"איך הגעתי למצב שאני צריכה שאחרים יטפלו בילד, כדי שאוכל קצת לנוח?"

כאמא לילד מיוחד
לומדים לשלוט על המחשבות והרגשות.
השבוע לקחנו את איתני לקייטנה של 3 ימים.
החלטנו לקחת אותו כי הנסיעה בהסעה קשה לו.
הגענו לסניף שם היה הפנינג פתיחה.
המתנדב שלו הגיע איתנו
מסור אליו, אוהב אותו.
ואז מתחילה סערת הרגשות והמחשבות.
אולי לא טוב לו
הוא לא רוצה שנעזוב אותו
החום משגע אותו
אולי נחזיר אותו הביתה?

מקיפים אותו מתנדבים
חניכי הסניף
הוא מוקף באהבה
הלב מתרחב

ואז צצה המחשבה של
מסכן
איך הוא נראה
חם לו
הידיים עקומות
הרוק לא מפסיק לנזול
איך הגעתי למצב שיש לי
כזה ילד
שאני צריכה שאחרים יטפלו בו
כדי שאני אוכל קצת לנוח?

אני אדם חזק
לא צריכה שיעזרו לי
מצד שני
כשהוא לא איתנו
קל יותר
משוחרר יותר

והוא חסר בבית.
אין ספק שנתינה נותנת הרבה סיפוק לאדם
ויש הרגשת ריקנות

מלא מחשבות
מלא רגשות

כמה חשוב לשלוט בהם
ולא לתת לעצמנו לשקוע
לדעת לגרש את המחשבות הקשות
ולתת מקום לאלה שנותנות לנו כוח

כאמא לילד מיוחד
פתחתי מנגנון
שיודע להעצים את החלק החיובי שבחיים
כדי שלא אשקע בכאב

למדתי
שהחיים שלי מאוד לא פשוטים
וצריך לדעת לשחרר
לדעת לקבל
לדעת לקחת לפעמים צעד אחורה
כדי לנשום

החופש הזה איתני יצא לכמה קייטנות
והרגשתי שלימה עם זה
שזה היה נכון לי ולמשפחה.

פרגנתי לעצמי
היה לי זמן להתפנק
ולעשות דברים שהרבה זמן רציתי.

החיים מלאים בעליות וירידות
ואם נדע לזרום איתם
ולדייק לעצמנו דברים
הכל יראה קל יותר.

יום טוב
ריעות לוי
רמלה