"הרופאים היו פסימיים, אבל אני האמנתי שאצא מזה": הכלה שהפכה למשותקת בראיון מצמרר

חתונה היא תמיד אירוע מרגש, ושעת החופה היא שיא השיאים של ההתרגשות. אבל בחתונתם של עמית ודור שפירא שנערכה לפני כחודש, חשו כולם התרגשות שאינה טבעית.

עצם העובדה שדור עומדת תחת החופה, על רגליה, ומסוגלת אפילו לרקוד ולפזז, אינה מובנת מאליה כלל. על העובדה הזו העיד מקרוב הרב ד"ר שלמה סטיב ג'קסון, אשר סידר את הקידושין תחת החופה, זאת לאחר שליווה את דור כרופא מנתח בבית החולים בלינסון.

"כשאתה שובר כוס אתה מנפץ אותה לרסיסים, והשאלה מה עושים כשהחלום הזה מתנפץ", הוא אמר רגע לפני שבירת הכוס, "האם מרימים ידיים ובוכים על מר גורלנו, האם מחליטים להתייאש, או שמחליטים להתקדם או להילחם". בכך הוא רמז לסיפורה הפלאי של דור ולמלחמה הבלתי נתפסת שלה למען החיים.

כאב שהופך לשיתוק

"הכל התחיל לפני קצת יותר משנה", משתפת דור, "התגוררתי אז בחיפה ועבדתי באזור המרכז. בדיוק הייתי לפני מעבר דירה, וגם התחלתי פרויקט חדש בעבודה. סדר היום שלי היה צפוף, וכשהרגשתי באחד הימים כאבי גב חזקים, הייתי בטוחה שזה בגלל העומס והמטלות. לא העליתי בדעתי שקרה לי מה שקורה לאחד למיליון ושהתחזית הנוראה מכל עומדת להתרחש".

בתחילה ניסתה דור להמשיך לארוז את החפצים לקראת מעבר הדירה, אך בשלב מסוים הרגישה שהיא לא מסוגלת להמשיך. היא ביקשה להיכנס להתקלח, אך אפילו לצורך הפעולה הפשוטה הזו היא נזקקה לעזרה. "כשנכנסתי למקלחת הלך הכאב וגבר, והרגשתי שאני לא מסוגלת לשאת את כאב זרם המים על הגב. הכאב היה חזק ברמות מאוד קיצוניות", היא מסבירה. "בשלב זה יצרתי קשר עם אחותי הגדולה, שאני משתפת אותה בכל דבר שקורה לי בחיים. אחותי מתגוררת בעפולה, והיא הציעה לי לבוא לישון אצלה בלילה, ולמחרת ללכת לכירופרקט שיטפל בכאב הגב. זה נשמע לי רעיון טוב, אך כשביקשתי להיכנס לרכב וראיתי שאני לא מצליחה להרים את רגל ימין שהפכה למשותקת, כבר הבנתי שאני לא נוסעת לאחותי, אלא ישירות למיון בבית החולים".

בתחילה נסעה דור לבית חולים באזור הצפון, שם המתינו לה אמה ואחותה עם כיסא גלגלים, מה שהיה חיוני מאוד עבורה, שכן רגל ימין כבר לא תפקדה. "זה היה ביום חמישי בלילה ובמשך כל אותו סוף שבוע הייתי בבית החולים", היא מספרת. "אלא שבמקום שהמצב ישתפר, הוא רק התדרדר, והגעתי למצב שבו כל פלג הגוף התחתון מהמותניים ומטה היה משותק לגמרי, לא תפקד ולא זז".

בשלב זה את כבר מבינה שמדובר במשהו רציני?

"אולי זה יישמע מוזר, אבל עד בערך חצי שנה אחרי המקרה שעברתי, לא הבנתי עדיין מה קרה לי. אני אמנם זוכרת את כל מה שקרה, אבל ההבנה של עומק הדברים והסכנה הגדולה שבה הייתי, הגיעה רק מאוחר יותר. אולי זה דווקא טוב, כי באותם ימים באמת לא חשבתי על כלום, הייתי עסוקה רק במלחמה על עצמי ועל המצב הבריאותי שלי".

"ד"ר, אני עוד אלך"

בשלב זה החליטו דור ומשפחתה, להעביר אותה לבית חולים בלינסון, וכאן נכנס לתמונה ד״ר שלמה סטיב ג'קסון, רופא בכיר במחלקת ניתוחי ראש ועמוד שדרה בבית חולים בילינסון. "שמעתי על דור לראשונה ביום ראשון בבוקר, כשקיבלתי שיחת טלפון מבית החולים בצפון שבו היא הייתה מאושפזת, והודיעו לי שרוצים להעביר אליי חולה", הוא מספר. "ביקשתי שישלחו אליי הדמיות של הבדיקות, וכשראיתי במה מדובר, הודעתי להם: 'אל תעבירו את החולה, אלא קחו אותה בדחיפות לחדר ניתוח, כי כל שנייה היא קריטית. גם ביקשתי לשוחח באופן אישי עם דור והודעתי לה שהדבר הטוב ביותר שהיא יכולה לעשות במצבה, הוא להיכנס לחדר ניתוח. אבל היא הייתה נחרצת, וביקשה לעבור אלינו, לבלינסון. אנחנו כמובן נערכנו לקבלתה, ומיד כשהיא הגיעה לבית החולים בדקתי אותה והודעתי לה שאנו מכניסים אותה לחדר ניתוח ונעשה הכל כדי להציל לה את ההליכה, אבל הסיכויים שנצליח קלושים מאוד". 

הרב ד''ר שלמה סטיב ג'קסון

למה? מה בעצם עבר עליה?

"לדור הייתה פריצת דיסק גדולה מאוד בעמוד השדרה המותני. זה ייצר לחץ על העצבים, ובין היתר פגע ביכולת של הגפיים התחתונות. ההתדרדרות הייתה מהירה מאוד, וזה מה שהוביל לכך שדור עברה בתוך שעות ספורות ממצב של בריאות טובה לכאבי גב וחולשה עד כדי חוסר יכולת ללכת".

ד"ר ג'קסון מבקש להבהיר דבר חשוב: "מדובר כאן במקרה נדיר וקיצוני, אך חשוב לדעת שאם מישהו מרגיש תסמינים דומים – כאבי גב שמקרינים על הרגליים ובעקבות כך תחושת חולשה קשה וחוסר תחושה מהאגן ועד לרגליים, זה חייב להדליק אור אדום וחשוב ביותר להתפנות לבית החולים במהירות. לעתים אנחנו פוגשים חולים שמגיעים אלינו בשלב מאוחר מידי, אחרי שניסו להתעכב בבית וחשבו שהתסמינים יעברו, אבל הם לא עוברים, והלחץ הופך לחזק יותר ולעתים מוביל למצב בלתי הפיך. כולנו יודעים שכשנדלקת נורה קטנה ברכב, יש למהר למוסך, ואם משהו באייפון שלנו לא מתפקד, אנו ממהרים עוד באותו יום לתקן. גם בגוף שלנו זה חייב להיות ככה, אסור לזלזל".

במקרה של דור היא הגיעה מאוחר מידי?

"בתחילה חשבתי שהיא פספסה את הרכבת", הוא משיב בכנות, "כמובן שדאגתי שהיא תוכנס לחדר הניתוח כמה שיותר מהר, אך בליבי ידעתי שהסיכויים אינם גדולים. בדרך לחדר ניתוח הבהרתי לה את המצב, אך גם הבטחתי שנעשה הכל כדי לעזור לה. דור הייתה רגועה מאוד, והיא אמרה לי עם חצי חיוך: 'אל תדאג, אני עוד אלך'. במהלך הניתוח מצאתי כפי ששיערתי פריצת דיסק ענקית, וכל הזמן עברו בי המחשבות: 'מסכנה, בחורה צעירה שכנראה תישאר משותקת לכל החיים'.

"גם כשהסתיים הניתוח לא הייתי אופטימי. המשכתי בשגרת העבודה הרגילה, ומידי פעם כשביקרתי אצל דור ראיתי שהיא מזיזה קצת את הבוהן של הרגל, ואחר כך בוהן נוספת, ואת כף הרגל. כמובן ששמחתי ונתתי לה להרגיש שאני מתלהב, אבל בליבי ידעתי שהדרך להחלמה מלאה עוד ארוכה. אבל דור התעקשה כל הזמן: 'ד"ר, אתה עוד תראה שאלך', וגם עמית, מי שהפך לימים לבעלה, היה לצידה ותמך בה באופן מופלא ומעורר השראה ממש. אחר כך הגיע שלב שבו היא הועברה לשיקום, אך מידי פעם באה לבדיקות לבית החולים, ואני צופה בה ולא מאמין – בתחילה היא עם הליכון, אחר כך עם קביים, ופתאום היא צועדת לבד על שתי רגליים, בתוך כמה חודשים".

הכוח להילחם

"ד"ר ג'קסון היה כמו מלאך שהגיע משמיים והתגלה לנו מול העיניים", מתרגשת דור. "כולנו במשפחה אנשים מאוד מאמינים, וכשפגשנו אותו הדבר הראשון שאמרנו לו הוא: 'אתה מבחינתנו שליח של הקב"ה, ואנו מאמינים שיהיו לך הכוחות כדי לעזור, וגם אם חלילה יהיה פחות טוב, זה כנראה מה שצריך לקרות'. עם ההבנה הזו נכנסנו לחדר הניתוח, ואני חייבת לציין ששמתי לב שד"ר ג'קסון מאוד מבוהל. לפני הניתוח שאלתי אותו מהם סיכויי ההצלחה, והוא השיב לי: 'הדבר היחיד שאני יכול להבטיח הוא שמצבך לא יהיה יותר גרוע'".

על תקופת השיקום הארוכה שאחרי הניתוח, מספרת דור: "שישה ימים אחרי הניתוח הודיע לי מנהל המחלקה הנוירוכירורגית כי נראה לו שאצליח ללכת, אך רק בתנאי שאעבור שיקום במשך ארבעה חודשים באשפוז. זה לא דבר שתכננתי, היו לי כל כך הרבה תוכניות אחרות, אבל עצמתי את העיניים ולא ראיתי שום דבר חוץ ממשימת חיי – לעמוד על הרגליים ולהיות בריאה. לא הסתכלתי על שום דבר מעבר לזה, וגם לא עצרתי כדי לחשוב למה זה קרה לי ואיך נקלעתי לכזו סיטואציה. האמנתי באמונה שלמה שזה התיק שלי, ועם זה אני צריכה להתמודד

אנשים אחרים היו נופלים לדיכאון. מה נתן את הכוח להילחם?

"קודם כל זו האמונה החזקה. האמנתי באלוקים באמת, ידעתי שרק הוא יכול לתת לי את הבריאות המלאה ולהחזיר את ההליכה שלי להיות בדיוק כמו בתחילה. מידי יום הייתי מתפללת ומבקשת מאלוקים את מה שאני רוצה – לעמוד על הרגליים. באותם ימים בעלי עמית הציע לי נישואין, ולאורך כל תקופת השיקום ראיתי את עצמי מול העיניים רוקדת בחתונה. לשם חתרתי, לא הסכמתי לראות אפשרות אחרת. אני גם חייבת לציין את עמית שליווה אותי כל הזמן במסירות שאי אפשר לתאר, ולא גמר לתמוך ולהאמין יחד איתי. בלעדיו לא רק שלא הייתי עושה שום צד, אלא אפילו לא הייתי עומדת על הרגליים. לשנינו היה ברור שאני עוד אצא מזה, וכך אחרי האשפוז בבלינסון הועברתי לשיקום בבית חולים העמק, שם אושפזתי במשך תקופה של שלושה חודשים".

תמיד להאמין

לפני כחודש עמדו עמית ודור תחת החופה, כשלאורחים הרבים שהגיעו לחתונה מצפה הפתעה גדולה: הרב שקידש את בני הזוג הוא לא אחר מאשר ד"ר ג'קסון אשר בנוסף לעבודתו הרפואית הוא גם מוהל ומסדר קידושין.

"יש לנו הכרת הטוב עצומה כלפי ד"ר ג'קסון", מסבירה דור, "הוא פגש אותנו אחרי ארבעה ימים מאוד טראומטיים, כשהיינו במצב הנמוך ביותר שיכול להיות – בשפל של השפל. אלו היו רגעים מאוד קשים, והוא היה כל כך אנושי, נתן כוח וכיוון לאורך כל הדרך. בכל פעם שהייתי עם עמית הוא ציין באוזנינו איך שהוא רואה אותנו מנקודת מבטו, ותמיד עמית ואני הרגשנו שהוא ממש מתאר את האופן שבו אנחנו רואים את הזוגיות שלנו. זו הסיבה שהחלטנו שהוא יסדר לנו את הקידושין, ובאמת זכינו לחופה מרגשת מיוחד".

(צילומי החתונה: יהב שריקי)

"אני חושב שיש כאן סיפור מדהים של כוח רצון ושל אמונה גדולה", מוסיף ד"ר ג'קסון, "גם אני כרופא התחזקתי באופן אישי ולמדתי שאסור להתייאש באף מצב ותמיד יש סיכוי ותקווה. כשראיתי את דור צועדת לחופה על רגליה, ללא שום עזרה או תמיכה, לא הצלחתי לעצר את הדמעות. דור ועמית עברו את אחד המשברים הקשים ביותר שזוג יכול לעבור, וצלחו אותו בענק, הם המחישו לכולם את הכוח של הזוגיות האמיתית, לא רק בזמנים שבהם הכל טוב וזורם, אלא גם כשיש ניסיונות ואתגרים".