"הקמנו את הכיתה היחידה בארץ, לילדות נכות בבית ספר רגיל"

ה-1 בספטמבר הוא תאריך משמעותי לכל התלמידים והוריהם, אך יש גם כאלו שעבורם מדובר בציון דרך פורץ גבולות ומגבלות. כאלו הן בנות כיתות א'4 וג'4 בבית ספר בית יעקב מטרסדורף בירושלים. גם הן עומדות להגיע ב-1 בספטמבר הקרוב לבית הספר עם תלבושת מגוהצת, ילקוטים מאובזרים וספרי לימוד עטופים למשעי. הן ייכנסו לכיתותיהן בתוך המבנה הגדול, ובעצם יהיו חלק מתוך מאות רבות של תלמידות המגיעות לבית הספר.

רק מי שיפגוש אותן מקרוב יתוודע לכך שהן לא ממש כמו כולן. "מדובר בכיתות המיועדות לבנות עם נכויות פיזיות מורכבות", מספרת חיה קרפ, מנהלת הכיתות מטעם החינוך העצמאי. "לפני שנתיים פתחנו את כיתה א' הראשונה בארץ שהוקמה במיוחד עבור שש ילדות עם נכויות, רובן בוגרות של 'גני משי'. ההורים שלהן חלמו על כך כל הזמן, וגם מנהלת משי, אלישבע רוטנברג, דחפה והניעה את המנועים. אחרי ההצלחה הגדולה עלו הילדות בשנת הלימודים שעברה לכיתה ב'. בשנת הלימודים הקרובה יצטרפו בנות כיתה א' חדשות, ויהיו לנו כיתות א'-ב' שילמדו יחד, וכיתה ג' בה ילמדו בנות שזוהי כבר השנה השלישית שלהן בבית ספר מטרסדורף".

להיות כמו כולן

למי שתוהה בליבו למי מיועדות כיתות כאלו, ומדוע בעצם לא כל הילדים הנכים לומדים בכאלו מסגרות, מבקשת קרפ להסביר דבר חשוב: "ישנם ילדים עם נכויות פיזיות שיכולים ללמוד בכיתה רגילה בבית ספר רגיל, כי יש להם יכולת להשתלב בעזרת הנגשה מתאימה. יש גם ילדים רבים עם נכויות שזקוקים דווקא למסגרת שיקומית בחינוך המיוחד, מסיבות שונות. עבור כאלו ילדים קיימות מסגרות נפלאות שעושות עבודה מסורה מאוד. אבל יש גם קבוצה מסוימת של ילדים שנמצאים בקו התפר – אין להם אפשרות להשתלב באופן מלא בכיתה רגילה, אך גם החינוך המיוחד לא מתאים להם. הם זקוקים למעטפת שיקומית וללמידה מותאמת בתוך מערך משלב. אלו הן הילדות שלומדות בכיתות המיוחדות שהקמנו. אלו כיתות שמהוות פריצת דרך אמיתית, כי מלבדן לא קיימות כיתות כאלו כלל, לא בחינוך החרדי ולא בכללי".

ומה בעצם מציעים להן בכיתה?

"הקמנו לראשונה את כיתה א' עם השקעה אדירה של הרב סורוצקין, מנכ"ל החינוך העצמאי שפועל מתוך תחושת חזון ושליחות ומקדיש לכך תקציבים גבוהים מאוד. יש גם תמיכה גדולה של עיריית ירושלים ובראשה ראש העיר משה ליאון וראש האגף לחינוך חרדי שמוליק גרינברג. הם דאגו להנגיש את מבנה בית הספר ואת חדרי הלמידה וחדרי הספח. בזכותם גם הוקם  חדר כושר מתקדם במיוחד עבור התלמידות. גם ההורים שותפים מלאים ותומכים באופן מדהים, וזה עזר לנו להקים בסייעתא דשמיא כיתה עם מעטפת שיקומית מלאה. בנוסף, יש לנו צוות מקצועי ממדרגה ראשונה שמלווה את הכיתה כל הזמן – קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסטית, מטפלת רגשית, עובדת סוציאלית ואחות". 

אבל למה אי אפשר להקים את כל זה בתוך מסגרת של חינוך מיוחד?

"קיימים כיום גנים וכיתות שיקומיים בתוך מערך החינוך מיוחד, אבל עבור ילדות כאלו הדבר החשוב יותר מכל הוא שתהיה להן קהילת חברות רגילה, שתאפשר להן להיות חלק מההפסקות ומהווי החברתי בבית הספר. הן ילדות בעלות רמת משכל תקינה, וזה אומר שהן רוצות להיות שותפות לכל. ברוך ה' זה באמת מתאפשר להן – הן תלמידות בית יעקב לכל דבר, עם חולצת תלבושת של מטרסודרף, הן שותפות למסיבות ולפעילויות, ובשעות ההפסקה הכיתה שלהן מלאה בבנות מכל הכיתות שבאות לשחק איתן.

"הכיתה הזו מקדמת את הילדות באופן לא רגיל, והן חוו זינוק מכל הבחינות האפשריות. יש ילדות עם אילמות סלקטיבית שכבר במסיבת חנוכה לקחו את הרמקול ושרו מול כל המחזור, וגם מבחינה לימודית הן מתפתחות מאוד, חלקן אפילו משולבות בחלק מהשיעורים בכיתות הרגילות. כמובן שלצד השיוך שלהן לבית הספר הרגיל, הן גם מקבלות מענה רגשי שתומך בהן כל הזמן. כי לא קל לילדה מיוחדת לחיות בתוך חברה רגילה ולראות סביבה כל הזמן ילדות שמסוגלות ללכת, לקפוץ ולעשות עוד שלל פעילויות שהיא רק יכולה לחלום עליהן. מצד שני, ברור שכאשר היא בתוך כיתה בה לומדות ילדות נוספות כמוה, היא לפחות לא מרגישה חריגה".

עם הכנה והבנה

קרפ מדגישה כי לצורך ההצלחה הגדולה נדרשה הכנה לא רק לבנות המיוחדות, אלא לכל המעטפת הבית ספרית. "לצורך זה ארגנו בבית הספר סדנאות בהן שיתפנו את התלמידות ונתנו להן הזדמנות לשאול את כל השאלות שמטרידות אותן", היא מספרת. "נתנו להן לחוש 'נכות' למספר דקות בסדנה חווייתית ובנינו מילון מאויר של האביזרים השונים שבהן הבנות משתמשות. היה מדהים להיווכח בכנות של השאלות, כאשר אחת הילדות שאלה על מישהי מהבנות המיוחדות: 'למה היא כל הזמן עם פה פתוח? זה נראה שהיא רוצה לטרוף אותי'. ילדה אחרת ביררה: 'איך הן ישנות בלילה?' והיו כאלו שביקשו לדעת: 'מה יהיה כשיתחתנו?' הדיונים נעשים באופן פתוח, אנחנו משתדלות לענות על כל מה שאפשר בהתאם לרמה ולהבנה, ויחד עם זה גם לתת את הדגש על היכולות הקוגניטיביות והחברתיות התקינות של התלמידות בכיתה ולהפוך את הכיתות המיוחדות לכאלו שכדאי מאוד לבקר בהן. יש בהן שפע של משחקים ופינות מעניינות, אין הפסקה שבה הכיתה לא מלאה בתלמידות שונות מהמחזור".

הכיתות המיוחדות, לדבריה של קרפ, מובילות גם למקרים מרגשים מאין כמותם. "אפשר לראות בטיולים שנתיים שהבנות הרגילות 'תופסות מקום' לבנות עם הנכות מתוך עמדה של חברות אמיתית, הן רוצות שישבו לידן באוטובוס ועוזרות להן לאורך הטיול, יש גם בנות מיוחדות שמארחות בשעות הצהריים חברות מהכיתות המקבילות, ובסוף השנה ראיתי ילדה בכיסא גלגלים יחד עם חברה מהכיתה הרגילה, שיוצאות יחד לחנות ממתקים כדי לקנות לעצמן ממתקים לטיול השנתי.

"בסופו של דבר אני מאמינה שהתרומה כאן כפולה והדדית", מדגישה קרפ, "בנות בית הספר נתרמות מכך שיש אצלן כיתה כזו, זה מפתח אצלן מודעות גבוהה לזולת והרבה התחשבות. יחד עם זאת, כמובן שמדובר מבחינת הנהלת בית הספר בפרויקט ענק שמצריך המון היערכות. אנו אסירי תודה על כך למנהלת בית הספר עטרה וולפא, שלא נכנעת למרות כל הקשיים ובעצם מנהלת בית ספר שלם עם מיני בית ספר שיקומי".  

לסיום, קרפ לא מתאפקת מלשתף בהישג מדהים: "אחת התוכניות שקיבלנו בשנה האחרונה מהעירייה היא 'תכנית אתגרים' שמציעה פעילות המיועדת לבתי ספר מיוחדים לאימון של ספורט אתגרי בשילוב עבודה על מיומנויות חברתיות ורגשיות. במסגרת הפעילות הגיעו לבית הספר מדריכות מטעם 'אתגרים' והפעילו את הבנות במגוון דרכים. בשלב מסוים הן העמידו סולם אתגרי על אחד העצים והמריצו את הילדות לטפס עליו. הפיזיותרפיסטית של הכיתה הייתה שם והיא אמרה לי: 'אין סיכוי שמישהי מהן תצליח לטפס, כי שלבי הסולם רחוקים מידי זה מזה', אבל בסופו של דבר שמונה מתוך תשע בנות בכיתה טיפסו על הסולם, מה שלא התאים כלל ליכולות שלהן וגם לא לפרופיל הגופני וההתנהגותי שלהן. עמדתי שם יחד עם נשות הצוות של הכיתה כשאנחנו פשוט דומעות, נדהמות מכוח הרצון של הילדות האלו, ומרגישות שזה ממש סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה".