שאיפות לשנה החדשה? אולי לא כדאי...

אנשים נוטים להעריך את עצמם בצורה חיובית, ובצדק.

"אין ילד רע, יש ילד שרע לו", זהו משפט שתקף גם כלפי מבוגרים.

גם למעשים הגרועים בעולם, ממציאים עושיהם הסברים והצדקות מדוע היה נחוץ לעשותם בשם ה"טוב" האבסולוטי.

תופעה מעניינת היא תופעת ה"שאיפות", או בצורתה השלילית – "הלקאה עצמית".

תמצית השאיפות מסתכמת בכך שהמצב כיום אינו האידיאלי, ויש לאן להתקדם. ההלקאה העצמית אומרת אותו הדבר, אך מתמקדת בחצי הכוס הריקה. "אני לא טוב מספיק, אני חייב להשתנות, מה יהיה איתי", וכו'.

ישנו גבול דק מאוד שעובר בין שני מושגים אלו, והוא מבדיל בין הרס עצמי והתבוססות במקום, לבין עידוד ודחיפה קדימה לעבר מטרות.

בזוגיות, לצערי, הפעמים היחידות שבהן אני נתקל בזוגות עם "שאיפות", הן תמיד על רצף ההלקאה העצמית ופחות מבטאות צורה חיובית של התבוננות פנימית.

את ההסבר הבא לתופעה זו גיבשתי בעצמי, ואשמח לחוות דעת נוספות בעניין: זוג שמבין לעומק את מצב העניינים ביניהם, פתוח רגשית ומחשבתית לשמיעת משובים שליליים על עצמם ופתוח לשינוי, אכפתיות והתחשבות, בדרך כלל לא יצהיר הצהרות מפוצצות. הוא יבוא להתייעץ בצורה קונקרטית, ישטח את תמונת המצב בפני המטפל, ובכנות יעשה חושבים, וכל אחד מהם ינסה להבין את מגבלותיו או יתרונותיו בדרך לאיזון ביניהם.

לעומת זאת, זוג שהכל מבולבל אצלו, וכל אחד מרגיש שהשני "סתם" "פתאום" מתפוצץ וזורק עליו בוץ, נוטה לראות את הכעסים וחוסר הסבלנות של האחר כעניין אישי, ונכנס למלחמת אגו. כחלק משיקום האגו, ישנם אלה שיבחרו להכיר בעצמם כמושלמים, וישנם אלו שהם עד כדי כך מושלמים, שהם גם "פתוחים" לקבל ביקורות, והם "שואפים"... הם מצהירים תמיד שהלוואי שהם יצליחו בעבודת המידות, הם מקבלים על עצמם קבלות שונות, ובעיקר מצהירים כי הם בעצם צדיקים גמורים, אלא שהם בעבודה מתמדת בדרך אל האושר.

הצהרות אלו ברוב המקרים משאירים את המצהיר במקום, והוא נהנה מהתחושה הטובה שחש הצדיק העובד על מידותיו, כאשר אשתו, משום מה, לא עושה כמוהו עבודת המידות...

הצהרות נועדות לכיסוי מציאות!

אדם עשיר לא מרגיש צורך להצהיר על כך, כפי שאדם עני לא מרגיש צורך להצהיר על כך.

אם תפגשו אדם שכל ימיו מתלונן על מצבו הכלכלי, דעו לכם שהאנשים השותקים, אלו שבאמת מתביישים בעניותם, זקוקים לתרומה יותר ממנו.

אנשים רבים באים לקליניקה עם הצהרות מפוצצות ומחנכות, כגון: "הוא לא מבין שהוא צריך לעבוד על עצמו כמוני. אני הולכת לשיעורים, מתחזקת בענווה ובסליחה ועבודה עצמית, והוא לא עושה כלום. אנחנו לא מתאימים, כי אין לו רצון להשתנות..." ועוד, וברגע שתוכן השיחות מוביל אותם לטיפה התבוננות עצמית אישית – הם מקפלים את הזנב ולא מופיעים יותר.

אל תצהירו, ואל תשאפו.

זה לא טוב, לא לכם, ולא לאגו שלכם. הצהרות מחפות על אגו פצוע שמסרב להתבוננות עצמית, אבל לא באמת מתקנות אותו.

עזבו אתכם מהצהרות, פשוט שבו עם בן / בת הזוג ותקשיבו באמת. נסו לראות איך אתם יכולים להביא את עצמכם בצורה ברורה מבלי לפגוע או להעליב, וכיצד לבוא לקראת השני בצורה בוגרת שלא מסתתרת מאחורי מסכות.

בעצם, זו שאיפה ממש גדולה.

אז אולי כן לשאוף?

פינחס הירש הוא יועץ זוגי M.F.C.