זהירות: כאן בונים קמפיין הפחדה מתוזמן

הזמר יהורם גאון כינה לאחרונה את אנשי התקשורת כ"להק עורבים הדואה מעלינו בצרחות 'רע, רע, רע, הכל רע'". ואכן, בשטף הדיווחים הקודרים בכלי התקשורת המרכזיים אי אפשר שלא לחוש במסר החד שחוזר על עצמו כעניין שבשגרה: המצב במדינת ישראל גרוע, והוא הולך להיות גרוע אף יותר.

תשאלו: מה המטרה של הפצת ההפחדות האלה בציבור? למה הן נועדו? ובכן, התשובה פשוטה: רבים מאנשי התקשורת מתעבים את הממשלה הנוכחית ואת החיבור שלה למסורת ישראל, והם מגויסים באופן מלא על מנת לערער את תחושת הביטחון של האזרחים ולהאשים בכך את הממשלה, בתקווה שהציבור יוסת נגדה ויביא להפלתה.

אז איך מפחידים את הציבור באופן אפקטיבי? בוחרים בנושאים הכי רגישים לאזרחים – כדוגמת פרנסה, ביטחון והחופש האישי במרחב הציבורי – ומנקרים להם כל יום, כל היום, כי הקרקע שתחת רגליהם רועדת ואנחנו בדרך לכאוס נוראי. השבוע בחרו אנשי תקשורת להציף את הנושא השחוק שנקרא "הדרת נשים במרחב הציבורי". בזה אחר זה עלו סיפורים על אירועי "הדרה" בתחבורה הציבורית, כאשר המוטיב שחזר על עצמו במסגור הסיפורים הוא שהאשמה הבלעדית באירועים הללו היא הממשלה שבהכוונתה התירו אזרחים לעצמם לפגוע בנשים.

בגל הנוכחי, המקרה הבולט היה כאשר מספר בנות עלו לאוטובוס בלבוש מינימלי בדרכן לכינרת. הבנות התבקשו על ידי הנהג לעטות על עצמן כיסוי ולשבת בסוף האוטובוס. האירוע תועד, הופץ ברשתות החברתיות וזכה לחשיפה נרחבת בערוצי התקשורת ולתגובות מגוונות מכל הקשת הפוליטית.

במבט שטחי אכן מדובר באירוע מיותר שמוטב היה אילו לא היה קורה, אך ככל שמתעמקים בפרטים נראה כי כלל לא בטוח שהאירוע הזה היה תמים.

צייצן טוויטר בשם משה מאירסדורף עקב אחרי השתלשלות הדברים סביב האירוע וגילה כי "במקרה" אימא של אחת הבנות היא גילי רפופורט – חברת הנהלה בארגון "בונות אלטרנטיבה", שפעיל באופן בולט במחאה נגד הרפורמה המשפטית. לטענת הארגון, החוק לצמצום עילת הסבירות שעבר לאחרונה בכנסת "מוחק את זכויות הנשים בישראל". לא פחות. מאירסדורף מביע תמיהה על כך שמרבית כלי התקשורת, שעסקו בסיפור, העלימו במכוון או טשטשו את הקשר מעורר החשד בין תפקידה של האימא לבין האופן בו הוצג הסיפור.

בנוסף, מציין מאירסדורף, היה מוזר למדי לגלות את פרק הזמן הקצר שחלף מהרגע שהסיפור התפרסם לראשונה בפייסבוק ועד שזכה לתהודה התקשורתית הרחבה. על פי בדיקתו, מרגע הפרסום הראשון חלף חצי שעה עד לעלייתו כציוץ ברשת ב'. כמה דקות לאחר מכן עלתה כתבה בווינט, כולל תגובה של חברת האוטובוסים, של שרת התחבורה מירי רגב,  והקלטה של השיחה עם נהג האוטובוס. במקביל עלה הסיפור באתר הארץ. במהדורת המרכזית בחדשות 12 כבר הופיע תיעוד וידיאו של הבנות, של נהג האוטובוס והשיחה איתו. הפצת סיפור בקנה מידה רחב כל כך, במהירות כה גבוהה כולל כל התיעודים הללו, היא לא משהו שקורה בדרך כלל באופן ספונטני. אם זה קורה, זה רק בגלל שיש לאנשי התקשורת אינטרס מובהק לעשות זאת.

למחרת פרסום הסיפור, הוא כבר זכה לכותרת בעמוד השער של ידיעות אחרונות. בהמשך היום הגדילה לעשות כתבת הרווחה של חדשות 12, מיכל פעילן, בשיחה עם המגיש רפי רשף על סיפור הבנות, כאשר האשימה במפורש את הממשלה ו"אוכלוסייה גדולה של חרדים שפוגעת בנשים שמושפלות ונשלחות לאחורי האוטובוס". זאת בזמן שהבנות עצמן סיפרו, בריאיון לתקשורת, שאיש מהנוסעים החרדים לא מחה נגדן, וההיפך, לדבריהן חלק מהנוסעים החרדים התעניין בשלומן בעקבות מה שעברו והתייחס אליהן באנושיות.

אתמול כבר התכנסו בבהילות בכנסת חברי כנסת מהאופוזיציה ופעילות מארגוני נשים ל"כנס חירום" כדי לדון ב"עלייה הדרמטית במקרי הפגיעה בנשים במרחב הציבורי". באופן תמוה, הכתבת מחדשות 12 השתתפה בכנס כבעלת דעה בנושא ופירטה רשימה של אירועים שמעידים כביכול על מגמה ברורה של עלייה במקרי הפגיעה בנשים במרחב הציבורי בצל מדיניות מכוונת של הממשלה הנוכחית.

אבל רגע, לפני שאתם משתכנעים סופית שהממשלה אכן שמה לה מטרה לפגוע בנשים – הגיע איש התקשורת גיא זוהר מכאן 11, שהפריך את ההאשמה החמורה הזו וחשף כי ככל הנראה מדובר בסוג של קמפיין מגמתי. בסרטון בהגשתו הוא מוכיח כי גלים של אירועי הדרת נשים התרחשו גם בזמן ממשלת השמאל הקודמת וגם בממשלות אחרות, ואין בגל הנוכחי דבר יוצא דופן. לפי זוהר, מדובר אכן בתופעה מכוערת אך לא ניתן לייחס אותה לממשלה הנוכחית. מכך ניתן להסיק, כי מלבד ניסיון של אנשי תקשורת למרר לאזרחים את החיים על ידי יצירת פחדים וחששות בציבור וליבוי שנאה בין חלקים באוכלוסייה, אין באמת כל חדש באירועים שהתרחשו.

כעת, נותר לנו להמתין ולראות מה יהיה הנושא שישמש כמנה הבאה בקמפיין ההפחדה המתמשך שאנשי התקשורת מבשלים עבורנו, אזרחי ישראל.