"הרב עובדיה אמר לי: 'הילד הזה יכול להיות הכי מאושר דווקא אצלכם'"

נעים להכיר

"אבי מימרן, 44, נשוי ואב לשישה, ירושלמי, איש תקשורת ומנכ"ל עמותת 'מסוגלים'".

זיכרון רחוק שלא אשכח

"אחד מזיכרונות הילדות הכי חזקים שלי הוא בית הכנסת 'מקדש מלך' אליו הלכתי עם אבא שלי, בשכונת קריית צאנז בירושלים. כמה וכמה גדולי דור ספרדים ורבנים צדיקים התפללו שם איתנו, והמפגשים וההיכרות איתם השפיעו עלי מאוד. בבית הכנסת ההוא התעצבה אצלי ההבנה איך יהודי צריך להתנהג, להיראות, להתפלל. כשאתה מתפלל בסמיכות לרבנים כמו הרב בן ציון אבא שאול, הרב אלבז, הרב בצרי, הרב ניסים יגן והרב אברהם הררי רפול, זה משפיע עליך חזק.

"המפגשים עם הרבנים האלה עיצבו אצלי דברים חשובים שקשורים לעבודת ה', עבודת המידות, מצוות שבין אדם לחברו, וגם ראינו אצלם מופתים גדולים. רק היום אני מבין כמה הדברים האלה היו מיוחדים. למשל, היה לנו כילדים משחק כזה לראות איך הגשם מפסיק כשהרב רפול היה יוצא מהבית שלו והולך לבית הכנסת בימים גשומים, ואיך זה שוב קורה כשהוא חוזר מבית הכנסת הביתה. השנים האלה בצילם של הצדיקים האלה חקוקות אצלי חזק".

רגע משעשע שלא אשכח

"רגעים משעשעים מחזירים אותי תמיד לתקופת ערוצי הקודש, לפני כ-25 שנה. היו אז מספר תחנות רדיו פיראטיות ששידרו דברי תורה ותכנים תורניים למאות אלפי מאזינים. בכלל, ערוצי הקודש חוללו מהפכה, ובזכותם חזרו אלפי אנשים בתשובה, אבל היו שם אינספור רגעים משעשעים. היו דמויות משעשעות, וגם מאזינים וסיפורים מצחיקים. הנה אחד לדוגמא: היה שידור שבו מאזינים תרמו כסף לרכישת משדרים, וכל תורם קיבל קמע מיוחד שקראו לו 'האילן הקדוש'. יום אחד הגיעה למשרדים גברת מבוגרת עם שני הבנים שלה, והיא סיפרה שהמשאית בחוץ. שאלנו: 'משאית? מה? מי אתם?', והגברת ענתה בקלילות: 'הבנים שלי באו עם המשאית לקחת את האילן הקדוש'".

עיקרון חשוב שלא אשכח

"עיקרון חשוב שאני הולך איתו הרבה זמן, ובמיוחד בשנים האחרונות, הוא לא לשפוט אף אחד בצורה מהירה. לא לשפוט לפי המראה, הלבוש, ההתנהלות וכו'. חטפתי כל כך הרבה פעמים בחיים כי שפטתי אנשים מהר מדי, ובסופו של דבר למדתי את זה, ואני עדיין לומד עוד ועוד. אתה מקבל רושם ראשוני על בן אדם מסוים, ואחר כך הרבה פעמים אתה מגלה שהוא לגמרי אחרת ממה שחשבת בהתחלה. למשל, קרה לא פעם שפגשתי אנשים שחשבתי שהם חילונים, ובזכות שיחת עומק גיליתי כמה הם מחוברים לה' ולמצוות. אם הייתי שופט ולא מתעניין בהם כנראה בחיים לא הייתי מגלה את זה".

(צילום: יהונתן הלפרין)

דמות יהודית שלא אשכח

"אמנם לא זכיתי להכירו, אבל הרמח"ל הוא דמות יהודית שמנהיגה אותי בחיי. מדובר באדם שנפטר בגיל 38, ובכל זאת הצליח לעשות מהפכה רוחנית בלתי נתפסת. נחשפתי לספרים שלו לפני מספר שנים, וביניהם 'דרך ה'', 'דעת תבונות' ו'מסילת ישרים', והם השפיעו עלי מאוד.

"לגבי דמות יהודית בת דורנו, זה כמובן מרן הרב עובדיה יוסף. בשבע השנים האחרונות לחייו נכנסתי אליו כמעט באופן יום יומי. אני חושב שזכיתי להיות אחד הצעירים האחרונים שהרב הכיר באופן אישי. התחלתי לעבוד ברדיו 'קול ברמה' בשליחותו, ובשיחות הרבות איתו הוא דיבר על השליחות ברדיו, ענייני השקפה ועוד. אחד הדברים החשובים בחייו של הרב היה זיכוי הרבים, והרגשתי שהוא רוצה להדריך אותי כדי שאצליח במשימה החשובה הזו. במפגשים עם הרב למדתי המון, ובמיוחד נדהמתי מהתבונה האדירה שלו. הרב ידע להראות לכל אחד את מקומו המדויק, וידע לומר איזה נושא ראוי להיות מדובר ברשות הרבים ואיזה לא".

פגישה שלא אשכח

"באחת משיחותי עם הרב עובדיה סיפרתי לו שיש לנו בן אוטיסט שכמעט שלא מתפקד, ושזה קשה ומתיש מאוד, והרב אמר משהו שחיזק אותי מאוד בנושא הזה. הרב אמר שיש לקב"ה סל של נשמות קדושות ונדירות שצריכות להגיע לעולם, וכשהוא רואה זוג שמסוגל להתמודד עם נשמה גדולה ומורכבת כזאת, הוא מוציא מהסל הזה ונותן להם אותה. המשמעות של העניין הזה היא שזה לא במקרה שקיבלת דווקא את הילד הזה. שאתה כהורה נבחרת לשליחות הזו. ומעבר לכך, שיש כאן משהו מתאים ומדויק לשני הצדדים. הרב עובדיה אמר לי: 'הקב"ה בחר בכם להתמודד עם הילד הזה, והוא יכול להיות הכי מאושר דווקא אצלכם'".

תפילה שלא אשכח

"זכיתי לארגן תפילת רבים בכותל המערבי לרפואת מרן הרב עובדיה יוסף. זה היה בערב ראש חודש חשוון, ארבעה ימים לפני פטירתו. הכל היה ממש מהרגע להרגע. התחלתי לפרסם את זה ברדיו באותו יום בצהריים, עם קריאה לאנשים להגיע באותו ערב לכותל. המשטרה חשבה שיבואו כמה מאות אנשים, ובשמונה בערב היו למעלה מעשרת אלפים איש. לא היה מקום לעמוד משער הכניסה של הכותל. זו הייתה תפילה אדירה, בוקעת רקיעים. אני זוכר שבכיתי כל אותו ערב. ב-12 בלילה נסעתי לבית החולים, נכנסתי לחדרו של מרן, וזו הייתה הפעם האחרונה שבה ראיתי אותו".

שבת שלא אשכח

"זו הייתה שבת בשיאו של מבצע 'צוק איתן'. שירתי ביחידה לזיהוי חללים, ואחרי שבוע קשה במיוחד, עם מספר חללים גדול, הגיעה שבת אדירה. התאספנו, מאות חיילים מגדודים שונים, מכל סוגי האנשים, הדעות והמעמדות. בתחילת הסעודה פרצה שירה אדירה של 'שלום עליכם'. במשך דקות ארוכות התנתקנו מהמלחמה, מההפגזות והפיצוצים. עמדתי שם עם כוס קידוש ביד, ודמיינתי את הבית שלי עם אשתי והילדים סביב השולחן. עשיתי קידוש בקול רם, ואני בטוח שהיו שם עשרות חיילים שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הם שמעו קידוש וצעקו 'אמן'. זו שבת שלא אשכח".

מראה שלא אשכח

"בנוסף לעיסוקי התקשורתיים אני גם מנהל את עמותת 'מסוגלים', עמותה שהוקמה כדי לסייע למשפחות שיש להם בבית ילד על הרצף האוטיסטי, בתפקוד נמוך. גם לנו יש ילד כזה, אנחנו יודעים שמדובר בהתמודדות קשה מאוד, ולכן חשוב לי מאוד לסייע בנושא. לעמותה שלנו יש מלונית, ואנחנו מארחים בה במשך השנה ילדים שההורים שלהם צריכים כמה ימי התאוששות. הורים מתקשרים ואומרים שהם מותשים, ואנחנו לוקחים מהם את הילדים לכמה ימים.

"לפני כמה שנים הגעתי לביקור, ופתאום אני רואה בגינה של המלונית יושבים אחד ליד השני ילד ממאה שערים שההורים שלו יודעים רק יידיש, ילד מהרצליה עם הורים מהשמאל הכי רדיקלי, ילד מהתנחלות בשומרון וילד אתיופי. המראה הזה נגע בי מאוד, ופתאום חשבתי לעצמי שאם הילדים האלה היו יודעים לדבר – כנראה בחיים הם לא היו נפגשים ולא היו מתקשרים זה עם זה. כשלא נותנים למילים ולמחשבות המפרידות להפריע, יהודים מצליחים לתקשר מצוין דרך הנשמה. הבנתי שכשמרגישים זה את זה, כמעט ואין פערים. כשאתה רק מרגיש, ולא נכנס לשיחות ולחפירות, זה קל מאוד להרגיש כמה אנחנו אחד, כמה האחדות בינינו טבעית וחזקה".

חלום שלא הגשמתי ולא אשכח

"הרבה שנים אני חולם על הקמת כפר לילדים אוטיסטים מאתגרים בתפקוד נמוך. כפר שבו יהיה בית הספר שלהם, תעסוקה, מגורים, עם מגורי צוות וכל מה שצריך. זה אמור להיות חיבור של משרד הרווחה, החינוך והבריאות. אני מאמין שיבוא יום ויהודי עשיר עם לב גדול יתחבר לחלום הזה ויוציא אותו לפועל. אני מקווה שהחלום הזה יתגשם בקרוב, ועשרות משפחות יזכו בחיים שגרתיים ונורמטיביים".