"נולדתי אל תוך היתמות, 5 חודשים אחרי שאבא נרצח"

"אבא שלי היה טרוריסט", אומר יאיר שטרן שהגיע כבר לגיל גבורות, ואף רעד לא נשמע בקולו. "אישית אני לא מתחבר להגדרה הזו, כי לדעתי אבא היה לוחם חירות, אבל אני לא מזדעק כשמגדירים אותו כטרוריסט", הוא מוסיף. "הרי הוא היה המפקד והמייסד הראשון של מחתרת לח"י הוא עסק באמת בפעולות טרור, אם כי כמובן שהן היו מופנות אך ורק למטרות בריטיות נקודתיות, ולא כלפי ילדים או אזרחים חסרי פשע".

שטרן (הבן) נולד בשנת 1942, חמישה חודשים אחרי רצח אביו, אברהם שטרן, המוכר בכינויו המחתרתי "יאיר". "אבא נרצח על ידי חייל בריטי", מספר בנו, "היה זה בזמן שאימי הייתה בהיריון שלי, כך שלמעשה נולדתי אל תוך היתמות, ואף פעם לא הכרתי את אבא".

אברהם (''יאיר'') שטרן בחודשי חייו האחרונים

תגלית בגיל 5 וחצי

מה עובר על ילד שגדל כיתום? מסתבר שבתחילה התגורר שטרן עם אמו ברמת גן, אצל הוריה, והתנאים היו קשים מאוד.  "אבא היה עסוק בפעילות מחתרתית, הוא לא עבד ולא השאיר אחריו שקל", מבהיר שטרן. "אמא הייתה מוזיקאית וחיפשה עבודה בתחום המוזיקה, אך לא מצאה, כך ששנינו רעבנו ללחם כפשוטו. בסופו של דבר היה מכר שעזר לאמא וסידר לה עבודת נגינה בשני גני ילדים, ומזה התפרנסנו".

ארבע שנים אחר רצח אביו התחתנה אמו שוב, והקימה משפחה חדשה. כך גם זכה יאיר לאחות קטנה. "בסך הכל עברה עליי ילדות טובה", הוא מספר, "היו לי חברים טובים, וגם סבא וסבתא שאהבו אותי, אפילו משפחה הייתה לי, למרות הרצח".

הפעם הראשונה שהוא שמע על כך שאין לו אבא הייתה בהיותו בן חמש וחצי, ביום כ"ט בנובמבר 1947, כשהוכרז על הקמת מדינת ישראל. "אנשים יצאו אז לרחובות והתחילו לרקוד ולשמוח, ואז אמא שלי קראה לי וסיפרה לי על כך שאמנם זכינו למדינה, אבל במלחמה הגדולה על המדינה, אבא שלי נהרג. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאין לי אבא, ואני זוכר את הטראומה הגדולה שחוויתי ואיך שזה השפיע עליי. במשך שבועות ארוכים הייתי בוכה כל היום, והאמת היא שמאז ועד היום החסר ממשיך ומלווה אותי. אבא נמצא איתי כל היום איתי במחשבה, יש ימים שאני חש יותר בחסרונו, ויש ימים שפחות. אבל הזיכרונות לא מרפים".

כילד נבון ביקש שטרן מן הרגע הראשון לשמוע כמה שיותר סיפורים על אביו, והוא גם היה שואל לא מעט שאלות. "הייתי שואל את כל מי שהסכים לענות לי", הוא מציין, "את אמא, את סבא וסבתא ואת הדודים. הימים שאחרי הקמת המדינה התאפיינו בכך שאנשי הלח"י כבר לא היו במחתרת ולא הסתתרו עוד, וכך הם הגיעו לבקר את אמא וגם אותי, סיפרו לנו סיפורים על אבא, ואני הקשבתי לכל מילה. במשך השנים שחלפו לאחר מכן פורסמו על אבא המון מאמרים ופרסומים, ואני קראתי כל דבר בשקיקה, שממשיכה ללוות אותי עד היום. מידי פעם הייתי נחשף לעובדות חדשות הנוגעות לחיים של אבא שלי, לאופן שבו הוא ניהל את דרכו ולמסירות הנפש האמיתית שהייתה לו למען עם ישראל. אני מנסה לבנות את האישיות שלו ולהבין אותה עד הסוף, והאמת היא שעד היום אני לא חושב שהגעתי למיצוי".

"המלחמות לא ייפסקו"

תוכל לספר לנו מעט על אבא שלך?

"אבא היה לוחם ענקי, הוא לא פחד מהאויב וגם לא פחד מהמוות, הוא עשה מה שהוא חשב לנכון והיה מודע לכך שהוא מסתכן, תוך כדי כך שאמר: 'אם אפול, יבואו אחרים במקומי וימשיכו במלחמה'. אבא גם היה משורר דגול, והוא כתב על כך שירים עם המון אמונה, חזון לאומי ורגשות לאומיים. "באחד השירים אבא כתב: 'אם אנחנו ניפול ברחובות/ בבתים יקברונו בלילה בלאט/ במקומנו יבואו אלפי אחרים/ ללחום ולכבוש עדי עד'. זה בדיוק מה שקרה פה בסופו של דבר, כאשר אבא וחבריו נפלו, ובמקומם באו אחרים. אני באמת מאמין שאבא היה מנהיג דגול. אפשר להסכים עם דעותיו ואפשר לחשוב שהן קיצוניות, אך אי אפשר שלא להעריך אותו".

אתה חושב שאתה דומה לו?

"אני לא יכול להעיד על עצמי, בפרט שמעולם לא פגשתי או שמעתי את קולו של אבא, אבל אימי אומרת שיש לי תכונות שבהן אני מזכיר לה אותו. אני מעריך את אבא, אך מעולם לא ניסיתי להיות כמותו. הבנתי שאלו נעליים גדולות מידי עבורי, וכך פיתחתי קריירה שונה לגמרי מזו של אבא, ועסקתי במשך השנים בכתיבה ובעיתונות. בשלב מסוים נסעתי ללימודי תקשורת בפילדלפיה, וכשחזרתי התחתנתי וגרנו במשך רוב השנים בירושלים".

יאיר שטרן

אנשים זיהו אותך לפעמים כ'בן של...'?

"אנשים זיהו אותי כבר מאז שאני זוכר את עצמי, בפרט שאני נושא את השם 'יאיר שטרן' שזהו בעצם שמו של אבי. כבר כילד קטן הרגשתי שזה מאוד מחייב אותי ועליי להתנהג בצורה מאופקת ולהצדיק את שיוכי המשפחתי לאבא. הרגשתי שאנשים מצפים ממני שאתנהג ברמה גבוהה, ולא איגרר אחר שטויות או תעלולים, וזה השפיע עליי מאוד. בהמשך גם כתבתי עליו ספר, ועדיין אני מרגיש שלא ממש הקפתי את דמותו.

"עם השנים הפכו אנשי לח"י להיות סוג של בני משפחה שלי, הייתי פוגש אותם לעתים קרובות ומבקש בכל פעם לשמוע עוד ועוד סיפורים על אבא ועל הפעילות בתקופת המחתרת. זה חיבר אותי אליהם מאוד, וגם חיבר אותי לאבא".

במשך עשרים השנים האחרונות משמש שטרן כיו"ר העמותה למורשת לחי ועוסק רבות בפעולות ההנצחה של אנשי מחתרת לח"י, שרובם כבר אינם חיים היום. "אני מרגיש שהמשימה שלנו היא לעביר את המורשת הלאה", הוא מסביר, "לספר על אותם אנשים, כדי שכולם ידעו מיהם היו".

גם כיום, למעלה מ-80 שנה אחרי פטירתו של אביך, המלחמות עם האויבים שסביבנו לא תמו. איך אתה מרגיש עם המציאות הזו?

"אני לא רוצה להישמע פסימי, אבל כפי שנראה כעת, בדורנו לא יגיע הסוף למלחמות עם הפלסטינים, וכפי שנראה, גם לא בדורות של הילדים והנכדים שלנו. נראה שהמצב יימשך כפי שהוא כיום, עם תקופות של 'אפ אנד דאון', עם זמנים של שקט, וזמנים סוערים יותר. כבר לפני 90 שנה אבא נהג לומר ש'ארץ ישראל תמומש כמו אי ירוק באמצע מדבר ערבי', וזה בדיוק מה שקורה כאן, אחד לאחד.

"אין לנו הרבה מה לעשות כדי להפסיק את המלחמה עם האויבים, הטרור הערבי עוד יימשך ואין דרך אחרת. אך אנחנו יכולים לפחות לנסות לפתור את המלחמות בינינו לבין עצמנו. לזה יש סיכוי גדול יותר".