"לא שכחנו את החברים, ולאחר 20 שנה החלטנו להנציח אותם"

נאוה רפאלי היא אישה בת 35, אם לחמישה ילדים ועובדת בתפקיד ניהולי בכיר בתחום הפיתוח העסקי. למרות זאת היא מוצאת את עצמה חוזרת לא פעם בחייה אל כיתה ט', כאשר הייתה נערה בקושי בת 15, וחוותה את אחד הרגעים המטלטלים ביותר בחייה.

"כששמעתי את ה'בום' הבנתי מיד"

נאוה התגוררה עם משפחתה ביישוב גינת שומרון שבשומרון, ובאותם ימים התרחשה בארץ האינתיפאדה השנייה שזכורה לכולנו כתקופה נוראה שבה התרחשו פיגועים רבים וקשים מאוד בכל רחבי הארץ. "ואז זה הגיע גם אלינו", מתארת נאוה. "במוצאי שבת בתחילת חודש אדר, הגיע מחבל מתאבד למרכז המסחרי ביישוב שבו התגוררתי, והתפוצץ עם מטען חבלה במרכז המסחרי שהיה מקום המפגש הקבוע שלנו כבני נוער, שם נפגשנו מידי מוצאי שבת, בסמוך לחנות הפיצה.

נאווה רפאלי

"אני הייתי בדרך לשם, אך ברוך ה' לא הספקתי להגיע. המחבל, כפי שהבנתי מאוחר יותר, הגיע אל המקום שבו היו החברות שלי, נעמד כנראה על שולחן ממש בסמוך אליהן, ופוצץ את עצמו. בו במקום נהרגה קרן שאצקי הי"ד שהייתה חברת ילדות טובה שלי, ויחד איתה נהרג גם נער בן גילי, נחמיה עמר הי"ד. היו חברות רבות שנפצעו, ביניהן רחל טלר שנפצעה קשה ואחרי שבוע נפטרה מפצעיה".

נאוה, כאמור, לא הספיקה להגיע למקום, אך את הפיצוץ היא שמעה היטב. "הבית שלי לא היה קרוב במיוחד למרכז המסחרי, ובכל זאת שמענו את ה'בום' החזק ומיד הבנו שזה פיגוע, ושהוא התרחש בתוך היישוב שלנו. התקשרתי לבית של קרן, החברה הטובה שלי, ואמא שלה פרצה בבכי וסיפרה שקרן הלכה לפיצה. עוד באותו לילה התוודענו לגודל האסון, ואני זוכרת את זה כשבר נוראי, ויחד עם זה כדבר שבלתי ניתן לתפיסה ולהבנה. הייתי אז בסך הכל בת חמש עשרה, וזהו גיל שקשה מאוד לעכל בו מוות. עבורי ועבור חברותיי זו הייתה הפעם הראשונה שנתקלנו במוות מקרוב. העיבוד שחווינו היה במובן מסוים מאוד ילדותי ושטחי. היו לי חברות שהלכו לעתים קרובות לבית העלמין, הפריחו בלונים ביום ההולדת של החברות, ובעצם התקשו מאוד לעכל ולהבין את המשמעות העמוקה. כיום, כשאני מתבוננת לאחור, אני יודעת שהטראומה הקשה ליוותה את כולנו במשך כל שנות ההתבגרות, וזהו דבר שכאשר מדברים על פיגועים לא תמיד מודעים לו. כי תמיד יש את המעגל הראשון והקרוב ביותר לנרצח, שכמובן סופג את האסון באופן הקשה ביותר. אך יש גם את המעגל השני והשלישי, שאולי נמצא רחוק יותר, אך אי אפשר להתעלם מכך שגם הוא נפגע ומתמודד. להתמודדות עם המוות אין פג תוקף, ואפילו כיום, כשלי בעצמי יש בן כמעט בגיל שבו היינו, אני עדיין נזכרת בחברים שנרצחו ומוזילה דמעה.

"כולנו הרגשנו את הרצון החזק להנציח אותן", מוסיפה נאוה, "יש לי כמה חברות שקראו לבנות שלהן על שמותיהן של רחל וקרן. אמנם לא בשם המלא, אך הן בחרו כמה שמות שמזכירים ומכוונים לזכר החברות שלנו. לי זה פחות התאים, אך במשך שנים הרגשתי שהמעגל לא נסגר, והייתה לי תחושה חזקה שאני רוצה לעשות משהו גדול יותר. אני לא טיפוס מיסטי וגם לא מאמינה שיש להתנהל לפי דברים כאלו, אבל לפני כמה שנים חלמתי חלום על החברה שלי, וקמתי  ממנו מאוד מוטרדת, עם מחשבה שיש לפעול יותר לזכרן ולהנצחתן של החברות. עוד באותו יום שלחתי הודעת ווטסאפ לקבוצה של חברות הילדות שלי, והעליתי את התהייה שאולי עלינו לעשות משהו. נוצר והתפתח בינינו שיח בנושא, והוחלט כי לקראת אותה שבת נעשה הפרשת חלה לזכר שלושת הנרצחים. במקביל היו לי חברות שיצרו קשר עם ראש המועצה בגינת שומרון והוחלט לחנוך גן שעשועים חדש על שמן, ועדיין הרגשתי שאני מחפשת משהו קדוש יותר לעשות לעילוי נשמתן. המשכתי והתייעצתי עם החברות שלי, ואז נולד הרעיון לרתום את הטכנולוגיה כדי להקים אתר שיאפשר התאגדות חברתית למטרות טובות בקודש. מכיוון שאני באה מתוך עולם הפיתוח ומערכות המידע, אני מבינה בתחום, ויודעת עד כמה שניתן להגיע להשפעה עצומה עם תפוצה רחבה.

"מכאן המשיכו העניינים להתגלגל, והחלטנו להקים אתר שיאפשר התאגדות מסודרת של קבוצות למען הפרשת חלה. כולנו מכירות את המיילים והודעות הווטסאפ שנשלחות לעתים קרובות בנוסח: 'אם את יכולה להפריש חלה, נא צרי קשר עם...' והרגשנו שזה מאוד פרימיטיבי, לא נוח ומסורבל. החלטנו שבאתר שלנו יהיה ניתן להקים בלחיצת כפתור קבוצה להפרשת חלה, כאשר תצוין לידה המטרה שלשמה הוקמה, אם זהו זיווג, רפואה, הצלחה, וכדומה. לאחר הקמת הקבוצה יתקבל קישור דיגיטאלי שיהיה ניתן להעביר אותו הלאה, וכל מי שיירשם דרך הקישור יעודכן אוטומטית באתר. בנוסף, הוספנו את האפשרות לשלוח תזכורת ביום ההפרשה, שנשלחת באופן אוטומטי לכל אחת מהנרשמות".

"לא שכחנו"

נאוה מציינת כי מכיוון שהיה חשוב להן שהאתר יהיה איכותי עם ממשק נוח למשתמשים, הן פנו לבית תוכנה מקצועי מאוד שהקים עבורן מערכת ייחודית שהתחילה לפעול כבר לפני כשנה. "בתחילה היינו בתהליך של הרצה, ובחודשים האחרונים הפעילות שלנו זורמת, ויש גם אושיות רשת מפורסמות ששמעו על היוזמה והחלו לפרסם אותה בכלים שלהן, כמו למשל עדן הראל המקסימה. מדהים לראות את ההירתמות לצורך הפצת הרעיון, ואת החיבור הגדול שנשים מרגישות כלפיו. לפעמים נשים מספרות לי שהן מפרישות חלה במיוחד כדי שיוכלו להצטרף לקבוצות שלנו, והדבר המיוחד ביותר הוא שאלו נשים המגיעות מכל גווני האוכלוסייה, החל מחילוניות עם נגיעה קלה ביהדות ועד לחרדיות 'פלוס-פלוס'. האתר הזה מתאים לכולן ומייצר חיבור ואחדות. ברגע שמצליחים לגבש קבוצה, נשלחת לכל המשתתפות הודעה 'הגענו ליעד', וזה מאוד מגבש ומחבר".

נאוה מציינת כי לאחר שנראתה הצלחה כה גדולה בתחום הפרשת חלה, הבינו היא וחברותיה שניתן באותה דרך לייצר עוד הרבה רובריקות נוספות. "בשלב הבא כבר ייצרנו רובריקה לקריאת שיר השירים, וגם לקריאת 'מזמור לתודה'", היא מפרטת. "טכניקת הקמת הקבוצות היא זהה, רק שאין זו השתתפות חד פעמית, אלא נשים שמתאגדות יחד למשך ארבעים יום, והן מקבלות לכך תזכורת יום-יומית".

כמי שנחשפת לנתונים שמאחורי הקלעים של האתר, אומרת נאוה שהיא רואה את הפילוח, ומתרגשת בכל פעם מההבנה שהכניסות לאתר מגיעות מרחבי כל העולם. "יש לנו כניסות מירדן, מצרים, הולנד, גרמניה, ואפילו מהודו ומהפיליפינים. כל מיני מקומות בעולם שנמצאים שם יהודים, אולי בשליחות או כמטיילים או כחלק מהעבודה, אבל הם נחשפים אלינו, מקבלים את הקישורים שלנו ומצטרפים לקבוצות. ממש בתקופה האחרונה היו לנו כמה קבוצות שממש הפתיעו את כולנו, כאשר הן גייסו בתוך ימים ספורים מאות רבות של משתתפים. באחד המקרים היה זה למען ילד חולה סרטן, והיה כל כך מרגש לראות את ההיענות העצומה. במקרה אחר התרחשה תאונה קשה מאוד ביום העצמאות, בה נפגעה משפחה מהיישוב נוקדים ובנה התינוק נהרג. גם שם הופתענו מההתארגנות המהירה, כאשר בתוך שעות ספורות כבר הייתה קבוצה של מאות משתתפות בהפרשת חלה, זה היה ממש לא יאומן".

(צילום: שריה דיאמנט / פלאש 90)

נאוה מוסיפה כי הם החליטו לקרוא לאתר בשם 'אלומות' שאותו הציעה אחת מחברות הילדות. "הרגשנו שבשם הזה יש שתי משמעויות, גם אלומה שהיא קרן של אור, מה שמחבר לשמות הנרצחים שראשי התיבות שלהם הם קר"ן – קרן, רחל ונחמיה. בנוסף, אלומה היא גם סוג של ערימה, התאגדות, כאשר המטרה שלנו היא להתאגד ולהוסיף אור וטוב. אגב, בעת שמחפשים את האתר יש לרשום 'אלומות הפרשת חלה', בשונה מארגונים אחרים בעלי שמות דומים".

המשפחות של הנרצחים יודעות על האתר שהקמתם?

"בוודאי, שיתפנו אותן כבר משלבי התכנון, והן גם התגייסו כדי לתמוך בנו בעלות ההקמה, שכן היא הייתה גבוהה והגיעה לסכום משמעותי. בעיקר אני חושבת שהן מתרגשות. אחד הקשיים של מי שאיבד ילד הוא לראות את החברים שלו ממשיכים בחיים, בזמן שהוא איננו. אני מאמינה שעצם זה שבני המשפחה רואים שאנחנו עושות משהו למען עילוי נשמת ילדיהן, ולא שוכחות, מקל גם על העניין הזה. ובאמת לא שכחנו, הכאב הזה ממשיך ללוות אותנו תמיד, ועם כל הקושי והצער, אני שמחה שהצלחנו להוביל משהו שיהיה לעילוי נשמתם".