולם. שווה לצפות."

מה החלומות שלך לעתיד? 

"להמשיך לעסוק יותר ויותר בשליחות להעצים בנות דרך לימודי משחק יהודי, לתת להן פינה חמה של חוויה משמחת ומעצימה, לגרום להם להרגיש שייכות למשהו גדול ולהראות להן שלכל אחת יכולה לעשות זאת. בנוסף, אני מקווה להמשיך לעסוק בקולנוע יהודי.
"על הדור שלנו נגזרה גזרת הדיגיטל: מסכי המחשב והנייד אורבים מכל עבר, הדיגיטל מראה שיש הרבה עולמות בחוץ, אך כחסידת חב"ד אני אמונה על דברי הרבי מלובביץ' המביא את דברי חז"ל: 'לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא? בשבייל המשכן ובשביל המקדש'. 
"אנחנו חיילים בצבא ה', ואל תוך הכלים האלו אנחנו יוצקים תוכן יהודי טהור כדי לחבר את ילדי ישראל לעצמם, לבורא ולחיים יהודיים שמחים ומאושרים, שהרי 'כל מה שברא ה' לא ברא אלא לכבודו', והעיקרון הוא שכל דבר שקיים בעולם נועד למעשה לשרת את הקב"ה ולגלות אותו בעולם, וכאשר משתמשים בכלים האלו לדבר טוב, מביאים אותם לתכלית שלשמה נבראו."

בואו לצפות בסרטים המרגשים של הניה טייכטל בעולם הילדים: "זה העולם" ו"ילדת אמונה" >>