מנחם אב: אוניה לא טובעת בגלל הגלים בחוץ. מה אנחנו מכניסים פנימה?

יש פתגם מפורסם שאומר ש"אוניה לא טובעת בגלל המים שמסביב. היא טובעת בגלל המים שנכנסים פנימה". זה בדיוק העניין גם בחיים של המתבגר. יצר-רע וניסיונות יש לכולם. הרחוב מלא בפיתויים זמינים לכל הנערים. אבל נער רגיל מצליח לתפקד ברמה סבירה, ולשמור על עצמו מההסתבכויות. אם נער עושה בחירות רעות שפוגעות בו, שוב ושוב, זה אומר שממש כמו הספינה הטובעת, גם לו יש חור. חור בלב, אירועים מהעבר שפצעו את נפשו.

נדרשת כאן הקדמה על נפש האדם. חז"ל אמרו: "צדיקים – לבם ברשותם" (בר"ר ל"ד י'). לכל אחד מאיתנו יש בלב כמה קולות שונים. יש קולות שקולים יותר, ויש גם קולות בהמיים יותר, כמו שנאמר בפסוק (משלי י"ב, י'): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ". גם בכל צדיק יש בהמה, לא רק בהמה אחת אלא גן חיות שלם, של כוחות נפש שונים שחיים זה בצד זה. לדוגמה: יש הקול של הכעסן הזועם, ויש הקול של הפחדן שתמיד חרד וחושש, הקול של הנהנתן שתמיד סורק את הסביבה לכל מקור של עונג, הקול של הסקרן שמחפש לחקור את העולם, הקול של הדאגן וכו'. הקולות הם שונים ומגוונים: כמו חוטים בבובות תיאטרון, כך לרגשות יש חוטים שאפשר למתוח ולהחזיק, וזה תפקידנו, לשלוט בהם לעבר המטרות שבחיינו. באופן רגיל, אדם מצליח לנהל את הכוחות האלו, לתת לכל כוח את המקום והזמן שלו. לדעת מתי להיות קל כנשר ומתי להיות גיבור כארי, מתי רץ כצבי ומתי עז כנמר. אדם בריא משתמש במערכת הפעלה שנקראת: "דעת" כדי לנהל את גן החיות שבתוכו, להרמוניה אחת שמתפקדת בצורה יעילה. כל אחת מהמערכות מקבלת את מקומה הנכון. כולן ביחד ניצבות סביב לוח-בקרה שמקבל מידע מהחושים, ובוחר בתגובה הנכונה. יש גם יצר רע, ולפעמים אנו טועים בשיקול הדעת, אבל אדם רגיל לומד מטעויות העבר, הוא לומד לשלוט בכוחות נפשו, ולנהל את עצמו באופן יציב ושקול.

כאשר יש טראומה או מצב קשה מדי, המח מכבה את המערכות של הטווח הארוך, ומתמקד בהווה, "באשר הוא שם". מערכת הפעלה חדשה משתלטת על המערכות, מערכת של חירום והישרדות, שמתחילה לנהל את החיים בהווה, בלי יעדים ארוכי טווח, באופן אגוצנטרי, עם יכולת דחיית סיפוקים נמוכה ומעט אמון בזולת. ואז, אין דעת לנהל את גן-החיות של כוחות הנפש שבלב, כוחות הנפש הדומיננטיים משתוללים, ואין ברקסים לעצור אותם בכזו מערכת הפעלה, שכולה כיבוי שריפות והישרדות בהווה. זה מה שאירוע טראומטי גורם.

מה שהיה היה, ואת שאירע אין להשיב, אבל יש תקווה: ניתן להתרפא וניתן לשנות את הניגון של טראומות העבר. מלחמה בסימפטומים אינה יעילה, אבל יש אווירה שבה ניתן להחזיר את מערכת ההפעלה הרגילה, ולעזור לחזור לניהול עצמי תקין.

"משנכנס אב ממעטין בשמחה". מנהג ישראל להקדים לשם החודש את המילה: "מנחם". למרות האבלות הקשה, אנו מקדימים "מנחם", נחמת הגאולה, כי למרות כל הקשיים, אם נלמד וניישם את הכלים הרלוונטיים למצבים האלו, נוכל להחזיר לנערים תחושת ביטחון ועולם יציב, חם ומקבל, בלי טריגרים, ואז הניגון האופטימי עוד יחזור לחיינו.