"כשעשיתי קידוש השמיע בעלי שירים ביוונית, ובסעודת שבת הוא לקח את הבנות לים"

"אף אחד לא הבין מה עובר עליי כשהתחלתי לחזור בתשובה, כולל אני בעצמי", אומרת חן (השם המלא שמור במערכת), קצינה בכירה בצה"ל. "הייתי בת ארבעים, נשואה ואמא לשתי בנות. עד אז לא היה שום קשר ביני לבין היהדות. בעלי וגם אני מגיעים מבתים חילוניים מאוד, אף פעם לא ציינו את השבת באופן כלשהו וגם החגים היו סמליים בלבד. אלא שבאותם ימים, לפני כשמונה שנים, אבי חלה ונפטר ובעקבות כך התרחש מהפך בלתי צפוי בחיים שלי".

התחזקות בזכות אבא

אביה של חן היה חולה במשך תקופה ארוכה, וחן מצאה את עצמה כשהיא יושבת לידו במשך שעות ארוכות ומטפלת בו. "אבא לא תמיד היה עירני, כך שהיה לי זמן פנוי וניצלתי אותו כדי לשוטט ברשת ולחפש מאמרים או הרצאות שיחזקו אותי. כך התוודעתי לראשונה להרצאות בנושאי יהדות והתעניינתי בהן מאוד. באותם ימים עדיין הייתי רחוקה מהיהדות, אבל באחד מימי שישי נאמר לנו שמצבו של אבא קשה מאוד, ואז קיבלתי על עצמי בהחלטה של רגע לשמור את השבת לרפואתו. הבעיה הייתה שבדיוק לפני הדלקת נרות שוחח איתי אבא וביקש ממני לבוא להיות איתו בשבת. אני זוכרת את עצמי מדליקה נרות ואחר כך ניגשת לבית הכנסת כדי לשאול האם מותר לי לנסוע בשבת, כי אבא שלי ביקש. הרב שמע אותי והשיב לי להפתעתי: 'אם את רוצה זכויות לרפואתו של אבא שלך, עדיף שתשמרי את השבת ולא תיסעי אליו'. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הבנתי את העוצמה של ההלכה היהודית ואת הדרך שבה אנחנו מחויבים לקיים אותה. באותה שבת באמת לא נסעתי, אך במוצאי שבת מיד התייצבתי אצל אבא".

צילום: shutterstock

זמן קצר לאחר מכן אביה של חן נפטר, והיא שוב מצאה את עצמה תרה אחר הרצאות ברשת שייתנו לה מעט חיזוק בזמן האבל והשבעה. "ההרצאות האלו נכנסו לי לנשמה", היא מסבירה, "ובמשך ימי השבעה השתדלתי ללכת עם בגדים קצת יותר ארוכים ומידי פעם לפתוח סידור ולהתפלל. האנשים סביבי קיבלו את זה בסלחנות, אבל כשראו שגם אחרי השבעה אני ממשיכה בכך, התחלפה ההבנה בתרעומת. שמעתי המון הערות סביבי – מאמא שלי, מבעלי וגם מכל בני המשפחה. אף אחד לא הצליח להבין מה עובר עליי, ואני כל כך התביישתי, הייתי מתפללת בסתר, וכשרציתי לברך ברכת המזון הייתי מסתגרת בתוך השירותים ומברכת שם. אני מקווה שה' יסלח לי. באמת לא ידעתי שזה אסור. גם את פרקי התהילים קראתי אך ורק מתוך האייפון. אנשים שישבו סביבי חשבו שאני גולשת להנאתי, האמת כמובן הייתה שונה לגמרי".

חן, כאמור, משמשת כקצינה בצבא, וגם שם ציפו לה אתגרים לא פשוטים. "אחרי תקופה מסוימת הרגשתי שאני רוצה להתקדם יותר וקיבלתי החלטה לשמור נגיעה", היא מציינת, "אבל במקום שאני משרתת יש בעיקר גברים, והחיכוך היה בלתי נמנע. מה עוד שנראיתי כלפי חוץ כמו בעבר, עם מדים רגילים וללא כיסוי ראש,  כך שאף אחד לא יכול היה להעלות בדעתו שאני מתחזקת.

"בפעמים הראשונות לא הצלחתי לעמוד בניסיון והייתי מאוד מאוכזבת מעצמי. נכנסתי לאחר מכן למשרד שלי ובכיתי לאלוקים, התחננתי אליו שיעזור לי בניסיון הלא פשוט הזה. עם הזמן מצאתי דרכים ותכסיסים כדי להיעלם ולהימנע מלחיצות יד ומנגיעות. אבל הקב"ה כנראה רצה לנסות אותי, ובדיוק באותה תקופה הזדמנו למשרד שלנו האישים הכי בכירים בצה"ל – סגן אלוף ואלוף משנה. אני קיבלתי את פניהם, הם רצו ללחוץ את ידי אבל התחמקתי. בהמשך השתתפתי בטקס בו ראש הממשלה נתניהו הגיע כדי לחנוך משהו חדש בבסיס שלנו. נדרשתי ללוותו לאורך הסיור והוא כמובן הושיט לי יד ללחיצה. זה היה רגע בו הרגשתי שאני לא מסוגלת עוד לשאת את הבושה. נשאתי תפילה ענקית בלב, הלכתי צעד אחורה ונטמעתי בתוך האנשים שעמדו שם. לאחר מכן חשבתי לעצמי שהעובדה שהקב"ה מגדיל לי בכל פעם מחדש את הניסיונות, מוכיחה על כך שהוא סומך עליי ורואה את ההתקדמות שלי. זה גרם לי להתחבר עוד יותר לריבונו של עולם, ולרצות לעשות רק את מה שטוב בעיניו".

מאיפה הכוחות האלו? הרי נדרשים לשם כך מאמצי נפש כבירים!

"אני באמת לא יודעת. ה' פשוט שלח לי את הכוח, הוא היחיד שנתן לי את היכולות לצלוח את כל הניסיונות האלו".

"הבנתי מה הילדה לומדת והרגשתי פחד אימים"

הזירה הבאה שבה מצאה את עצמה חן מתמודדת נגעה למוסדות החינוך של בנותיה, כאשר החלה בתה הבכורה ללמוד בכיתה א' בבית ספר ממלכתי. "אני אמא פעילה למדי, ובתקופת חודש אלול ביקשתי להביא רב שיתקע בשופר באוזני התלמידות, אלא שמיד כשהעליתי את הרעיון קמו כל האימהות נגדי: 'מי אישר להביא רב לבית הספר?' והיו גם שהתרעמו: 'למה שלא תביאי 'רבה', כלומר אישה?'  אחר כך הגיע יום המשפחה, והשטויות שהכניסו לילדה שלי באותו יום חצו כל גבול. בהמשך למדו בשיעור טבע על שבעת פלאי תבל, והילדה חזרה הביתה עם תמונת פסל. שאלתי אותה מה רואים בתמונה, והיא לא ידעה להשיב, אך כשיצרתי קשר עם המורה היא תמהה: 'את לא יודעת שזה הפסל של ישו שעומד בברזיל?' באותם רגעים הרגשתי פחד אימים. לא הייתי מסוגלת לחשוב על כך שאלו התכנים שמועברים לבתי בבית הספר.

"הרגע שבו הרגשתי שכלו כל הקיצין היה כשהגעתי במקרה בשעות הצהריים, בהן הילדים במסגרת של צהרון. האחראית על הצהרון לא הייתה בכיתה, והיא אפשרה לילדים לפתוח את ערוץ היוטיוב ולצפות בכל מה שעולה על דעתם. כשראיתי את הסרטונים שבהם צפו הבנים והבנות יחד, נחרדתי עד עמקי נשמתי. המורה שראתה את תגובתי העירה לי: 'מה יהיה איתך? את שומרת על הילדה כמו בצמר גפן'. אבל אני כבר ידעתי שאני מוכרחה לנתק כל קשר עם בית הספר. הבעיה הייתה שבעלי המשיך להיות אנטי דתי מוחלט. הוא לא הסכים לשמוע על מעבר של בית ספר, ובכלל התפתחו בינינו קונפליקטים לא מעטים. כשאני הייתי עושה קידוש בשבת הוא היה מפעיל שירים ביוונית, וכשרציתי לשבת לסעודה הוא היה נוסע עם הילדות להורים שלו ומשאיר אותי לבד. הנס הגדול שלי היה שבאותם ימים קראתי את הספר 'שעריו בתודה' של הרב שלום ארוש, ולמדתי בעזרתו להודות על כל דבר. הייתי אומרת 'תודה, תודה', משתדלת להתמקד בכך שהכל מריבונו של עולם, והאנשים סביבי הם רק השליחים".

אילוסטרציה, צילום: shutterstock

אבל בכל הנוגע לחינוך של הבנות מציינת חן שהיא לא הסכימה לוותר. "התפללתי על כך בלי הפסקה, בכל רגע שיכולתי הייתי בוכה וצועקת: 'ה', אלו הילדות שלך! בבקשה תדאג להן, שילמדו במקום ערכי שיחנך אותן למצוות'. אבל עדיין, בעלי לא הסכים לשמוע על אף שינוי, הוא גם טען כל הזמן שאני קיצונית, שלא יקרה לבנות שום דבר אם ישמעו על הנצרות, שהרי כולנו בני אדם, ואם דווקא חשוב לי ללמד אותן יהדות, אני מוזמנת לעשות זאת בבית".

שינוי בזכות העלונים

במשך שנתיים התחנכה בתה הבכורה של חן בבית ספר ממלכתי, וכשהיא עלתה לכיתה ג' ואחותה הקטנה עלתה לכיתה א', ניסתה חן לשדל שוב את בעלה, אך ללא הועיל. "רשמנו את הבנות לבית הספר הממלכתי, אפילו קנינו חולצות תלבושת", היא נזכרת. "אבל לא היה אפילו רגע אחד שהתייאשתי. בכל רגע שרק יכולתי הייתי מתפללת לה', מבקשת ממנו שיעזור לנו, והוא שמע את תפילתי", היא אומרת בהתרגשות. "יום לפני תחילת שנת הלימודים, כשהבנות כבר היו רשומות והילקוט שלהן היה מוכן עם ספרים, אמר לי פתאום בעלי: 'יודעת מה? בסדר, תעשי מה שאת רוצה, אין לי עוד כוח לזה'. זה היה מעל ומעבר לכל הציפיות. באותו רגע הרמתי טלפון והעברתי את הבנות לבית ספר קירוב של רשת 'בני יוסף'. הן התחילו ללמוד שם, ומאותו רגע השינוי היה קיצוני ביותר. הן חזרו הביתה עם מושגים וסיפורים על ראש השנה המתקרב, על תקיעת שופר ועל מצוות תשליך. הן ביקשו מיוזמתן לברך על האוכל ולעשות קידוש בשבת. זה לא הגיע מתוך כפייה, אלא עם הרבה שמחה והתרגשות". 

בתוך כך גם קרה דבר נוסף, וחן מספרת עליו: "בין ההרצאות ששמעתי באותם ימים היו כמובן הרצאות של רבני הידברות, כך שנכנסתי לעיתים קרובות לערוץ ולאתר, וכן נחשפתי לעלונים ולכך שבארגון מאפשרים לקבל אותם חינם כדי לחלק לחיילי צה"ל. באותו רגע החלטתי שאני לוקחת על עצמי את החלוקה בבסיס, וגם יצרתי קשר עם חברות מבסיסים אחרים שלקחו על עצמן חלוקה כזו. כמובן שלא הנחתי סתם את העלונים בערמה, כיוון שהיו דואגים לסלק אותם, אלא הבאתי אותם בחוכמה ובתבונה – הייתי מגיעה בשעה מוקדמת בבוקר ומניחה כמה עלונים בחדר של הקפיטריה, עוד כמה עלונים במקומות האיסוף של החיילים, עלון נוסף בחדר המזכירות וכך הלאה, ואחר כך בורחת. מאוחר יותר הייתי עוברת באותם מקומות ורואה שהעלונים נעלמו בתוך זמן קצר, מה שהמחיש לי שלמרות שכולם כל כך נגד יהדות, היא בכל זאת מעניינת אותם.

"אבל הדבר הכי מדהים שקרה בזכות העלונים, הוא שכאשר נשארו עלונים מיותרים הייתי לוקחת אותם איתי הביתה, ואז גיליתי להפתעתי שבעלי בכבודו ובעצמו מעיין בהם. בזכות העלונים האלו עשה בעלי מהפך שלא יאומן. הוא אמנם עדיין לא מגדיר את עצמו כדתי, אבל הוא כבר לא מתנגד לרוח היהדות שאני מכניסה לבית. הוא שומר שבת, עושה לנו קידוש בכל ליל שבת והוא אפילו אמר לי שהוא מרוצה מכך שהבנות לומדות בבית ספר חרדי, מכירות קצת יותר מושגים ביהדות, ומכבדות הורים. כמובן שעוד הדרך ארוכה והניסיונות נמשכים תמיד. אבל אני מרגישה זכייה והשגחה פרטית כל כך גדולה. הקב"ה איתי לאורך כל הדרך ומנהל את העולם באופן שהכי נכון ומדויק. לנו רק נשאר להשתדל לעבוד אותו באמת ובאמונה. הלוואי שנזכה".

חייגו 073-2221388 או מלאו פרטים כאן, וקבלו 50 עותקים לחלוקה מדי שבוע, לזיכוי הרבים.