פעם היו חיים מתחת לאדמה: סיור בבית גוברין

כשבחוץ חם ישנן שתי דרכים לטייל ולא לסבול – האחת היא מעל האדמה, בטיול שמשלב מים וצל; והשנייה, בה נבחר בכתבה זו, הינה למקום בו רובו של הסיור מתקיים מתחת לאדמה – הגן הלאומי בית גוברין. באזור זה הייתה התיישבות במשך שנים רבות, ושרידי היישובים בהם נמצא הגן הלאומי הינם מרשה ובית גוברין.

קצת על העבר

האזכור הראשון של יישוב בשם מרשה הינו בספר יהושע (פרק ט"ו) כאחת הערים בנחלת שבט יהודה: "וקעילה, ואכזיב ומראשה...". בספר דברי הימים א' (פרק ב') מוזכרת העיר כמקום מגוריו של כלב: "ובני כלב אחי ירחמאל מישע בכרו הוא אבי זיף ובני מרשה אבי חברון".

הנביא מיכה, שחי לקראת סיום ימי בית המקדש הראשון, התגורר באזור ומנבא על מרשה [פרק א']: "על זאת אספדה ואילילה אילכה שילל וערום אעשה מספד כתנים ואבל כבנות יענה... עד הירש אבי לך יושבת מרשה עד עדלם יבוא כבוד ישראל".

בירושלמי [סוטה, פרק ז' הלכה ה'] מוזכרת אמירה של רבי יונתן דבית גוברין – אמורא בן הדור השלישי – על שפות העולם: "ארבעה לשונות נאים שישתמש בהן העולם, ואלו הן: לעז [יווני] לזמר, רומי לקרב, סורסיי [ארמי] לאילייא [קינה], עברי לדיבור. ויש אומרים אף אשורי לכתב". ניתן לשער ממימרה זו, שרבי יונתן דבית גוברין חי בעיר בה שוחחו בשפות רבות והוא הכיר את ייחודן.

עיקר השרידים שנותרו בשטח נבנו בתקופה ההלניסטית, בה שלטה תרבות יוון באזור – אחרי חורבן בית ראשון;  ובתקופה הרומאית, אחרי חורבן בית שני – בה יושבו בעיר משוחררי הצבא הרומי. הם הקימו את בית גוברין משרידיה של מרשה – ולכן כמעט אין שרידים מעל הקרקע של עיר זו. בתקופה הביזנטית הוקמו  באזור כנסיות ומנזרים. גם בתקופה הצלבנית הייתה באזור התיישבות משמעותית.

על קצה המזלג

הקרקע בבית גוברין בנויה משתי שכבות – שכבה עליונה קשה הנקראת נארי, ומתחתיה שכבת קירטון רכה. רוב המתקנים התת-קרקעיים הנמצאים במקום נבנו על ידי חציבת נקב צר בסלע, דרכו חצבו לעומק האדמה. לאחר שעברו את שכבת הנארי, התחילו לחצוב גם לרוחב ולהרחיב את הפתח – וכך נוצרה מתחת למרשה עיר תחתית. מערה שחללה עגול ושנבנתה בצורה זו מכונה מערת פעמון – על שם הצורה שמזכיר החלל שלה.

אז מה יש לראות?

המערה הפולנית – מערת פעמון ששימשה את חיילי צבא אנדרס הפולני בחנייתם בארץ בתקופת מלחמת העולם השנייה, בזמן מעברם מהחזית המזרחית לחזית אירופה. אחד מהחיילים בצבא זה היה מנחם בגין. החיילים חרתו על סלע במערה את הכתובת POLONIA והשאירו אחריהם סמל של נשר.

מערת בית הבד – מערה עם שחזור של בית בד, כולל כל האביזרים. מערה זו הייתה, ככל הנראה, חלק מאזור התעשייה הקדום של מרשה.

מערת הקולומבריום – מערה ענקית עם שני מסדרונות שחוצים אחד את השני. במערה נמצאו אלפי תאים קטנים חצובים בסלע, שלדעת החוקרים שימשו לגידול יונים [קולומברה בלטינית – יונה. קולומבריום – מקום גידול היונים]. החוקרים משערים שהיונים גודלו למזון, לצורך פולחני או כדי להשתמש בלשלשת שלהם לדישון השדות. חוץ ממערת הקולומבריום הענקית, ישנן עוד מספר מערות מטיפוס מערות פעמון שחצובים בהן תאים קטנים בצורת משולש או מרובע.

המערה הצידונית – מתחם ענק של מערות קבורה עם ציורי קיר מדהימים על הקירות ופתחי המערות. ציורים אלו הינם שחזור של הציורים המקוריים שהיו במערה, שעם השנים הושחתו או בלו. הציורים מכילים דמויות של חיות, כלים, סצנות מלחמה וגם דמויות של חיות מיתולוגיות. מעל הפתח הרחוק מהכניסה למערה חרותה כתובת, בה מוזכר אפולופאנס בן ססמאיוס שהיה ראש קהילת הצידונים שהתיישבו במרשה – ומכאן קיבלה המערה את שמה.

מערת האמבטיה – מערה שכונתה כך על שם תאי הרחצה שנמצאו בה, עם אמבטיות וקירות הפרדה שנועדו לאפשר פרטיות לרוחצים.

מלבד מערות אלו ישנם מספר מתחמי מערות נוספים במרשה, בהם יש מערות קבורה, קולומבריומים ובתי בד.

עבדים במתחם בני החורין?

המתחם עם השרידים העל-קרקעיים בגן הלאומי בית גוברין נקרא "מתחם בני החורין", שכן במקום גרו חיילים משוחררים מהצבא הרומי. בין השרידים באזור נמצא אמפיתיאטרון שלם כולל המסדרונות שמאחורי הזירה. במקום התנהלו, בין השאר, קרבות של גלדיאטורים שנלחמו בחיות טרף.

לצד האמפיתיאטרון, ישנם במתחם בני החורין גם שרידים של כנסיות מהתקופה הביזנטית.

קצת טיפים

אם הגעתם לבית גוברין במזג אוויר קצת קריר, תתחילו ממתחם בני החורין – כשחם בחוץ הביקור שם פחות נעים.

הכניסה לגן הלאומי בית גוברין הינה בתשלום.

ניתן לבלות במקום יום שלם בנחת, ולעבור בין המתחמים השונים. אם אתם מתכננים שהות ארוכה בגן – אל תשכחו להביא עימכם מזון.

אושר נדיבי הינו מורה דרך מוסמך. לתגובות/הערות/שאלות: editor.nelech@gmail.com