טורים נשיים
מחכה לשיחה היומית שלך עם השם?!
"המורה, אני לא אוהבת את השם", לחשה לי בעיניים דומעות תלמידה צדיקה אחת. איך יוצרים את הקרבה הזאת?
- רותי קניג
- פורסם כ"ב אב התשפ"ג |עודכן
"המורה, אני לא אוהבת את השם", לחשה לי בעיניים דומעות תלמידה צדיקה אחת.
אחר כך הסתכלתי על הבנות בכיתתי וחשבתי לי בשקט שאפשר לחלק את אותן לשתי קבוצות. אלו שאוהבות ומחוברות להורים שלהן ואלו שלא. הראשונות אוהבות גם את השם ומתחברות אליו בקלות והאחרונות – כמה בלתי מפתיע – לא.
חשבת פעם מאיפה אנחנו מכירות את ה' בחוויה הפנימית? מאין לנו התחושה של מיהו מלך מלכי המלכים הקב"ה?
מעולם המושגים בחיים הפרטיים שלנו.
אנחנו לוקחות את התואר – בעל סמכות, ומעתיקות את מה שידוע לנו אודותיו ומה שחווינו בחיינו הפרטיים לקשר עם ה'.
אלו שעברו פגיעה או ניצול מעמד המבוגרים לרעתם- בורא עולם ייתפס בעיניהם, למרבה הצער, כמשהו שלילי, מפחיד. ההיפך הגמור ממה שמתואר בכתובים כ"קל מלא רחמים" (ראי ערך נוער נושר).
אבל בעצם הכל עניין של ההגדרה.
* * *
תארי לעצמך מלך.
מלך גדול וחזק עם יכולת שליטה מלאה בכל העם.
כזה שאפילו לא זקוק ליועצים או שרים. הוא פשוט יודע הכל, מחליט בעצמו את כל ההחלטות. מלך אמיתי.
הוא שופט כל אחד לפי דרגתו, לפעמים חונן ומרחם, ולפעמים לא. המון דברים קורים שם בממלכה הדמיונית הזו, ולא כולם קלים. יש גזרות לא פשוטות שמגירות דמעות מעיניהם של אנשים רבים.
עכשיו תארי לעצמך שאת מרגישה קושי רגשי משמעותי או כאב גדול, האם תבחרי לגשת להשיח את ליבך למלך הנ"ל, או תעדיפי להשיח ליבך עם חברה על כוס קפה?
תני לי לנחש לבד:
את לא תאהבי לשבת עם המלך הזה לשיחה על מה שאת מרגישה. הוא גדול מידי, חזק מידי, שולט מידי בשביל שיהיה לך חשק לשתף אותו ברגעים הקטנים של החיים הפתלתלים שלך.
שואלת איך ידעתי?
כבר אלפי שנות גלות שאין לנו דוגמה של מלך אמיתי. מלך טוב באמת, כזה שלא מונע מאינטרסים, לא מנצל את המעמד שלו לרעה, לא משתמש בנתיניו או בכספם לטובתו האישית. מלך שכולו לב ונתינה, ורצון טוב, והלב הזה נמצא כולו פתוח ומחובר לעם.
כשאנחנו מנסות להתחבר להגדרה "מלך", עולה לנו תמונה של גבר מדושן, שמכל עבר נוהרים כדי לספק את תאוותיו, שכל מה שמענין אותו זה הצלחתו האישית, והנאותיו הפרטיות.
* * *
לפני 200 שנה ר' נחמן מברסלב חידש וסיפר שיגיעו לעולם בקרוב ימים אחרים, ימים בהם העם באמת לא יכיר מהי הגדרה של "מלך" אמיתי, בהם העם יסבול מחוסר אמון משווע, יהיה מוכה טראומות וחוויות קשות.
יהיה זקוק יותר מכל לקשר, אך לא יעז לפתוח את ליבו, לתת אמון.
והוא הציע דבר פשוט- בואו נשנה את ההגדרה של מלך, בואו ננסה לדמיין שאנחנו מדברים עם השם כמו שמדברים עם חבר טוב, קרוב, אמיתי.
הרעיון הלכאורה פשוט הזה, מדליק אש גדולה של אהבה, השתוקקות עצמה לשבת ולהשיח את הלב מפני מי שברא אותי. פשוט.
* * *
מצרים של היום היא עבדות ללא שוטים והצלפות, היא תוויות של הצלחה ורדיפת עשייה, וחוסר שקט פנימי, ומצוקות פנימיות. היא רדיפה חסרת הגיון אחרי בית מסודר, או רשימת מטלות מחוקה, או ילדים מצוחצחים, או משכורת שמספיקה לכל מה שרוצים...
מצרים של היום היא גלות הנפש.
והנפש הזו שבגלות זקוקה יותר מכל לנחמה ואהבה ללא גבולות מאת מי שנפח בה חיים. משוועת לחופש. איך מעניקים לה נחמה וחופש פנימי, לנפש המתייסרת הזו?!
* * *
אחד המשוררים הגדולים של עם ישראל, רבי יהודה הלוי, כתב שיר שאלו הן חלק ממילותיו: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם. עבד ה' הוא לבדו חופשי".
מה הפירוש "עבדי הזמן?".
"אדם לעמל יולד", באנו פה לעולם כדי לעבוד.
עבדים אנחנו נהיה. בכל מקרה. אם נרצה, או לא.
אם נעבוד את הפחדים שלנו, את הצורך שלנו לרצות את הסביבה, את הכסף, את ההצלחה שלנו- נחווה עבדות. אם נעבוד את מלך מלכי המלכים ונהיה מחוברים ומכווננים רק לרצונו- נרגיש תחושת חופש ושחרור.
חבר טוב, קרוב, אמיתי – זו אפשרות, גם בשיר השירים מוצעת אופציה. הכי חשוב הוא שכל אחת תמצא את ההגדרה שנכונה לה, שמעוררת את הלב שלה לקשר עם ה', שמרגשת אותה,
שגורמת לה לחכות לזמן הפרטי שלה לשיחה, לתפילה, עם בורא עולם.
כי אם יש משהו ששווה להשקיע בו בעולם הזה- זה העניין הזה.
איך כתוב: "עבד ה' הוא לבד חופשי".
רותי קניג היא סופרת, יועצת רגשית ומנחת סדנאות לפריצת חסמים ולכתיבה תרפויטית.