אומרים שילדים מתמודדים הם נשמות גבוהות. ומה עם ההורים?

אומרים שילדים מתמודדים הם נשמות גבוהות. אני חושב שגם הורים שמתמודדים עם ילדים מתמודדים הם נשמות גבוהות. אפילו גבוהות מאוד. כי התיקונים שהם עושים, הביזיונות שהם מקבלים, והשליטה העצמית שהם מפתחים על הדרך, גורמים לרחמי שמים מרובים על כל עם ישראל. ובמיוחד בימים אלו, עם ישראל זקוק לרחמי השמים האלו.

בימים האחרונים של ההכנה לפני ראש השנה, חשוב לזכור שהמעשים שלנו בכלל, וההנהגות החינוכיות שלנו בפרט, יכולים לעזור לנו מאוד לעמוד בדין. חז"ל לימדו אותנו (ר"ה י"ז א'): "כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו". כלומר, בשמים מתנהגים איתנו בדין, כפי שאנחנו מתנהגים עם אחרים. אם אנחנו מעבירים על מידותינו ואיננו מדקדקים עם מי שמצער אותנו, אז גם לא ידקדקו עמנו בדין.

הכלל הזה נכון תמיד, אבל כאשר מתמודדים עם אתגרים בחינוך ילדים, הכלל הזה רלוונטי במיוחד. הילדים מעבירים אותנו בית ספר, ומחייבים אותנו, אם נרצה או לא, לא להגיב כמו "טייס אוטומטי", להתעצבן ולאבד שליטה, אלא להתאפק, לעצור ולשקול מה נכון לעשות. הפתגם אומר ש"בכביש אל תהיה צודק, תהיה חכם", וגם בחינוך, אנחנו לומדים, בדרך הקשה, שלא מספיק להיות צודקים. אם הצדק גורם לריחוק בינינו לבין ילדינו, או בין ילדינו לבין הקב"ה, אז כנראה אנחנו מפספסים משהו, וצריך לחשוב איך מצליחים לאהוב ולקרב, ולגרום להם להיות מחוברים. מחוברים לנו, מחוברים לעצמם, מחוברים לקב"ה. היחסים בין ה"שמאל דוחה" לבין ה"ימין מקרבת" טעונים ניהול עצמי לא פשוט, ואם בחינוך רגיל אנחנו יכולים להסתדר, פחות או יותר, חינוך של מצבי משבר מחייב למידת כלים רלוונטיים, ומחייב גם יותר שליטה עצמית: לא להגיב מהבטן, אלא לעצור, להתבונן, לשקול את תגובותינו. כל הורה מתמודד מכיר את זה היטב, אבל כאן מלמדים אותנו חז"ל שהשריר הזה שאנחנו זוכים לפתח, הוא לא רק אמצעי לקדם את ילדינו המתמודדים, אלא הוא גם מטרה, כי הוא משפיע על ההנהגה והשפע שאנחנו מקבלים מהקב"ה!

יש ספר קדום בשם "תומר דבורה", שכתב המקובל האלוקי רבי משה קורדובירו זצ"ל. הוא מאריך לתאר את י"ג מידות הרחמים, וכמה חשוב לא רק לקרוא אותן בסליחות, אלא באמת לנהוג בהן, שבכך מעוררים את ההנהגות האלו עלינו. לדוגמא: מידת "נֹשֵׂא עָו‍ֹן", או: "עֹבֵר עַל פֶּשַׁע", שבכל פעם שאנו זוכים לקיים, אנחנו מרוויחים בזה המון, לא רק מצות עשה מן התורה ("וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו"), אלא גם מושכים על עצמנו ועל כל עם ישראל את אותה הנהגה שינהגו איתנו בשמים, כי כשהאדם צריך לרחמים, השם יתברך שולח לו רחמנות, שהוא ירחם על אחר, ועל ידי זה מרחמין עליו (ליקו"מ קי"ט).

אז לכתחילה, כנראה היינו אומרים: "לא תודה". "לא הם ולא שכרם". מעדיפים שקט תעשייתי, ולא להתמודד עם האתגר הזה, שגורם לכל כך הרבה כאב. אבל משמים כנראה חשבו אחרת, וזיכו אותנו ללוות נשמות מורכבות יותר, שיש להן איזה מסע לעבור כאן בעולם הזה. יש הרבה ציטוטים מגדולי ישראל שהדריכו הורים במצבים האלו, וכולם הדגישו את מעלת ההורים המתמודדים, וכמה צריך לשמוח בתיקונים שזוכים לעשות על הדרך.