"אני טוב לאחרים כדי שיהיו טובים אלי": על המניפולציות שאתם עושים בלי להרגיש

היום אני רוצה לספר לכם סיפור על הרב יהונתן. המסר מהסיפור הזה הוא עצום ואם נפנים את המסר נוכל לזכות לצאת משעבוד לחירות ממש.

יהונתן הוא אברך בן 42. נשוי לשולמית 18 שנה, ואב לשמונה ילדים.

תמיד כשתפגשו את יהונתן תשמעו ממנו מילה טובה או הצעת עזרה. יהונתן נראה כבעל חסד גדול, תמיד ידו פתוחה להעניק תמיכה פיזית או רגשית לכל הסובבים אותו.

גם בתוך הבית, מול אשתו שולמית וילדיו, מתנהג יהונתן ברגישות ואכפתיות. נראה כי התענוג הנפלא ביותר עבורו הוא פשוט לתת, להעניק ולתמוך.

במהלך כל השנים היו ליהונתן רגעים קשים שבהם היה נשבר. באותם זמנים היה יהונתן מתכנס לתוך עצמו ושוקע בדכדוך עמוק. הוא לא הבין מה קורה לו, מדוע הוא טעון כל כך, מתוסכל וממומר. בכל מאודו ציפה שהרגשות הקשים יחלפו והוא יחזור להיות הדמות האהובה והתומכת. כך חלפו שעות או ימים אחדים, עד שיהונתן היה מתאושש ומיד חוזר לתפקידו, כמובן – עד הנפילה הבאה.

כך חלפו שנים ארוכות שבהן יהונתן מתנדנד בין הדמות האהובה והנותנת לבין הדמות הכעוסה והממורמרת.

עם הזמן, זמני הנפילות הלכו ונעשו תכופים יותר, ארוכים יותר וממש בלתי נסבלים. יהונתן מצא את עצמו מכונס בחדרו, שכוב במיטה במשך שעות ארוכות. הוא ממש לא סבל את הדמות הדיכאונית הזו, מה שהגביר עוד יותר את עוצמת הסבל.

בשלב מסוים נכנסה אשתו שולמית לתמונה, והודיעה כי אין בכוונתה לתמוך בו יותר, ההצהרה הזו ממש שיתקה את יהונתן. הוא הרגיש לכוד מול הרצון לחזור להיות יהונתן המקסים לבין הגוף והרגשות שפשוט לא אפשרו לו לעשות זאת. הוא היה תשוש, כבד וחלש, ולבו היה מכווץ בכעס ובפחד.

ואז יהונתן הגיע לטיפול, מתוך חוסר אונים.

כבר בתחילת הטיפול יונתן הבין שלא יוכל למצוא את המרפא דרך אשתו, והיה עם רצון כן ואמיתי לעזור לעצמו. הוא היה מוכן לשלם מחיר של כנות ובושה. ניכר היה שיש לו רצון לקחת אחריות מלאה על חייו.

בעבודה מעוררת התפעלות הגיע יהונתן להבנה שממש שינתה את חייו:

אני טוב לאחרים כדי שיהיו טובים אלי.

אני מקשיב לאשתי כדי שתקשיב לי.

אני מכבד את הורי כדי שילדי יכבדו אותי.

אני מעניק עזרה לשכנים כדי שכשאזדקק לשירותיהם הם יעזרו לי.

אני מהדר בהלכות כדי שיעריכו אותי.

לדפוס הזה קוראים: "מניפולציה".

מניפולציה זו הפעלה – אני עושה מעשה לא לשם המעשה, אלא כדי לגרום לשני להגיב את התגובה הרצויה.

לפני שאמשיך לדבר על יהונתן, חשוב לי להדגיש שבכל אחד מאיתנו יש ה"יונתן" הזה, שמשתמש במניפולטיביות ומנסה להפעיל את כולם סביבו. אם נהיה פתוחים לזהות את הדפוס הזה, נוכל לזכות בחירות של החיים שלנו.

וכאן אני רוצה לשאול אתכם שאלה: למה לא? למה שלא נפעיל את האחר? מה רע בכך?

אז בואו נחזור ליהונתן ונראה מה הוא מרוויח, מה הוא מפסיד, והאם נכון לנו לחיות ככה.

כשאשתו של יהונתן מבקשת ממנו עזרה, אז בלי לשים לב בכלל, שיקול הדעת שלו עובד ככה: אם אני לא אעזור לה – אז היא לא תעזור לי; באותה מידה שבה אני משקיע בה – כך היא תשקיע בי; אם אני מביע אכפתיות – אז היא תאהב ותעריך אותי, וכו' וכו'.

ואז, כאשר הוא עוזר לה, הוא כלל לא שואל את עצמו אם זה נוח לו כרגע, או מה הדרך שמתאימה לו, כלומר – הוא לא פועל ממקום של הקשבה פנימית, אלא ממקום חיצוני – איך אני יכול לרצות את שולמית. למה? כי הוא מונע מפחד לאבד את התמורה: עזרה הדדית, הערכה או אהבה.

ואז מה קורה? שולמית שמחה ומרוצה – הנה, יהונתן תומך בה ומשרת בנאמנות את כל צרכיה. היא ממשיכה בעיסוקיה מתוך הרגשה שזכתה בבעל נפלא, בעל שתמיד יהיה כאן בשבילה בדיוק באופן ובקצב שהיא זקוקה לו.

אבל מה שהיא לא יודעת זה שכעת יהונתן מצפה לתמורה.

שעתיים אח"כ פונה אליה יהונתן ומבקש לשתף אותה בסברה מרתקת שחידש היום בכולל. שולמית עסוקה בשיחת טלפון חשובה, והיא מסמנת לו שימתין מספר דקות. יהונתן מרגיש דקירה בלב, אבל מחליט להתגבר ולהמתין. הזמן חולף, שולמית סיימה את השיחה, אבל כעת היא עסוקה בטיפול בילדים. היא מבקשת מיהונתן להמתין עד שתסתיים ההשכבה. כאן יהונתן כבר ממש פגוע. הרי היום, רק לפני מספר שעות, הוא הזיז את כל טרדותיו כדי לעזור לה, אז איך היא מרשה לעצמה לדחות אותו בכזה שוויון נפש?!

בעשר בלילה יהונתן לא פנה אל שולמית. הוא חיכה לבדוק אם היא תזכור אותו לבד, הוא רצה לבחון האם הוא משמעותי עבורה, אך המבחן נכשל. שולמית הייתה עייפה והתארגנה בנחת לשינת לילה, היא שכחה את בקשתו של יהונתן.

בתגובה יצא יהונתן מהבית כשבלבו רתיחה של כעס, מרמור ועלבון, ושולמית לא הבינה על מה הזעם הגדול.

קוראים יקרים.

האם אתם מבינים מה קרה פה?

הרי כל אדם זקוק למילוי צרכיו הפיזיים והרגשיים.

יהונתן איננו מסוגל לספק את הצרכים הללו עבור עצמו, הוא איננו קשוב ומחובר לרצונותיו, אלא עסוק כל הזמן במילוי רצונותיו של האחר, מתוך ציפייה סמויה שהאחר כעת יהיה "חייב לו" – ואז בהכרח הוא הופך להיות תלותי וחרד.

כי איזה אדם יוכל למלא את הצרכים שלך, אם אתה לא עושה זאת?

שאלתי את יהונתן אם לדעתו הקשר שלו עם אשתו יהיה טוב יותר אם הוא יהיה מסוגל לראות את עצמו. הבהרתי לו שיהיו מחירים לצורת חיים כזו: לא תמיד הוא ימצא חן בעיני אחרים, ולא תמיד יהיה לו קלף בידיים לדרוש מאחרים לתמוך בו.

אבל הוא כן יוכל יותר ויותר למצוא חן בעיני עצמו, ולהגן על עצמו.

הרב אריה אטינגר הוא יועץ ומייסד בית ספר להכשרת יועצים זוגיים.