מחיל הים לחיל התורה: סיפורה של המנהלת שתמיד חיפשה להשפיע

הכל התחיל מטקס של דודה. הרבנית סילביה, אז ילדה בת עשר, ראתה איך דודתה מקבלת תעודה בטקס של חיל הים, והחל בוער בה הרצון להיות גם כן בחיל הים. מאז ומתמיד, מה שהנחה אותה בכל העת היה הרצון, האמונה החזקה, להשפיע על אחרים דברים טובים.

"בצבא הלכתי לתקן מכשירים כדי שספינות ישוטו", מספרת הרבנית בחיוך, "והיום אני אחת שעוזרת לנשים כדי שידעו באיזה כלים להשתמש כדי לבנות את הבתים שלהם ולהעצים אותן כדי לשוט בשלווה על מי מנוחות".

הרבנית ממשיכה בסיפורה האישי: "הכל הלך במהירות. כיוון שהתקבלתי לקורס הייחודי, הקדימו לי את הגיוס, ולכן יצאתי מוקדם מהצבא. מהון להון הגעתי לאוניברסיטה. אני רציתי ללמוד מנהל עסקים, אבל הקב"ה תכנן לי דרך אחרת. לא היה מקום, ולכן נרשמתי לתנ"ך וחינוך. מה לי ולזה?", שואלת הרבנית ומיד עונה, "זה מה שהיה. אז עוד לא ידעתי שמה שאני לומדת יעזור לי ביום מן הימים לחזק נשים אחרות".

תוך שלוש שנים נהייתה הרבנית ברדה למורה בתיכון. "רציתי להשפיע, ולכן שאלתי את עצמי: 'מה, אני אהיה רק מורה?'. כך נהייתי מנהלת בית ספר כבר בשנות העשרים לחיי".

המנהלת היצירתית שיוצרת שתי תעודות שונות

"כיוון שכאמור, מה שהיה תמיד בראש שלי זה להשפיע על אנשים, ייצרתי משהו חדש: שתי תעודות לתלמידים. כדי שילדים יצליחו בלימודים הם צריכים רצון, על מנת שיעשו את זה באהבה.

"רצון בהיפוך אותיות זה 'צינור'. רק במהלך השנים שמעתי את הפירוש שהקב"ה הוא המשביע לכל חי רצון. אז, כמובן, לא ידעתי את זה, אך היה לי ברור שמוכרחים רצון על מנת להצליח, ולכן יצרתי שתי תעודות: תעודת הצטיינות ותעודת מופת. החשובה בעייני הייתה 'תעודת מופת', אותה הענקתי לתלמידים שהביעו רצון והשקיעו בלימודים, גם אם הציונים שלהם היו נמוכים".

באותם ימים החלה המנהלת הצעירה גם בתהליך של התחזקות, שהגיעה, באופן מפתיע, מתוך העבודה עצמה. "בעודי מנהלת, העברתי שיעור תנ"ך תמים. דיברתי על האבות ועל האימהות ואז גיליתי שאנחנו מכירים אותם רק מהרחובות בערים השונות, ולא מעבר.

"החלטתי לעשות בבית הספר פרויקט חיבור לשורשים, על מנת שהתלמידים יגלו מי היו הסבים והסבתות שלהם, ועל מנת שיתחברו יותר לתורת ישראל. לאחר שביקשתי זאת מהתלמידים, ביקשתי גם מהמורים לעשות את הפרויקט. אמרתי לעצמי: 'מוכלם אני מבקשת – אעשה גם אני'. כך גיליתי שאני נצר לחיד"א.

"דבר נוסף שגיליתי הוא שבכל שנה עושים סעודת הילולא עם כל הצאצאים. נכנסתי לעניין, והזמינו אותי ואת משפחתי. ככה – לאט לאט – התחלתי להתחזק יותר, ללכת לבית הספר ולהכיר יותר ויותר מושגים ביהדות. ככל שהתחזקתי יותר, החלטתי שאני גם אחזק אחרים".

הרבנית ברדה ממשיכה ומציינת נקודה נוספת: "באותה תקופה של הניהול גיליתי שיש ריקנות גדולה אצל התלמידים. מה שלא עשינו בשבילם, לאלו טיולים שלא לקחנו אותם, הם היו מקטרים. הבנתי שצריך למלא אותם, ולכן לקחתי אותם לטיולי סליחות. בפסח עשינו להם ליל סדר, ובחנוכה – ריקודים ועוד. ככה מילאתי אותם בתוכן וחוויה גם יחד.

"אמנם הייתי מנהלת צעירה – רק עם תואר ראשון – וכבר במקום ניהול בכיר; אומנם גם פיתחתי שיטות יצירתיות לאותם ילדים בבית הספר, כיוון שהם לא רצו ללמוד, והיה לנו אתגר גם להגיש אותם לבגרויות וגם שיצליחו בהן; אומנם עשיתי כל מיני שיטות להאהיב את המורים על הילדים ואת הילדים על המורים; אבל הייתי אז, כאמור, צעירה מאוד, והחלטתי להקדם הלאה בחיים".

ייעוץ לכולם – דרוזים, ערבים וחרדים

הרבנית מתארת איך נראו הימים שאחרי הניהול. "יצאתי בלי פחד לדרך חדשה. הלכתי ללמוד תואר שני, וגם שם בדקתי איך להשפיע ולהעצים אנשים.

"עם קשרים שהיו לי עוד מבית הספר – הפכתי ליועצת למנהלי בתי ספר בכל הארץ. המטרה הייתה להכניס רפורמה כלשהי בזמנו, להאהיב את התלמידים על המורים, ועוד נושאים חינוכיים שהיו על הפרק.

"התחלתי להופיע בכל בתי הספר. עשיתי יעוץ ארגוני למנהלים והעברתי הרצאות. כיוון שבזמנו הייתי מנהלת פורצת דרך עם שיטות יצירתיות, אמרתי שנעביר את כל הידע שלי למנהלים.

"כולם קיבלו אצלי יעוץ", מחייכת הרבנית ברדה, "ערבים ודרוזים, ובכלל בציבור הכללי. בהמשך, ככל שהתחזקתי עוד, הלכתי להרצות גם לדתיים ולחרדים".

כאן הגיע שלב חדש בחייה של הרבנית ברדה: היעוץ הפרטני לזוגות וליחידים. "באחת ההרצאות מישהי שאלה אם אני יכולה לקבל אותה לייעוץ כדי לעזור לה במשהו עם הבן שלה. אמרתי לה שאין לי קליניקה או משהו, וכאן חשבתי שנגמר הסיפור. אלא שעוד ועוד נשים שאלו אם אני יכולה לעזור עם הילד שלהם בנושא הזה ובנושא ההוא, והבנתי שיש כאן הזדמנות נוספת לעזור ולהשפיע על אנשים.

"הלכתי ללמוד זוגיות ו-N.L.P בצורה מקצועית. פתחתי קליניקה, וברוך השם הצלחתי בדרכי".

מפלאיירים להרצאות בהידברות

עד כאן הכל נראה טוב ויפה. אלא שזה לא הספיק לרבנית ברדה, והיא חיפשה את ה"מעבר". את הנעלם שגם לה טרם היה ברור מהו.

"אמרתי לעצמי, 'רגע. התחזקתי, למדתי, צברתי ידע, אני לא יכולה להשאיר את זה אצלי. אומנם מנהלים קיבלו ממני – אבל אני רוצה להגיע לעוד נשים'", ממשיכה רבנית ברדה ומספרת בשטף.

"פעם אחת, בהגיעי לאשת מקצוע חשובה, היא אמרה לי 'למה שלא תשפיעי בתורה על אנשים?', עניתי לה שאני רוצה מאוד אבל לא יודעת איפה. היא אמרה לי שאני אמצא, לו רק אחפש טוב.

"פניתי להקב"ה ואמרתי לו ישירות: 'הקב"ה, אני רוצה להגיע לנשים, אני רוצה להשפיע. יש לי עבודה, אני מסודרת, אבל אני רוצה להשפיע על אנשים'. השם שמע את תפילתי.

"במקום שבו יש רצון, כאמור, נפתח צינור", הרבנית ברדה מספרת באושר. "אחותי באה אלי וקראה לי לבוא לעזור לחלק לפלאיירים להידברות. אמרתי לה ש'מה פתאום', אבל היא לחצה, והגעתי. פלאיירים לא חילקתי, אבל כשהגעתי איתה לחלוקה פגשתי ברבנית אביבה, מנהלת מחלקת חוגי בית, ושם הכרנו זו את זו לעומק. התחיל דיבור בינינו להגיע להידברות ולהרצות שם. אך במשך שנה דבר לא התקדם. עם הזמן התחזקתי יותר, ואז, כעבור שנה, התחלתי להרצות בהידברות, לעשות הפרשות חלה ולהשפיע על עוד ועוד נשים.

"כל מה שהקב"ה גלגל אותי כל השנים, חינוך ילדים, העצמה, ייעוץ ארגוני – אני מביאה איתי לערבי הפרשת חלה, עם מוזיקה ושמחה", מציינת הרבנית ברדה בסיפוק.

"נשים שעושות איתנו יחד הפרשת חלה מקבלות כלים לחיים טובים יותר. דרך הכנת הבצק, השירה, השמחה, ההפרשה עצמה – הן מתוודעות איך באמת צריך לחיות בעולם הזה. איך מתארחים נכון בעולמו של הקב"ה.

"הקטע הזה של היצירתיות בעת הפרשת החלה מתחבר למה שעשיתי בבית הספר. כמנהלת תמיד חיפשתי ללמד את התלמידים בצורה חווייתית, והנה אני זוכה לעשות זאת גם בערבי הפרשת חלה.

"בערבי הפרשת חלה שלי אני מספרת את סיפור החזרה בתשובה שלי, כי אני חושבת שיש בו כדי ללמד מסר חשוב לחיים. נזכור תמיד, ככל שנעצים את עצמנו – כולנו יחד, כי באתי לכאן כדי ללמוד וללמד – נעשה ונצליח, ונחייה חיים טובים יותר", חותמת הרבנית את שיחתנו.

להזמנת ערב הפרשת חלה שכולו העצמה, אמונה ושמחה עם הרבנית ברדה,
לחצי כאן או חייגי כעת 073-2221-290