פרשת כי תצא: איך אתה חי – חודש או ירח? כתובה או גט?

פרשת כי תצא פותחת בנושא שבוית מלחמה.

קריאה שטחית של פרשה זו עלולה להטעות, כך שחובה ללמוד לעומק את רש"י ושאר מפרשי התורה כדי להבין אותה על בוריה. נתמקד על מילה אחת, אשר טומנת בתוכה סוד גדול לחיים, ובפרט לתקופה בה אנו נמצאים – חודש אלול.

התורה אומרת: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ השם אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר, וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה, וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ, וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְֹתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ, וְהֵסִירָה אֶת שִֹמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה" (דברים כ"א, י'-י"ג).

מבלי להיכנס לכל פרטי הפרשה, התורה צופה שנישואין מן הסוג הזה נועדו לכישלון מוחץ, והם יסתיימו בשנאה הדדית ואף בבן סורר ומורה (עיין רש"י תחילת הפרשה).

כשמעיינים בפסוקים, עולה שאלה מעניינת: מדוע מכנה התורה את יחידת הזמן החודשית בביטוי החריג "ירח" – "וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים", מדוע לא נכתב כרגיל – "חודש ימים"?

ישנם שני פסוקים נוספים שהתורה משתמשת בהם במילה "ירחים" במקום "חודשים". בלידת משה רבנו – "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב', ב'), ובספר דברים – "וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים" (דברים ל"ג, י"ד).

המילה "חודש" כתובה בתורה למעלה משישים פעמים, והרחבנו בהזדמנויות אחרות שמשמעות השם "חודש" הוא מלשון "חידוש", שהרי דרכו של הירח להיות נחסר והולך בחצי השני של החודש, עד שהוא נעלם לחלוטין מעיננו, ואז, בראש חודש, הוא כביכול "נולד" מחדש ומתגלה לעינינו.

מדוע חורגת התורה במקומות אלו, וקוראת לחודש "ירח"?

יש הבדל בין "חודש" ל"ירח". המילה "חודש" מתארת את חלוקת החודשים בתוך הלוח השנתי, ויש שני סוגי חודשים – חודש חסר, בן עשרים ותשעה ימים, וחודש מלא, בן שלושים יום. המילה "ירח" משמעותה שלושים יום (עיין יבמות מח ע"ב). על אותה שבויה לבכות על הוריה שלושים יום, ולא חודש. אגב, מכאן לומדים דיני אבלות, שהם נוהגים שלושים יום שלמים (עיין רבנו בחיי, שמות ב', ב', לגבי שלושה הירחים של משה רבנו). ויש לכך מסר חשוב מאוד.

ספר בשם "מכתב לחזקיהו" על פרשת "כי תצא" (מאת חכם חזקיהו פרץ, מרבני העיר ג'רבא, חי לפני כמאתיים חמישים שנה), מבאר שהמילים "חודש" ו"ירח" הן לא מילים נרדפות אלא שני ביטויים הפוכים, שתי דרכי חיים שמובילות לתוצאות מנוגדות. הדבר בא לידי ביטוי בהלכה, וצמד המילים הללו מופיע בשני השטרות ההפוכים – כתובה וגט: בשטר "כתובה", שנחתם ברגע הגדול בחיים בו מביע הבעל את עומק מסירותו ומחויבותו לאשתו – כותבים "חודש": "בכך וכך בשבת לחודש פלוני למניין שאנו מונים פה...". אולם בשטר גט, להבדיל, בו כורתים איש ואישה את הקשר ביניהם והם נפרדים – כותבים את המילה "ירח": "בכך וכך לירח פלוני". כך פסק "הלבוש" בהלכות גיטין.

לכן, אצלינו בפרשה, מדגישה התורה "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", לרמוז לפסוק "וממגד גרש ירחים", שכן נישואי אשת יפת תואר יסתיימו בגט, שבו כותבים "ירח". אם אדם לוקח אישה רק בגלל שהיא יפה בעיניו, הוא אינו יודע עליה כלום, לא שם אביה ולא שם אמה, לא איזה חינוך קיבלה ומה ערכיה, וכל שמעניין אותו הוא מראה עיניו – האסון קרב וזה ייגמר חלילה ב"גרש ירחים" ובבן סורר ומורה, כהמשך הפרשה.

גם אצל משה רבנו נכתב "ותצפנהו שלושה ירחים", משום שבחלוף שלושה חודשים נאלצה יוכבד "לגרש" ולהוציא את בנה מביתה, לכן לא מתאימה הלשון "חודשים", שהיא לשון חיובית, אלא לשון "ירחים", שמסמלת גירושין ויציאה מהבית.

עד כאן דבריו של רבי חזקיהו פרץ.

יש כאן מסר חזק לחיים שלנו, ולחודש אלול בפרט. סוד הנישואין הוא "חודש". התחדשות.

כל אדם מכיר את האתגר שבהרגל ובהתיישנות. אמנם להרגל יש יתרונות רבים אולם הוא נושא בתוכו מחיר כבד – הוא עלול להרוג את ההתלהבות וההתרגשות. טבע האדם הוא להתרגש ממשהו חדש. האדם נברא בצלם אלוקים. הוא נועד להיות יוצר ופורץ דרך כמו הקדוש ברוך הוא ולכן הוא תוכנן בצורה כזו שתמיד יחפש את ההישג הבא. הוא סקרן, תאב להכיר עולמות חדשים ולכבוש מחוזות שלא היה בהם.

עלינו לחיות חיים של חידוש, ככה זה בחיי הנישואין – וההלכה מדריכה כיצד עושים זאת. עלינו "להתחתן כל יום מחדש" ולהמשיך לעשות את מה שעשינו בתחילת הקשר. בתחילת הדרך חשבנו על הזולת, התאמצנו להפתיע אותו ולהקל עליו את החיים, ואת זה צריך להמשיך בכל יום מחדש.

האתגר הגדול הזה נמצא בתוך ההבדל בין "חודש" ל"ירח": בשטר כתובה כותבים "חודש", כדי לרמוז לחתן וכלה: אם תחיו באופן של "חודש", וכל יום בחיים יביא אתו הפתעה, יחס טוב, חשיבה על הזולת, וויתור גדול יותר, וכמובן מעל הכול מצוות טהרת המשפחה – הנישואים יישמרו לעולם, והכתובה תישאר סגורה. מנגד, בגט כותבים "ירח" כי זאת הסיבה שהגענו לפרידה, חייתם בצורה של "ירח", מעגלים סתמיים חולפים של שלושים ועוד שלושים יום, בלי שום התחדשות והתרעננות.

הדברים נכונים ביחס שבין איש לאשתו, והם נכונים פי כמה ביחסים ובקשר שבין אדם לבורא. אנחנו מוכרחים ליצור חידוש בעבודת השם, רעננות והתלהבות.

בחודש אלול תוקעים בשופר, והכתוב רומז לכך: "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר" (תהלים פ"א). לכאורה, ניסוח הפסוק היה צריך להיות "תקעו שופר בחודש", למה כתוב "תקעו בחודש שופר"? הבעל שם טוב עונה, שהפסוק מרמז על כך שעיקר העבודה היא "החודש", לגרום להתחדשות בעבודת השם, באמצעות השופר, וכך נלך ונשתפר כל הזמן (תולדות יעקב יוסף, פרשת צו). 

בחודש אלול אנו מנסים לחיות חיי חודש.