אנשים לא טובים באמצע הדרך? זה בעצם חלק מהדרך

בחיים כאן על פני האדמה אין זה מן הנמנע שנתקל בבני אדם שהתנהגותם לא תואמת את הערכים דרך ארץ והנורמות בהם אנו מחזיקים.

קל מאוד להיזכר בתחושה המאוד לא נעימה וברגשות הכעס, הפגיעה והעלבון כאשר אדם מבזה אותך לעיני כל, או דואג לרווחתו האישית על חשבונך, מונע ממך קידום בעבודה, מסכסך בינך לבין חבריך הקרובים לך, מתנשא, משפיל ומרומם עצמו על חשבונך.

אכן כן, יסכימו כולם שהאנשים מהסוג הזה לא מותירים בנו חותם חיובי במיוחד, והיינו מעדיפים שלא להיתקל בהם ושכמותם במהלך חיינו כאן.

יתרה מכך, אם ננבור בעומק האינטראקציות המשפחתיות שלנו, נבחין כי חלקם עונים על ההגדרה של "שאר בשרך", כלומר הם אלו הקרובים אלינו ביותר ומאפשרים לעצמם להתייחס אלינו בהתייחסות השונה ב-180 מעלות מזו שלה היינו מצפים מהם. החוויה אכן כואבת כסכין חדה שננעצת וכלל לא מובנת.

כל אחד מאיתנו היה רוצה להימנע מההרגשות הקשים שנובעים מחוסר יחס מתאים המופנה כלפיו, ומסתבר שאינטראקציה עם אותם אנשים הם לא בדיוק הדרך לכך, אלא דווקא הגורם לכך. מה גם שלעיתים מדובר באלו שאני חי עמם תחת אותה קורת גג, וההתראות עמם הינה בתדירות גבוהה.

אז מה בעצם המטרה בלהפגיש אותי עמם חזיתית? ומה אני יכול לעשות כדי להעלים אותם מחיי?

כאשר אדם לא חי את תוכנו ומהותו הפנימיים, לרוב הוא ירגיש בחסרונם של כוחות נפש וכלים להתמודד באופן נכון מול המציאות הרוחשת לפתחו, ואל מול משברים הפוקדים אותו.

אדם כזה יהיה רגיש מאוד לכל מה שיאמר לו על ידי הסביבה, ויפעל כל העת אל מול וביחס אליה. כדי להגן על עצמו הוא ילבש מעין דמות חיצונית שבעיניו היא הדמות שהסביבה תעריץ או לחילופין תירתע ממנה או תרכוש לה כבוד. בכך הוא יוצר מעין דמות חיצונית שלו, דמות פיקטיבית שעונה להגדרות הסביבתיות כפי שהוא מבין אותם. לדמות הזו, ורק לה, הוא נותן את כל הבמה, כאשר הוא יוצא לתקשר עם הסובב. לסביבה נשאר לתקשר רק עם הדמות הזו, משום שהיא זו שלה הוא נותן ביטוי, וככל שהאדם יהיה פחות מחובר לעצמו ולמהותו, כך הדמות החיצונית תלך ותתפוס מקום מרכזי יותר בחייו, עד לטשטוש כל קשר בינו לבין דמותו המהותית. וכיוון שמיודענו, כאמור, אינו מספיק בנוי מבחינה אישיותית ונפשית, הוא יעטה עליו שריון קשקשים והגנות חזקות מאוד בדמות התבטאויות קשות, ויתכן שישתמש גם בכוח פיזי.

יתכן שבגלל שתחושות קנאה בנו יציפו אותו, הוא ינסה לשבש את קשרינו עם אחרים, או אפילו לחתור תחת תפקידנו בעבודה, או לזרוק מילה שהיא בגדר "עקיצה".

יתכן שבגלל הניסיון הנואל לרכוש אהדה חברתית הוא יעטה עליו את דמות המרצה, ואז נמצא אותו מנצל אותנו כדי לרצות את האחר, ולחילופין מנצל את האחר כדי לרצות אותנו. נחוש בחוסר הלויאליות שלו כלפינו, שבהחלט תעורר בנו תחושת פגיעה וחוסר אמון.

זה בעצם מסביר לנו את התנהגותם החיצונית של האנשים הללו, שלא מספיק בנו עצמם מבפנים, התנהגות אשר מונעת ממני ומאחרים לרצות לבוא עמם במגע תקשורתי כלשהוא.

 אבל למה הם בעצם נקרים בדרכי? למה בחרו לתת לי להיתקל בהם בחיי?

נראה כי התשובה טמונה ברצון האלוקי שאבנה את עצמי דרכם.

כאשר אני נתקל בהתנהגות לא ראויה של מישהו כלפי, לאחר תחושת הפגיעה, הכאב או אי הבהירות המתחוללים בי, אני נדרש לקימה. הקימה הזו שלאחר הנפילה הרגשית תתרחש רק אם אסכים לבנות עוד קומה בתוכי (אם לא, סביר להניח שאחווה אותה שוב ושוב, או על ידי מי שגרם לה מלכתחילה או על ידי סובבים אחרים שיעשו עבודה עוד יותר טובה מהקודם...).

התחושות וההרגשות הקשות לא באמת מאפשרות לי להמשיך מכאן כרגיל, הן כואבות מכדי שאמשיך בסדר יומי, ואני נדרש להתכנסות דחופה ופנימית בתוך עצמי. אני מגייס כוחות נפש קיימים בתוכי או מנכס כאלה מבחוץ, וממש מנסה לבנות את עצמי. לחפש תשובה בתוכי לשאלה, מה באמת התנהגות האחר עוררה בי? למה זימנו לי אותו לחיי? הוא ולא אחר? עם אלו רגשות בתוכי הוא גורם לי להתמודד? והאם מתוך הכרות שלי את עצמי מדובר באמת ברגשות חדשים, או בכאלו שהגיע הזמן לטפל בהם ולתת להם את ההתייחסות הראויה? השאלות הללו קוראות לי לעבודה עצמית, וכשאזכה לכך – אפחית את ההתקהלויות שלי עם אותם אנשים. פשוט אגרום להם להיעלם מחיי. משום שכל מטרת ההתקלות שלי בהם היתה כדי שאני אוכל לעשות עבודה פנימית עם עצמי, וכשאני כבר שלם ובטוח במקומי ובמהותי לא צריך לאתגר אותי עוד דרכם.

זאת ועוד, כאשר אני במקום הזה – אני מכיל אותם בתודעה שלי בסטטוס אחר, וכך הדמות שלהם, שייסרה אותי כל כך קודם ומנעה ממני לבוא עמם במגע, פשוט איננה. זו בדיוק הדרך להעלים אותם מתוכי ולגרום לי לחוש חופשי, מאושר ומשוחרר. כשהם כבר שמורים אצלי בתודעה באופן מתוקן, אני כבר מוכן לבוא איתם במגע, כי הם כבר מתוקנים בתוכי. כך אני מאפשר לעצמי לראות את הסובב סביבי בעין טובה ולתקשר איתם באופן פנימי ועמוק הרבה יותר. ובינינו, גם אני נושא לעיתים לבוש חיצוני לא לי במקומות שבהם טרם תיקנתי את עצמי, ומשמש אתגר תקשורתי גם לאחרים הנדרשים גם הם לתקן עצמם דרכי.

כך שאנשים לא טובים באמצע הדרך הם בעצם חלק מהדרך (שלי). נמצא שאם כל אחד מאתנו יבין, יפנים ויפעל לפי העקרון הנ"ל, כבר לא יהיה את מי לאתגר, ומשם יבוא לציון הגואל.

שנזכה להרבות באהבת חינם.

ענבל אלחייאני היא מטפלת מוסמכת ב NLP, מיינדפולנס ודמיון מודרך.