"לא אשכח איך לילה אחד פתחתי את הקלידים והתחלתי לנגן, ביקשתי מה' שיציל אותי מהבדידות"

"נולדתי למשפחה ליטאית קלאסית בבני ברק, אני הבכור לתשעה אחים", מספר המוזיקאי והיוצר משה פלד, נשוי ואב לארבעה המתגורר בפתח תקווה, כשהוא מנסה להיזכר בניצני כניסת עולמות המוזיקה לחייו. "היינו משפחה רחבת אפיקים, והתחלתי לנגן כשהייתי בן שמונה. אמא שלי הגיעה מבית מאוד מוזיקלי, כל המשפחה שלה מנגנת, וגדלתי ממש לתוך המוזיקה. לימדתי את עצמי לנגן על הפסנתר שהיה לנו בבית, וניגנתי עליו המון.

"עם הזמן התפתחתי בנגינה, וכשנכנסתי לישיבה קטנה ניגנתי מדי פעם באירועים החברתיים שהיו בישיבה. גם בישיבה הגבוהה המשכתי לנגן, וזו כבר הייתה התפנית האמיתית שלי בעולם המוזיקה. בגיל 16 התחלתי לנגן כקלידן באירועים, וכשהייתי בן 17 וחצי ישבתי יום אחד עם גיטרה בישיבה וכתבתי את השיר הראשון שלי שנקרא 'פליאה'. המילים הם מתהילים, והלחן שלי. הפסוק שהלחנתי עוסק בקשר עם ה' גם במקומות הנמוכים שלך, ובידיעה שהקב"ה תמיד איתך – גם במקומות האלה. בתור בחור שחווה עליות ומורדות מאוד התחברתי למילים האלה, אבל השיר שכב במגירה הרבה זמן ויצא 15 שנה אחרי שהוא הולחן".

מזל שיש אותך

"לא הייתי בחור ישיבה קלאסי", אומר משה בגילוי לב. "לא תמיד הסתדרתי במסגרות בהן למדתי, ולכן עברתי בין כמה מסגרות. בשנים ההן הרבה פעמים הרגשתי תחושות מאוד קשות, אבל המוזיקה תמיד הייתה שם בשבילי. אחד הרגעים הכי זכורים לי מהתקופה ההיא הוא הרגע שראש הישיבה הגדולה שבה למדתי אמר לי: 'תשמע, אתה לא יכול להיות פה יותר. תמצא לך מקום אחר'. ניסיתי לשכנע אותו, אבל זה לא עזר. עברתי לישיבה בירושלים, ושכרתי דירה בסביבתה. הבאתי איתי לדירה את הקלידים, וזו הייתה תקופה מאוד בודדה. כל החברים שאהבתי נשארו בישיבה הקודמת, ופתאום עברתי לישיבה ענקית שלא הכרתי בה אף אחד.

"גם בדירה שבה גרתי לא היו לי חברים, ולא אשכח איך לילה אחד פתחתי את הקלידים והתחלתי לנגן, ביקשתי מה' שיציל אותי מהבדידות הזאת. ה' שמע לתפילתי, ושלושה חודשים לאחר מכן התארסתי. התחלתי לצאת לשידוכים, וזה קרה מהר מאוד. לא ביקשתי להתחתן, אפילו לא חלמתי על זה, ואני שמח שכך אלוקים גלגל את העניינים".

איך המשפחה שלך הכילה את מה שעבר עליך בשנים ההן?

"הם פשוט היו מדהימים. בתקופה של הבלבול, שהייתה מאוד ארוכה, מה שהחזיק אותי זה הבית שלי. להורים שלי יש אישיות חזקה, והבית ממש שמר עליי. גם בזמנים הכי מורכבים תמיד ידעתי שיש לי לאן לחזור. אחרי החתונה עברנו לפתח תקווה, והתחלתי לשרת בשירות האזרחי. לאחר מכן עבדתי בכמה עבודות של צעירים, ובמקביל המשכתי לנגן באירועים. בשלב מסוים החלטתי שאני משנה כיוון, והתחלתי לעבוד בהייטק. למדתי פיתוח תוכנה ועבדתי בתחום כמה שנים טובות, אבל הגעגוע ליצירה לא עזב אותי ובאיזשהו שלב הבנתי שאני מאוד רוצה לעשות מוזיקה. שזה המקום הנכון עבורי. נפרדתי יפה מההייטק, והתחלתי לכתוב שירים בצורה מקצועית ומסודרת.

"תקופה קצרה לאחר מכן הוצאתי את השיר הראשון שלי, 'קרב יום', שיר מאוד מורכב מבחינה מוזיקלית. אני אפילו יודע שיש בתי ספר למוזיקה שכוללים אותו בתוכנית הלימודית שלהם. הופתעתי מהתגובות הטובות על השיר, הוא יצר לי תעודת זהות מוזיקלית מאוד מיוחדת, והרבה אנשים התלהבו ממנו כי הם לא רגילים לשמוע מוזיקה כזו. אני מאוד מושפע ממוזיקה קלאסית וגם ממוזיקה ישראלית מיינסטרימית, וזה יוצר שילוב מיוחד.

"המשכתי להוציא שירים ובמקביל גם כתבתי לאמנים אחרים. ערב אחד התיישבתי לכתוב שיר לידידי יידל ורדיגר. תוך זמן קצר יחסית, כחצי שעה, היה לי שיר מוכן. זה לא קרה לי לפני כן. קראתי לו 'אותו היום', השמעתי את השיר לאשתי והיא אמרה לי: 'אין מצב בחיים שאתה נותן לו אותו, זה השיר הכי טוב שכתבת עד היום'.

"שלחתי את השיר למפיק המוזיקלי שעבדתי איתו אז, אהרל'ה נחשוני, וגם הוא המליץ לי לא להעביר אותו כי הוא מאוד טוב. האמת שאני לא הכי התחברתי אליו, ומאוד חשוב לי להתחבר לשירים שאני מוציא, אבל בכל זאת הוצאתי אותו. השיר הצליח מאוד, והוא אבן דרך משמעותית בקריירה שלי עד היום. הוא הביא אותי למקומות חדשים שלא הכרתי. עם השיר הזה זכיתי להופיע עם אמנים גדולים על במות גדולות. מעבר לכך, השיר יצא בתחילת הקורונה ומאוד נגע בהרבה אנשים כי הוא מדבר על עתיד טוב ותקווה. הרבה אנשים היו מאוד בדאון, והשיר עזר להם להתמודד עם המצב המפחיד והחדש שנכפה עליהם".

מתנה משמיים

לאחר ההצלחה של 'אותו היום', מספר משה, הוא התקשה להמשיך בהוצאת השירים ונכנס לתקופה לא רצויה מבחינתו. "בהתחלה חשבתי שהנה עליתי על גל חיובי, אבל דווקא אחרי הצלחת השיר חוויתי נפילה מסוימת. הייתה לי חסימה יצירתית, לא הצלחתי לכתוב ולהלחין שום דבר. אולי זה נבע כתוצאה מהפחד של מה יהיה הלאה, וגם מהחשש להוציא משהו שיצליח פחות. לאחר כמה חודשים הוצאתי את 'מקום לטעויות' שנכתב לפני המשבר שנקלעתי אליו, וזמן קצר לאחר מכן הייתה נקודה שבה אמרתי לעצמי: 'טוב, אולי די, אולי מיצית. מה אתה צריך את זה בכלל? זה רק כאבי ראש ולב, ביקורת עצמית, לך תעבוד בעבודה רגילה ושלום על ישראל'".

אנחנו יודעים את סוף הסיפור, והוא שלא הפסקת ליצור. מה השאיר אותך בתחום?

"כמה ימים אחרי שהמחשבות האלה הקיפו אותי קיבלתי מייל מבחורה שכתבה לי: 'שלום משה. יש לי חברה טובה שחלתה בסרטן. בסוף היום שבו הגיעה לבית החולים וקיבלה את הבשורה הקשה היא ירדה לאוטו, והשיר הראשון שהתנגן ברדיו היה 'אותו היום'. מאותו רגע השיר הזה ליווה אותה בתקופת הטיפולים הקשה והארוכה. השבוע היא מסיימת את הטיפול האחרון שלה, ומאוד רוצה שתבוא לנגן לה אותו כשיר פרידה מבית החולים'.

"מאוד התרגשתי מהבקשה, הגעתי ושרתי לה, וזה היה מאוד משמעותי מבחינתי. כמה ימים לאחר מכן גם שמעתי מחבר שלי שאמא שלו שכבה בבית החולים על ערש דווי, ובימים האחרונים של החיים שלה, כולל היום האחרון, היא ביקשה שהשירים שלי יתנגנו שם, וזה מאוד נגע בי. מעבר לכך, בעקבות המקרה הזה הבנתי שגם אם אני רוצה לעזוב את המוזיקה לא בטוח שאני יכול, כי זה סוג של תפקיד משמיים. שליחות כזו לא עוזבים סתם ככה, אתה חייב להילחם הרבה על השליחות שלך לפני שאתה עוזב אותה, אם בכלל. מאז ועד היום הדבר היחיד שנותן לי דלק לכתוב שירים זה לא הכסף או הכבוד, אלא הידיעה שאני מצליח לרגש ולשמח ולרגש אנשים בכל מיני מצבי חיים שצריכים חיזוק, תקווה ועידוד.

"בנוסף לכך, מעבר לעניין השליחות ובעקבות החסימה היצירתית שהייתה לי, הבנתי שהגעתי לשלב שהרבה אמנים עוברים אותו בדרך שלהם. אם בהתחלה חשבתי שכל שיר מגיע עם השראה ויחסית בקלות, אז למדתי שהרבה פעמים אין השראה. שאם מחכים לה, לפעמים צריך להמתין שבועיים וחודש וחצי שנה ולא יוצא כלום. לאחר ההבנה הזו, השלב הבא היה כשהבנתי שבכלל לא צריך לחכות להשראה, אלא פשוט לעבוד קשה. לכתוב ולהלחין מה שיוצא. וברוך ה', ראיתי שבדרך הזו הדלתות נפתחו, והמשכתי לכתוב ולהוציא שירים חדשים שהצליחו.

"למשל, השיר האחרון שהוצאתי נקרא 'אחים'. כתבתי אותו לפני שנה. היה אז בלגן חברתי גדול סביב הבחירות, והשיר עוסק בחשיבות של האחדות של עם ישראל. השיר הצליח להגיע לתפוצה גדולה, והוא מאוד רלוונטי גם לימים האלה סביב המשבר שנוגע לרפורמה המשפטית. בנוסף לכך, בעקבות הצלחת השירים ברוך ה' זכיתי בתקופה האחרונה לעבוד על מופע חדש וגדול שלי עם להקה חדשה, שהתחיל לרוץ לפני מספר שבועות, במקביל לשירים חדשים שלי שיצאו בתקופה הקרובה. בהקשר הזה, אני ממש מתפלל לה' ומשתדל בעצמי שהמסרים שיעברו בשירים שלי יהיו טובים וראויים גם כלפי שמיא וגם בקרב האנשים ששומעים אותם. ואם הם יצליחו לחזק אנשים באמונה ובמצב רוח טוב, אדע שאת שלי עשיתי".