חנן בן ארי צודק: יש כאן יותר מזה

"יש כאן יותר מהגוף הזה / הזמני הזה, הנידף

מתחת לכל העצוב הזה / ולמעלה מן הטבע הנשקף

יש כאן יותר מזה / יש כאן יותר מזה".

הקריירה של חנן בן ארי לא ארוכה במיוחד, אבל היא מרתקת בעיני. לפעמים אני מתחבר יותר לאמנות שלו, לפעמים פחות, אבל על דבר אחד אין עוררין – מדובר ביוצר מוכשר מאוד, מורכב מאוד, שאם בתקופת "החיים שלנו תותים" היינו יכולים לחשוב שהוא אומן של להיט אחד, היום כבר ברור שהוא הרבה יותר מזה.

בהתחלה כששמעתי את הדיסק החדש שלו, הרמתי גבה (רגע, אמורים היום להגיד "דיסק חדש"? הרי כבר אין דיסקים. זה כמעט כמו לומר "קלטת חדשה" או "תביא לי בבקשה פילם של 24 תמונות" או "תדבר מהר, השיחה יקרה. זה מאורנג' לסלקום". טוב, הבנו את הרעיון). מה פשר שם האלבום "יש כאן יותר מזה"? מאוד לא אופייני, רשמתי לעצמי, אבל הרגשתי שיש כאן משהו אחר.

אפשר לומר הרבה דברים על האלבום "יש כאן יותר מזה", אבל תנו לי ליהנות רגע מזה שאני כבר לא מבקר מוזיקה, ולא אמור להנפיק תוך שעה ביקורת שלמה ומנומקת על יצירה שעבדו עליה שנה-שנתיים או אפילו יותר. כאן ארצה להתעמק בשיר עצמו, כי הוא למעשה מקפל תובנה מרכזית ביותר על היקום, על החיים, על הקיום שלנו, על מה שאנחנו מבינים ובעיקר מה שאנחנו לא מבינים.

הרב זמיר כהן אומר שהמילה "עולם" היא מלשון "העלם", כלומר משהו נעלם שאנחנו לא בהכרח יכולים להבין, לראות או אפילו להרגיש. וכמו ששר בן ארי, יש כאן יותר מהגוף הזה. אנחנו משקיעים בו כל כך הרבה, חיים את הגשמיות שלו, טורחים לפנק אותו בבגדים, באוכל, בהנאות (ובשייקים ב-Re:bar, במקרה שלי). אבל היי, צריכים לזכור – יש כאן יותר מזה.

 "יש בי יותר מהקול הזה / הצרוד הזה, הנסדק

מתחת לכל המחשוב הזה / הדי.אן.איי, המדע המדויק

יש כאן יותר מזה / יש כאן יותר מזה".

אדם קם בבוקר, ומיד נזרק לשגרת היומיום. מתפלל, מפזר את הילדים במסגרות, לימוד יומי, עבודה עבודה ועוד עבודה. זוגיות, הורים, ילדים, אוכל, קצת תחביבים, מוזיקה, חדשות, עוד עבודה, ווטסאפ, תהילים, קריאת שמע שעל המיטה – והנה עוד יום עבר. נראה לכם שזו המשמעות והתכלית שלנו? ברור שיש כאן הרבה יותר מזה. הרבה פעמים אני עושה הליכה לילית בשכונה, ותוך כדי הליכה מביט אל הירח ואל השמיים, ותוהה לעצמי – מה הסיפור של כל זה? הרי ברור שיש כאן תוכנית מסודרת. כיהודי מאמין ברור לי שיש בורא, שלכל אחד מאיתנו יש תפקיד בעולם, שלא נבראנו לשווא. אבל לפרטי פרטים – אף אחד כמובן לא יודע מהם חשבונות שמיים, ומהם סודות הבריאה. ולכן התהייה ממשיכה להתנוסס: לאן הולך כל הסיפור הזה?

וזה בדיוק מה שאוכל אותי אצל אנשים חסרי רוחניות. קשה לי לקלוט ולהבין איך הם יכולים להמשיך את חייהם ולא לנסות להבין מה בעצם הסיפור הזה, מה הבורא רוצה מאיתנו, איך אפשר לנצל את הקדנציה שלנו בעולם הזה ("חיים רק פעם אחת", לא?) באופן הטוב ביותר. הסחות הדעת של החומר, היומיום, השגרה, ההישרדות – כמובן שואבות את תשומת הלב. אבל עדיין, איך אפשר לחיות עם משמעות מאוד מוגבלת? חנוך דאום, כותב וקומיקאי מוכשר מאוד, כתב בעבר שמשמעות החיים מבחינתו היא הילדים. בעיני זה רק חלק קטן מהתשובה. נכון שהילדים הם מה שאנחנו משאירים כאן (בין השאר), וברור שיש להם חשיבות עצומה. אבל אם זו כל התמונה, אז גם התכלית שלהם תהיה הילדים שלהם, והתכלית של הילדים שלהם תהיה הדור שאחריהם וחוזר חלילה. זה לא מתקבל על הדעת. מה יגידו אלה שאין להם ילדים, או שלא רווים נחת מהילדים, או שחלילה איבדו את ילדיהם? האם להם אין מהות ותכלית בחיים? ברור שיש. משמעות החיים גם לא יכולה להיות רק "להיות אדם טוב", כמו שאומרים רבים. ובטוח שהמשמעות היא לא רק "ליהנות בחיים". הקב"ה לא שלח אותנו לעולם מורכב כל כך, פלאי כל כך – רק בשביל שנטוס לאי טרופי בחו"ל, נשתה משהו עם קש, מטריה קטנה ופלח לימון, ונחשוב שזו פסגת החיים. שהנה, עשינו את זה.

או כמו שמסכם חנן בן ארי:

"אדם להבל דמה / ימיו כצל עובר

אדם להבל דמה / אדם יסודו מעפר וסופו לעפר

אבל יש בי יותר מזה / יש בי יותר מזה

ויש כאן יותר מזה / יש כאן יותר מזה".