יהודה אייזיקוביץ
אחרי הפייק תחקיר: איך באמת לחרדים יש יותר דירות?
"תחקיר", שנועד להציג את החרדים כעבריינים שרוכשים דירות באמצעות הלבנת כספים, התפוגג מחוסר עניין תקשורתי. אך השאלה המסקרנת נותרה בעינה: איך באמת לבני המגזר העני ביותר בישראל יש יותר דירות בבעלותם בהשוואה למגזרים האחרים? זו התשובה
- יהודה אייזיקוביץ
- פורסם כ"ו אב התשפ"ג |עודכן
(אילוסטרציה: shutterstock)
נתחיל עם הנתונים: שיעור רוכשי הדירות החרדים קצת גבוה יותר מהממוצע הכללי – 75% מול 74%. זאת בזמן שהחרדים נחשבים הרבה יותר עניים – כ-42% מהמשפחות במגזר החרדי מוגדרות כחיות מתחת לקו העוני, בהשוואה ל-21% בלבד מהמשפחות בציבור הכללי. הנתונים הקיצוניים האלה מציפים את החידה המתבקשת: איך הציבור החרדי, שנחשב לעני בישראל, מצליח לרכוש יותר דירות מאשר המגזר הכללי שנהנה מיכולות כלכליות גדולות בהרבה?
על החידה הזאת ניסה פעיל חברתי אנטי-חרדי מוכר לענות באמצעות תחקיר, שהוביל למסקנה אנטי-חרדית קלאסית – החרדים מרמים את רשויות המיסים ומייצרים כסף שלא מדווח, באמצעותו הם רוכשים דירות. "החשיפה המדהימה" הזאת הצליחה לעורר עניין ברשתות החברתיות, ואף כמה עיתונים כלכליים נתנו במה לאייטם הזה, אך בערוץ 12 נמנעו מכל התייחסות לתחקיר המדובר, וזאת מהטעם הפשוט – על פי בדיקתם, תהליך נטילת המשכנתא במגזר החרדי חוקי לחלוטין ועומד בדרישות של בנק ישראל. בנוסף, אין כל הוכחה כי החרדים מייצרים "כסף שחור", ומה גם שמבחינה טכנית אין לחרדים יכולת לייצר די כסף שחור על מנת לקבל אישור למשכנתא מוגדלת.
אז מסקנת הפייק תחקיר אמנם התפוגגה, אבל החידה נותרת בעינה: איך החרדים מצליחים לרכוש דירות?
ובכן, ישנן שתי תשובות עיקריות העונות לשאלה הזאת. האחת היא אורח החיים. החרדים, בהכללה, מרוויחים פחות, אבל צורכים הרבה פחות. כדי להבין את הפער הדרמטי בין החרדים למגזר הכללי בכל מה שנוגע להתנהלות כלכלית, כדאי להציץ לדו"ח ההוצאות של משפחה ממוצעת. תגלו שם סעיפי הוצאות עבור "אוכל בחוץ", "חו"ל", "ביגוד", שאצל החרדים או לא קיימים כלל, או קיימים בשברירי אחוזים. החרדים אינם קונים מותגים, הם קונים רק את מה שצריך. וגם זה ברכישה מרוכזת, או בחנות היותר רחוקה והזולה. אליה נוסעים במקרה הטוב באוטובוס, ולרוב ברגל.
גם לאחר שהבגד נקנה בחנות פשוטה במחיר זול, הוא אינו נזרק לפח לאחר השימוש. הוא עובר לאח הצעיר, לילד של האחות או לבן של השכנה.
בקיץ הילדים אינם הולכים לקייטנות בעלות של אלפי שקלים, אלא לקייטנה לא יומרנית שמארגנות גננות בזמן החופשה, תמורת עשרות שקלים בודדים ליום.
די בפערים אלו כדי להגיע לכמה אלפי שקלים לחודש, ולכסות את רובה של משכנתא ממוצעת, בפרט כאשר הדירות שהחרדים רוכשים הן דירות ישנות, קטנות, צנועות ומינימליסטיות.
הסיבה השנייה: הדבר היקר ביותר שעליו תשלמו לאורך חייכם הוא האשראי – הריבית. כנסו נא ל"מחשבון משכנתא" של אחד הבנקים, הזינו את הנתונים ותגלו שעבור הלוואה של מיליון שקלים תשלמו לאורך השנים מיליון שקלים נוספים. לא כהחזר על ההלוואה, אלא בנוסף אליה. עכשיו הציצו לפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה ותגלו שם מודל כלכלי מהפכני: הלוואה בריבית אפס. היעדר ריבית על הלוואה משמעה חיסכון של מיליון שקלים לכל משפחה. את המודל הזה החרדים מיישמים ב"בנקים חברתיים", מה שנקרא גמ"חים. וכך עובדת השיטה: אדם שיש לו חסכונות, או שהשתחררה לו קרן השתלמות, מפקיד את הכסף בקופת הגמ"ח תמורת ביטחונות. הגזבר, בתורו, מעניק את ההון הזה בהלוואה חינמית לאדם שזקוק לה. תמורת ביטחונות, ערבויות, ואפילו משכון הדירה ברשם המשכונות, אבל כל זאת ללא ריבית. מה שלקחת – החזרת.
זה נכון שמי שמניח את כספו בגמ"ח, ההון שלו לכאורה לא צובר תשואה, אבל יש כאלו שרואים תשואה הרבה יותר משמעותית בכך שאדם אחר נעזר ונהנה מהכסף שלהם. האמת שלא צריך להיות חרדי בשביל ליהנות ממציאות כזאת, כל מה שנדרש זה בעיקר סולידריות חברתית ואמון. ומי שאין לו את שני אלה, שלא יבוא בטרוניה לציבור החרדי.