סוף-סוף רכבת קלה בתל אביב: אז למה יש תושבים שלא מרוצים?

אחרי עשרות שנים של הבטחות, עיכובים ובעיות, נחנכה סוף-סוף הרכבת הקלה של תל אביב בטקס מרשים בהשתתפות ראש הממשלה ושרים, כיאה למעמד היסטורי בתולדות העיר והמדינה. הרכבת אמורה להוביל נוסעים בקלות ובמהירות, ולהקל את ההתניידות של מאות אלפים ברחבי גוש דן רבתי. ואכן, כבר ביום הראשון להפעלתה הגיע מספר הנוסעים לכמאה אלף.

במקביל, שרת התחבורה מירי רגב התראיינה לחדשות 12 על ההחלטה שלא להפעיל את הרכבת בשבת והסבירה בפשטות: “מדינת ישראל זו מדינה יהודית – שומרים על הסטטוס קוו". אולם בעיני כמה עשרות תושבים הדבר לא מצא חן: הם הפגינו בתוך הרכבת במהלך הנסיעה האחרונה של הקו ביום שישי, ואף כבלו עצמם לקרון, בדרישה שהרכבת תופעל גם בשבת.

הדרישה להפר את הסטטוס קוו בנושא אי הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, דווקא בעידן הנוכחי, תמוהה ולא ממש מתכתבת עם המציאות הטכנולוגית בה אנו חיים. הסדר הסטטוס קוו הושג בסוף תקופת המנדט הבריטי, כאשר מספר כלי הרכב שהיו בבעלות פרטית עמד על כמה מאות מכוניות בלבד ואמצעי התחבורה היחידים היו האוטובוסים והרכבות. למרות התלות הגדולה בתחבורה הציבורית, הוסכם גם על ידי האזרחים שאינם שומרי שבת כי התחבורה הציבורית תושבת בכל היישובים.

כיום רשומים בישראל כ-3.5 מיליון רכבים פרטיים, למעלה מ-40% מהאזרחים מחזיקים ברכב ממונע ורבים נוספים מחזיקים בכלי תחבורה חשמליים מסוגים שונים. לאור נתונים אלו, קשה להבין: מדוע נחוץ להפעיל את הרכבת הקלה בשבת, זאת תוך פגיעה חמורה במרקם החיים ובזכות החוקית של העובדים ליום מנוחה?

את התשובה לשאלה הזאת מצאנו בטור של העיתונאית טל שניידר, שהתפרסם באתר "זמן ישראל", בו היא כותבת כי ההפגנה בדרישה להפעלת הרכבת הקלה בשבת הייתה "מהמוצדקות שיש". לטענתה, המדינה לא שומרת בשום צורה על הסטטוס קוו, ואין היגיון שהחילונים יידרשו לדבוק בו.

שניידר מונה רשימה של הפרות שונות ביחסי החילונים והחרדים שלדבריה המדינה אחראית להן, הן באופן אקטיבי או על ידי התעלמות מכוונת ממעשיהם של אזרחים. ברשימת ה"הפרות" היא כוללת, בין היתר, את ההסכמים הקואליציוניים, במסגרתם התחייבה הקואליציה לטפח את עולם לומדי התורה. לדבריה, התחייבות זו תגדיל בעשרות אחוזים את הפיתוי להצטרף לישיבות. הטענה כאילו אברכי כוללים נהנים ממלגות מכובדות מטעם המדינה – מגוחכת. מדובר בסכום של 1,170 שקלים בלבד, שמהווה אמנם תמיכה צנועה באברך ובמשפחתו אבל בהחלט לא מהווה "פיתוי להצטרף לישיבות" כלשונה.  

עוד היא מציינת את "חוק החמץ" שאושר בערב פסח השנה על ידי הכנסת, וטוענת כי הממשלה ה-37 באה ושינתה הסדרים קיימים שעבדו מצוין במשך 75 שנה. מי שיבדוק היטב את הנושא, ימצא שהיה זה דווקא בג"ץ שהתערב והפר את ההסכמה שהייתה מקובלת לאורך שנים. זו הסיבה שנדרשה החקיקה, שהעניקה למנהלי בתי חולים את הסמכות לבקש שלא להכניס חמץ למוסדות שתחת ניהולם.

נוסף לטענות, שאף אחת מהן לא ממש עונה להגדרה של הפרת הסטטוס קוו, מביאה שניידר גם טענה 'הלכתית': "מעליות השבת ו/או המזגנים עובדים על 'אוטומט' במשך כל שבת וחג. איך מסבירים את השימוש במזגנים בימי הקיץ הרותחים? גם הציבור החרדי עושה את ההתאמות הנדרשות באמצעות פסקי הלכה ורבנים. הרכבת הקלה אינה מחייבת נהגים פעילים. הרכבת הקלה זקוקה רק למפקח, הנמצא על הקרון – והרכבת נוסעת 'בעצמה'. בדיוק כמו מעלית שבת או מזגן שבת".

כמענה לשאלה הזאת פניתי לרב ראובן זכאים, והנה תשובתו המפורטת בעניין:

א. אין זה נכון שהרכבת נוסעת בעצמה. נהג הרכבת נדרש לעיתים קרובות להאט ולעצור אותה. ומה קורה כאשר יש תקלות? ומה עם צוות העובדים שנדרש לתפעל את הרכבת?  

ב. יש פעולות שנעשות מאליהן, שהפעלתן נעשית קודם כניסת השבת, והאדם נהנה מהן כשכולם יודעים שהן הופעלו קודם השבת – כדוגמת מזגן, פלטה וכדומה. מדובר במכשירים הנמצאים ברשותו הפרטית של האדם, כאשר הוא אינו מצווה על שביתת כליו. כל זה משתנה כאשר מדובר בפעולה שנעשית בפרהסיה, ויש בכך זלזול וזילות של קדושת השבת.

ג. בהפעלת הרכבת יש משום העברה על דברי הנביא שהזהיר "אם תשיב משבת רגלך" – שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול. ולמדו רבותינו, שאפילו הליכה מהירה מראה כביכול שהאדם ממהר לעסקיו.

ד. הרי מדובר במדרון חלקלק גלוי וידוע מראש: היום זה הרכבת, ומחר ידרשו גם הפעלת אוטובוסים היברידיים. ומה לגבי שאטלים לרכבת וממנה? ברור שהדרישות האלה בוא יבואו.

לסיכום: האם הדרישה להפעלת רכבת בשבת נובעת מסיבות ענייניות, או נועדה רק כדי לחלן את המרחב הציבורי במדינת ישראל? תחליטו אתם.