המדענית 'העזה' להביע את דעותיה הימניות באקדמיה - וזה מה שקרה לה

"אני חושבת שמתקופת שירותי הצבאי לא הרגשתי שביזות יום א'. תמיד קמתי בשמחה בבוקר והרגשתי שאיני עובדת יום בחיי, מרוב אהבתי למקצוע שלי. עד לאחרונה. מאז שיצאתי מהארון הימני, במקביל לחיבוק העוטף שזוכה לקבל מכם אני גם "זוכה" לדברים קצת פחות נעימים: שיימינג על בסיס יומיומי, שלא נאמר שעתי, ברשתות החברתיות ובנייד, אובדן חברים קרובים ורחוקים שלא מעוניינים בחברת פאשיסטית כמוני; והכי קשה - תחושת נידוי במקום העבודה.

"קולגות שהיו מחייכים ושואלים לשלומי כעת חולפים על פניי מבלי להישיר מבט. הפכתי לשיחת השבוע במטבחון הקומה, במובן הכי רע שאפשר. אנשים מתלחששים ומשתתקים כשאני מגיעה. כשאני זקוקה לעזרה אני חושבת אלף פעמים האם אוכל להסתדר לבד כי אני יודעת שאתקל בפרצופים חמוצים, וקור מקפיא.

"אתמול שמעתי שקולגה נוספת כועס עליי כי אני מושכת אש ועושה צרות לאוניברסיטה. התחושות האלה מכאיבות לי ממעמקי הלב. איני מורגלת להיות שנואה. עוד מילדות הייתי נחבאת אל הכלים והרגשתי שקופה, שברירית ורגישה מדי אך כל אלה מרגישים לי כאין וכאפס לעומת עמידתי כעת על המוקד.

"בשבוע האחרון לא התקרבתי לחדר האוכל. העדפתי לרעוב ולאכול בביתי החם. לא עבר יום בעבודה השבוע בו לא נכנסתי לשרותים, והתפרקתי בבכי. שני דברים עזרו לי בכל פעם לצאת משם - המעטפת המדהימה שלכם, אחים אהובים, והאמונה העמוקה בצדקת הדרך ובחשיבות המטרה.

"אני נלחמת בדפוס המרצה שטבוע בדנ"א שלי, ומשתדלת לא להפגין חולשה ולא להתקפל. זה כמעט בגדר משימה בלתי אפשרית כי כל כך בא לי שיחבקו אותי ויאהבו אותי ויבינו שאני אדם טוב ובכלל לא פאשיסטית. אך עייפתי מלנסות לשכנע.

"מונח אחד שזכור לי מימי התואר הראשון בפסיכולוגיה הוא 'חוסר אונים נרכש', וזה בדיוק מה שאני מרגישה כעת. חוסר אונים נרכש מתאר מצב הנוצר בעקבות חוויות מרובות של היעדר שליטה, בהן אין לפרט יכולת לשנות מצב בלתי נעים. תחושת חוסר האונים נוצרת לאור התפיסה שאין תלות בין התגובות של הפרט לבין התוצאות הלא נעימות אותן הוא יחווה. ובמילים פשוטות: לא משנה כמה אתאמץ לדבר אל ההיגיון שלהם ואל ליבם - התוצאה תיוותר זהה: בוז והתנשאות.

"איני מדברת כעת על רפורמה - כן או לא. אדם הלומד/עובד באקדמיה ולא מסוגל לכל הפחות להצביע על החולאים באקדמיה הישראלית ה"פלורליסטית" הוא בהכרח אחד מהשניים:

א. שטוף מוח

ב. ליבו אינו במקום הנכון.

"זה בכלל לא עניין של השקפה פוליטית אלא של אנושיות ויכולת להעביר ביקורת על הרדיפה הפוליטית באקדמיה בישראל. אני מייחלת לכך שאנשים ישכילו להבין שאנחנו הרבה מעבר לסך דעותינו הפוליטיות, ושיפזרו אהבה במקום שנאה. שיהיה לכולנו שבוע רגוע ונטול שנאה וכאב", היא מסכמת.

***

ומהן התגובות ברשתות החברתיות? מדהים לראות את החיבוק הוירטואלי מהימין. לפניכם היפות והמרגשות שבתגובות: