למה אדם שמחכה זמן רב בתור לקופה, יוצא ממנה וממתין בחוץ?

לפני זמן מה יצא לי ללכת לסופר השכונתי. למען האמת, אירוע כזה הוא די נדיר אצלי, אבל מה לא עושים בשביל שלום בית. אשתי ביקשה שאלך - והלכתי. העמסתי על העגלה את המוצרים, וניגשתי לקופות. התור היה טיפוסי ליום חמישי בצהרים, חנות שכונתית די גדולה וקופאית אחת. היו לפני שלושה אנשים בעלי עגלות עמוסות, ואיש אחד עם שני פריטים בודדים. הקופאית עבדה במרץ, ואני המתנתי בסבלנות. לאחר כעשר דקות, בדיוק כשהקופאית סיימה עם שני האנשים הראשונים בתור, הגיעה קופאית נוספת ושלחה את הראשונה להפסקת אוכל. באותו רגע הבחנתי בדבר מעניין. האיש שעמד לפני, זה עם שני הפריטים בלבד ועוד רגע היה אמור להגיע תורו, הסתכל מסביב, התבונן, לקח את העגלה שלו ויצא מהתור. מדובר היה באיש שכבר חיכה הרבה בתור, ועוד חצי דקה היה צריך להגיע התור שלו, ובכל זאת הוא עזב את התור והלך הצידה. עקבתי אחריו וראיתי אותו ניגש אל תוך החנות, מחזיר את שני המוצרים שהיו לו בעגלה ויוצא החוצה. כבר מזמן נתתי עיני בו, ניכר היה בכל התנהגותו והליכותיו שמדובר באיש מעלה, ועקבתי אחריו מעט כדי לעמוד על אופיו. כשראיתי שלפתע עזב את תורו, הבנתי שישנם דברים בגו, והיתה לי תחושה שמדובר בסיבה רוחנית כלשהי. הסתקרנתי לדעת מה קרה. הגיע תורי, העברתי בקופה את המוצרים שלקחתי, שילמתי ויצאתי מהחנות.

כשיצאתי, הבחנתי בו ממתין מחוץ לחנות. מדובר באברך בן עליה שלמד אצלנו בעבר בכולל, ולכן הרגשתי מספיק בנוח להעז להתעניין במה שקרה. ניגשתי אליו, שאלתי לשלומו, ואמרתי לו שהייתי אחריו בתור ושמתי לב שבשלב מסוים הוא עזב את התור, ויצא מהחנות בלי לקחת את הדברים שאסף לעגלה. אמרתי לו: "אתה יודע, אני אדם סקרן ואוהב להתבונן. אני מבין שישנו סיפור מיוחד שמסתתר מאחורי העזיבה שלך. אם אפשרי ואין בכך לשון הרע או גנאי, אולי תוכל לספר לי מה קרה? זה קשור לקופאית שהתחלפה?".

האיש חייך ואמר: "אה, זה שום דבר". "בכל אופן", ביקשתי, "אם יש משהו שיכול להוסיף לי, משהו שאני יכול ללמוד ממנו, או סתם סיפור יפה, אולי תסכים לספר לי?". האיש ניסה להתחמק, אולם אני לא ויתרתי, ואז הוא אמר: "כן, זה קשור לקופאית שהתחלפה. אם שמת לב, כשעמדתי בתור היו לי שני מוצרים ביד - חבילת טיטולים ואבקת סימילאק לתינוקות. לא הייתה לי קניה גדולה, רק שני המוצרים הללו. ואז, ממש כשהגיע תורי לגשת לקופה, הקופאיות התחלפו, והמחליפה היא אישה שנשואה כמה שנים וטרם זכתה לפרי בטן. חששתי שכשהיא תראה את הקניה שלי היא תקבל צביטה בלב. חששתי שאם היא תראה אדם קונה טיטולים וסימילאק כשהיא עדיין לא זכתה לילדים משלה, זה עלול להכאיב לה. לו לפחות היתה לי קנייה גדולה, ניחא, ייתכן שהמוצרים הללו היו נבלעים בין כל יתר המוצרים. אבל כיוון שהחזקתי רק בהם, זה היה נראה לי בולט יותר. חששתי לצער אותה, הרי ישנו איסור בתורה שלא לגרום צער לאדם אחר, לאו של 'אונאת דברים', חששתי שזה יכאב לה ולכן יצאתי החוצה. הקופאית הקבועה ודאי תחזור בעוד רגע, וכשהיא תחזור - אחזור לחנות ואקח את המוצרים שרציתי. זה לא סיפור גדול".

עזבתי את המקום אחוז השתוממות. האברך המדובר לא היה מובטל, ולא אדם שכל זמנו בידו. הוא איש עדין ולמדן גדול, שכל דקה שלו מחושבת היטב, ובכל זאת הוא בחר "לבזבז" זמן יקר ובלבד שלא להסתכן בכך שאולי יכאיב לאותה קופאית. מדהים לראות עד כמה אפשר להיות רגישים לזולת. היו לו כל הסיבות להישאר בתור ולהסביר לעצמו את ההסבר (הנכון!) שקופאית מעבירה בכל יום עשרות מוצרים כאלו, אבל הוא בחר להתנהג אחרת. בחר להיות רגיש יותר ומתחשב יותר.

מרגש לראות עד היכן יכולה להגיע רגישות של בני אדם. איך אדם יכול להיות לא רק רגיש אלא ממש גאון ברגישות כלפי זולתו.