אבישי שטרית: "הפעם צור הולך לפתוח את הלב שלו במקומות הרגישים ביותר"

כבר 12 שנים שהבובה צור והשחקן אבישי שטרית עובדים יחד. "אבישי הפך להיות חלק ממני, עצם מעצמיי, ממש… ידא אריכתא", מעיד צור. אלא שכדי להיות היד המפעילה שמאחורי הבובה האהובה, צריך אבישי לא פעם לגלות יכולות אקרובטיות מופלאות. "בדרך כלל, אני מרים שתי ידיים לתוך הבובה ומכופף את הראש, כך אני עובד במשך רוב שעות היום", הוא אומר. "יש גם פעמים מאתגרות יותר, כמו הפעם בה צור נראה יושב על ספסל, ואני - עם ידיים מורמות, שכבתי מתחתיו. כשהגיעה הפסקת הצהריים, כולם השאירו אותי שם והלכו, צעקתי להם: 'היי רגע, אני כאן, קחו ממני את הספסל הזה'", הוא מוסיף בחיוך. 

גם בתוכנית החדשה, "חלומות צור", שתעלה בקרוב לאוויר, נדרש אבישי לתנוחה לא רגילה. "הפעם אני מפעיל את צור כשהוא יושב על המיטה שלו, ולצורך כך עליי לשכב מתחתיה. המיטה סגורה משני צידיה, כדי שתיראה אמיתית, ולכן עשו לי מאחורי הקלעים ריבוע קטן, שאני מזדחל דרכו אט אט אל המקום בו עליי להיות. שם אני נשכב ומרים ידיים כדי להפעיל את הבובה, כשמולי מוצב מסך קטן שמראה לי את מה שמצולם. לפעמים יוצאים כולם לחמש דקות הפסקה, ואני נשאר במאורתי האפלולית, כי רק להיכנס ולצאת משם ייקח לי את כל הזמן הזה. בהתחלה הרגשתי קלסטרופוביה משהו, אבל פתחו לי מזגן, שמו מאוורר, אז אין תלונות".

רגשות, פחדים, דמיונות

לאורך השנים עברו צור ואבישי בין שלל תוכניות - "צור משלנו", "סופים טובים", "סיפור עם צור" ועוד, ובקרוב ממש תעלה "חלומות צור" לאוויר. הפעם, נראה צור כפי שלא ראו אותו מעולם. "אם עד היום הכרנו את צור כילד שמדבר ועושה כל מיני דברים מצחיקים", מסביר אבישי. "בתוכנית החדשה הוא נמצא בחדר שלו, ופותח את הלב שלו במקומות הרגישים ביותר. הוא מדבר על רגשות, פחדים וכל מיני דמיונות שעולים לו, ולומד איך להתמודד איתם, יחד עם דמויות נוספות".

מיהן הדמויות שמצטרפות אליו?

"הראשון הוא אבא שלו, שמספר לו סיפורים לפני השינה. את התפקיד מגלם רביב זק, השחקן והתסריטאי המעולה, שאחראי לכל התסריטים של צור מיום היוולדו. בעקבות הסיפור, נזכר צור באירועים דומים מחייו שלו. כאן נכנס לתפקיד חופי, שמופיע ברגע שצור מתחיל לדמיין, וממחיש את הדמיונות שלו. הוא קופץ מהארון, נופל מהמנורה, מגיח מתחת למיטה ועוד. אליהם מצטרף צירצור הצרצר, שמביע במילים, ובצרצורים, את מה שצור מרגיש. שלושתם יחד עוזרים לצור לעבד את מה שעובר עליו, ולקבל תובנות חדשות לחיים".

הדרך בה מוגשים הסיפורים לילדים, היא חווייתית במיוחד. "ילדים אוהבים לשמוע סיפורים, ופה הם לא רק שומעים סיפור, אלא מגלים ילד, שממש כמוהם - צולל בעקבות הסיפור לתוך דמיונות, חששות ורגשות, בדיוק כמו אלה שעוברים עליהם. כך למשל, כאשר צור כועס על חבר מהכיתה ורוצה לנקום בו. חופי מסביר לו שנקמה היא לא הדרך, וחושב יחד איתו איך אפשר להתמודד. גם כאשר צור רוצה לקנות לחבר שלו כדור ב-20 שקלים, שזה כל הכסף שיש לו, אבא שלו מספר לו סיפור דומה, ויחד עם חופי הוא מבין שאי אפשר לגמור את כל הכסף על מתנה אחת". 

המטרה בתוכנית היא ברורה. "במקום לדבר עם הילדים על מה שהם מרגישים, דבר שרבים מהם לא יודעים כל כך לבטא, אנחנו ממחישים להם את הדמיונות והתחושות, והילדים מזדהים איתם ולומדים עליהם. זה דיבור בדרך אחרת, מושכת, מצחיקה ומעניינת יותר, שנועד כדי לפתוח עבור הילדים את מה שקורה אצלם בלב פנימה. לכל אלה מצטרף הצד הויזואלי של העניין. צור עצמו מתחדש בבובה חדשה, אחרי קילומטרים רבים שעברנו עם הבובה הקודמת, ויש לו חדר חלומי, צבעוני ושמח, עם מיטה עשויה לגו, כזו שכל ילד היה רוצה". 

קול של חייל פרסי קשוח

המקצועיות המדהימה בה עובד שטרית עם צור, מפתיעה במיוחד נוכח העובדה שהוא מעולם לא למד את התחום. "תמיד רציתי להיות שחקן, אבל לא העזתי", הוא מפתיע. "עברתי בין עבודות שונות, ובתוכי הרגשתי מחנק. בכל פעם שהייתי חייב להוציא את זה, הייתי הולך לגן של הבן שלי ומציג כמה דקות לילדים. לא האמנתי שאפשר להתפרנס מהמקצוע, חשבתי שהוא יישאר לנצח בגדר תחביב. השינוי הגיע כאשר חבר העביר את מספר הטלפון שלי לתוכנית בה חיפשו מפעיל בובות. כאשר הם התקשרו אליי, עניתי משום מה בביטחון, שאני מבין בתחום. איכשהו קיבלו אותי, אפילו שבהתחלה הבובה עמדה עקום ועשתה את כל מה שלא צריך לעשות. עם הזמן למדתי בכוחות עצמי, גם להפעיל בובות, וגם לבנות אותן". 

את הבובה הראשונה שלו, בנה שטרית בלי שום סיבה נראית לעין. "זה היה בתחילת תקופת הקורונה", הוא משחזר. "כמו עובדי במה רבים, נוצר לי שפע זמן פנוי, ואשתי הציעה לי להתנסות בתחום. בהתחלה התנגדתי, לא היתה לי סיבה לכך, אבל בסוף נעניתי להפצרותיה, והבובה עמדה מוכנה. הילדים שלי, שראו את התוצר, אמרו לי - הוא חמוד כזה, שושקי כזה, וזה השם שהבובה קיבלה. כמה ימים אחר כך, התקשרו אליי ממועצת בנימין, וביקשו ליצור תוכנית ילדים קצרה לתקופת הקורונה. שושקי הפך לכוכב של אותה תוכנית". 

צילום: אלעד זגמן

ואם לא די בכך, לימד אבישי את עצמו להוציא שלל קולות של דמויות עבור מגוון של דיבובים והצגות. "לא פעם, יוצאים לי קולות משעשעים במיוחד", הוא אומר. "באחד הסיפורים אותם דובבתי, למשל, הילדה קיבלה קול עדין וגבוה, ואילו אמא שלה קיבלה קול של סבתא תימניה, לפעמים מבקשים ממני עוד קולות שונים, כמו של חייל פרסי קשוח, ושם נכנס המקום ליצירתיות שאני כל כך אוהב".

אושר ב-30 שניות

התוכנית החדשה של צור ואבישי, מצטרפת לשלל הסדרות המעולות באתר הילדים של הידברות. באחת מהן, "שלוקים", משחק שטרית בעצמו ללא בובה. "על שלוקים אני מקבל הכי הרבה תגובות. כולם שואלים אותי מתי יגיעו פרקים חדשים, הילדים ממש מחכים לתוכנית הזו", הוא אומר. "תגובה אחת, שקיבלתי לפני שבועות ספורים בלבד, ריגשה אותי במיוחד. היא היתה מאישה ששלחה לי הודעה, בה היא כתבה שבעלה נפטר, והבן שלה - שנותר יתום -  חוגג יום הולדת 9. אותה אישה סיפרה לי עד כמה הבן שלה אוהב את 'שלוקים', ושאלה אם אוכל לשלוח לו סרטון קצר בו אני מאחל לו מזל טוב. האמת היא שהתרגשתי מעומק הלב, כי הבקשה הזו הראתה לי את גודל המתנה שזכיתי לקבל. אני יכול לשמח ילדים בקלות וברגע. יש עמותות, למשל, שפועלות ומוציאות כספים רבים כדי לעודד ילדים במצבים קשים, ואילו אני צריך רק לצלם סרטון של 30 שניות, וכבר להעיף ילד לגובה. אני רואה בעבודה הזו את ברכת ה', לעשות כזה טוב לילדים".