למה אנחנו לא מצליחים להגיע לזוגיות טובה? 5 סיבות שאתם צריכים להכיר

זה אולי אחד הפוסטים הכי חשובים שאי פעם תקראי. ולא סליחה בכלל על הדרמטיות.

זה הטיוטה של הפוסט הרביעי שאני כותבת הערב, ומקווה שהוא כנראה גם האחרון. (בכל זאת, עכשיו השעה 1:06 בלילה, הפוסט הסופי עוד לא נכתב, הריצפה מוכנה לספונג'ה אבל עדיין לא זכתה להרגיש את המים עליה, וגם הכביסות מחכות).

כמה דברים רציתי לכתוב לך היום! בכל זאת, ט"ו באב השבוע, וזה יום לא רגיל בהחלט!

תהיתי הרבה מאד על מה לכתוב.

תחילה עלה בדעתי לכתוב על ההבדל בין התאהבות לאהבה, בעיקר בשביל הרווקות שקוראות אותי.

ואז חשבתי שהנושא חשוב, אבל חשוב לי יותר לכתוב על אהבה בתוך נישואים, או מדויק יותר, אי-אהבה בתוך נישואים, כי שם יש בורות גדולה וסכנה גדולה הרבה יותר.

כל נושא חשוב יותר מהשני (וסליחה שאני עפה על עצמי לרגע), ותוך כדי שאני מפתחת רעיון אחד, עולה רעיון דחוף יותר.

בסוף, אני חושבת שהפוסט הבא הוא הבסיס לכל מה שרציתי לכתוב על אהבה, על זוגיות, על החיים.

לפני אי אלו שנים, אחרי שלמדתי ייעוץ נישואים, אחרי שהייתי בעצמי בתוך זוגיות, אחרי שכבר היה לי עסק פעיל בתחום, הבנתי שאני רוצה להעמיק את ההבנה שלי במערכות יחסים, ובמיוחד בזוגיות, ונרשמתי ללימודי התמחות בתחום הזוגיות.

יש הרבה מאד סיבות לאי מציאת זוגיות (רווקות מאוחרת) או לבעיות בזוגיות (שיביאו לגירושין או שימנעו מערכת יחסים טובה ויציבה, ואני עוד לא מדברת בכלל על מערכות יחסים שאחד מבני הזוג לוקה בנפשו או סתם רשע), ורבות מהן הן אינדיבידואליות, ובכל זאת, יש כמה סיבות מרכזיות שהן בסיס ליכולת למצוא מערכת יחסים טובה, לקיים יחסים זוגיים טובים, לחיות בה ולשמר אותה.

אלו הן הסיבות הבסיסיות והנפוצות בגללן אנשים לא זוכים לזוגיות טובה, וכל אחד מהם דורש לימוד ותרגול בפני עצמו, תשאלו את התלמידות שלי.

(צילום: shutterstock)

(נאסף ועובד מתוך החומר שלמדתי אצל המרצה שלי בקורס "אימון יחסים", אנבלה שקד).

1. חוסר מסוגלות זוגית:

חוסר היכולת לקבל שבזוגיות לא יהיה לך כל מה שרצית, ולא הכל יהיה כפי שרצית. זה נשמע אולי מובן מאליו, אך ישנם אנשים שמצפים שבן/בת הזוג שלהם יהיה שלוחה של עצמם: הוא ירצה את אותם דברים שאנו רוצים או יאפשר לנו את החופש לעשות כל מה שאנו רוצים. הם תופסים זוגיות כסתירה לחופש שלהם (הם, אגב, חופשיים להמשיך להיות בודדים). בזוגיות אנו מוותרים על דברים מסוימים כיוון שבן/בת הזוג חשוב/ה לנו. אושרו צריך להיות יקר לנו.

2. ציפיות גבוהות:

בכלל, אנשים עם ציפיות גבוהות הם, לרוב, גם אנשים עם אכזבות גדולות ותחושת חוסר מיצוי תמידית מעצמם, מהעולם, מאנשים. בקיצור, מהחיים.

בכל הקשור לזוגיות:

א. ציפייה שזוגיות תפתור את כל הבעיות: כשאתחתן, הכל יהיה אחרת (נהדר, מושלם, רגוע, יציב, שמח...).

ובכן, זוגיות לא פותרת בעיות קיומיות. זוגיות מוסיפה בעיות לחיים, שאותן עלינו לפתור. רק שהרבה יותר נעים וקל לפתור אותן ביחד.

ב. ציפייה שבן/בת הזוג יהיו כל מה שחלמנו: מיושב וספונטני, רגישה ואסרטיבית, בעל חוש הומור ורציני, מעניינת ועקרת בית טובה… לא ניתן למצוא את האדם הזה (הוא לא קיים).

3. חוסר הערכה עצמית: הערכה עצמית כוללת את הידיעה שיש לנו מקום בעולם, שיש לנו מסוגלות להתמודד, שאנו תורמים משהו למישהו, שהקיום שלנו חשוב ושאנו משפיעים על מה שקורה לנו. אדם בעל הערכה עצמית נמוכה עסוק רוב הזמן בעצמו, במקום להתעסק במשימות החיים, ובעובדה שיש עוד אנשים חוץ ממנו שעליו להיות איתם ביחסים טובים.

הוא מפרש אירועים רבים כפגיעה ועלבון ונוטה לפגוע באחר. הוא חש צורך להדגיש את העליונות שלו ואת נחיתות האחר. כששניים פועלים כך נוצרים מאבקי כוח. מאבקי כח לא מאפשרים קשר בריא.

4. חוסר תחושה חברתית: תחושה חברתית היא עניין אמיתי בבני אדם, אכפתיות, רצון לתרום לרווחתם והתפתחותם של אחרים. בחינוך הממוקד ביחיד, "העיקר שתהיה מאושר", כל אחד עסוק באושר שלו: "מה אני יכול לקבל שיעשה אותי מאושר". בזוגיות אפשר לקבל הרבה, אך צריך גם לתת הרבה.

5. אחרון ולא חביב, כתוצאה מהסעיפים הקודמים, רוב האנשים שרוצים זוגיות ואינם מוצאים אותה או שנמצאים בזוגיות ולא מאושרים בה, נותנים לאנשים אחרים הרגשה שאינם מספיק טובים, אינם מספיק תורמים, לא מספיק עוזרים להם. הם מאוכזבים באופן קבוע מאנשים ומצבים.

היות שלכולנו חשוב להרגיש שייכות ותחושת ערך, אנשים בריאים בנפשם יעדיפו להתרחק מאנשים שכל הזמן נותנים להם תחושה שהם לא בסדר ולא מספיק טובים.

אדם עם תחושה חברתית מפותחת, עם הערכה עצמית סבירה, עם ציפיות ריאליות מאנשים ומזוגיות ועם מסוגלות לוותר על משהו למען הזוגיות, יצליח ליצור זוגיות טובה ולשמר זוגיות טובה.

ישנן דרכים רבות לפתח יכולות אלה: טיפול פרטני או קבוצתי, אימון לזוגיות, סדנאות לצמיחה אישית וספרות עשירה.

בתהליך אישי או קבוצתי, מבררים מהם דפוסי החשיבה והפעולה אשר יוצרים את המציאות כפי שהיא נראית היום, ודרך פיתוח מודעות והבנה מרחיבים את דפוסי החשיבה, הרגש והפעולה. הפעולות החדשות שלנו יוצרות מציאות חדשה.

לא טוב היות האדם לבדו. זוגיות הינה משימה חשובה בחיינו. זוהי דרך לאהוב, לתת, להתחלק ולהתמודד ביחד מול משימות החיים.

בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס לנושא שבוער בי כבר כמה שנים: הצורך בהכנה ראויה לחיים.

ואני אסביר.

לפני כ-40 שנה בלבד התחיל המושג של "הדרכת כלות" עד שהפך לעניין ברור ומובן מאליו. עד אז, כל אמא הכינה את הבת שלה בכמה דקות לקראת היום הכי משמעותי בחייה ובנושאים הכי הכי חשובים לעם ישראל.

וזהו.

תביני איזה חוסר מודעות הייתה!

מישהי מאיתנו יכולה לדמיין להינשא או להשיא את בתה היום ללא הדרכת כלות???

אני מזכירה, שהפעם האחרונה שעברתי הדרכת כלות הייתה לפני כ-13 שנים.

מניחה, או נכון יותר, מקווה מאד! שמאז השתנו אי אלו דברים.

בזמני כבר הכניסו מדריכות הכלות גם השקפה של בית יהודי, ולא רק הלכות.

ועדיין, זה לא מספיק.

לא מספיק בשביל ללמוד תקשורת.

לא מספיק בשביל להיות אדם עם מסוגלות חברתית.

לא מספיק בשביל להחזיק זוגיות יציבה, בריאה, טובה, מספקת, מגדלת, מצמיחה.

ביני לבין עצמי, כמי שבקליניקה פוגשת בעיקר את הקשיים, זה זמן רב שאני מבינה שהדרכת כלות, בין האירוסים לחתונה, כבר לא מספק.

אנחנו בדור אחר. דור שדורש הרבה יותר מעצמו ומאחרים. דור שיש לו מידי הרבה אפשרויות בחירה, דור מבולבל, דור שבמובנים מסוימים חלש יותר, דור שרגיל לקבל הכל מהר ואתמול, דור חסר סבלנות, אימפולסיבי ותובעני.

יש לי גם מילים טובות להגיד על הדור הזה, אבל הן פחות רלוונטיות לנושא הספציפי עליו אני רוצה לכתוב.

הדור הזה צריך הכנה רחבה יותר ועמוקה יותר, לא רק לנישואים - למערכת יחסים זוגית, אלא לכל מערכות היחסים בחיינו.

זה דור שלא יודע להקשיב לשני, ממהר לתת עצות ופתרונות.

דור שלא יודע להבין את הצרכים של השני, ולא יודע להסביר את הצרכים של עצמו.

דור שמתקשה לשהות בתהליכים ורוצה תוצאות.

דור שממהר לברוח ולרוץ מדבר לדבר במקום להכיל כל דבר בעצמו.

דור שיפוטי ולא מכיל אם יש מישהו ששונה ממנו, (האם עלי להזכיר את השוני המובנה והמהותי בין גברים לנשים? בין בית אחד לבית אחר?).

דור של בחורות סופר חכמות, שבהרבה מובנים עצמאיות מאד ופחות זקוקות לגברים כבעבר.

דור של בחורות בעלות ידע רב, גם בהלכה, שנכנסות לנישואים עם תחושת יכולת גבוהה שהרבה פעמים מאיימת על הבחור, שרק לפני רגע יצא מהסינר של אמא שלו.

דור עם קשיי תקשורת, שרובם ככולם ניתנים לשינוי עם הדרכה נכונה ולימוד מתאים!

הדור הזה צריך הדרכה עמוקה ומוקדמת יותר, כבר בשנות התיכון, וגם בתוך הנישואים.

גם הבחורים של היום הם לא הבחורים של פעם. בקהילות רבות יש היום דרישות גבוהות יותר מבחורות ושימת לב לפרטים, שפעם לא היו מעניינם של בחורים, ואני בוחרת במכוון שלא לפרט, וכל אחת יודעת מה נכון בקהילה שלה ומה לא.

כבר לא מספיק להיות מבית טוב, בעלת מידות ונאה. צריך גם עם תעודה נחשקת, ועדיף כבר בעבודה מסודרת עם משכורת שמנה, וגם עוד כמה נתונים חיצוניים כאלה ואחרים.

כבר לא סומכים על ההורים כמו פעם, שיודעים מה טוב, ואם אבא ואמא אמרו שהבחור/ה מתאימים אז אפשר לשבור צלחת. היום הילדים מרגישים שהם יודעים יותר טוב מההורים שלהם.

ללמוד דקה לפני חתונה תקשורת, זה טו לייט, מאוחר מידי.

להיות אדם תקשורתי, מכיל, מאפשר, דורש ידע, כלים, ובעיקר בעיקר... תרגול!

יש לימוד הכלים והמיומנויות של, מה שאנחנו קוראים לו, "בין אדם לחברו".

ויש התרגול (ולכן הרצאות או סדנאות בהן משתתפות עשרות או מאות בחורות פחות יעיל, בעיני).

כל זה צריך להילמד בבית הספר, ואז בתיכון ואז בסמינר.

זה צריך תרגול קבוע, בדיוק כמו שאנו מתרגלים (ת' בפתח) ומרגילים ילדים ליטול ידיים, לצחצח שיניים, לתת יד לפני שחוצים את הכביש.

בגיל 5 יש הבנה מסוימת למה זה הקשבה.

בגיל 8 יש הבנה אחרת למה זה הקשבה.

בגיל 12

בגיל 16

וכן הלאה.

בדיוק כמו שאת המצוות אנחנו מלמדים לאט לאט, לפי הגיל, ובכל פעם עולים שלב.

עוד לא מצאתי כלה שעומדת מתחת לחופה והופכת ברגע אחד להיות אישיות נעימה, מכילה, מבינה, אמפטית, סבלנית ואופטימית.

גם לא מצאתי בחור כזה.

מעבר לזה, גם אחרי הנישואים, וקל וחומר בשנה הראשונה, שהיא זמן בניה של בנין שנדרש להחזיק מעמד ולהיות יציב ואיתן עשרות שנים בכל עונות השנה, בכל מזג אוויר, בכל התמודדות, בכל סערה, צריך כלים, תרגול ותחזוקה שוטפת, שצריכים להיות חלק בלתי נפרד מחיי הנישואים! כמו הרבה דברים אחרים שהופכים להיות חלק בלתי נפרד.

שוב, לא ידע תאורטי, לא הרצאות מוסר, לא הלכות.

תרגול של מיומנויות תקשורת!

ולמה?

כי הבנה של בחורה, לפני שהפכה להיות אישה, שונה מהותית מאישה שמבינה את הדברים על בשרה ופוגשת אותם ביומיום.

וכנ"ל לגבי בחורים.

וכמובן שכל מה שנכתב כאן, מתייחס לבחורים כמו לבחורות, לגברים כמו לנשים.

זהו.

הנחתי היום דברים שיושבים על לבי כבר כמה שנים.

אני זועקת היום זעקה גדולה ושולחת אותה לאוויר העולם, ומתפללת שתפגוש את הלבבות שפתוחים להם, ואת האנשים הנכונים שידעו מה לעשות עם זה.

זו פניה לכל ראשי קהילות, סמינרים, ישיבות וארגונים רלוונטיים להיות שליחים להצלת דור, והאמינו לי, שכל מי שמטפל/ת בשלום בית יידע להגיד שמדובר בהצלת דור של ממש, (ואחד הפוסטים שהייתי באמצע לכתוב זה על אחוזי הנישואים שיורדים ואחוזי הגירושים שעולים, אז תביני מה הסיבה שאני מדברת במונחים של "הצלת דור").

על כל אחד ואחת האחריות לפעול באופן הטוב ביותר כדי להכין את ילדיו לחיי זוגיות תקינים.

לא כולנו זוכים לחיים כאלו.

אבל רבים מאיתנו היו יכולים לזכות לו הייתה להם הכנה נכונה יותר, מותאמת דור.

העבירו לכל מי שהמילים האלו יגעו בו.

איתך, גם בניסיונות של הדור הזה.

דבורי רובינשטיין (וקשטוק) היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן.