הנשק העוצמתי ביותר

בימי החנוכה תיקנו לנו חז"ל הקדושים להוסיף בתפילה ובברכת המזון את התוספת: על הניסים, בה אנו מודים ומהללים לבורא העולם על חסדיו הגדולים אשר עמדו לאבותינו, ואומרים:

"בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

אנו מוצאים, כי חז"ל הקדושים הזכירו חמישה הבדלים בהם נבדלו החשמונאים מאויביהם היוונים: החשמונאים היו חלשים, לפחות באופן יחסי, ואילו היוונים בעלי עוצמה צבאית כבירה. החשמונאים היו מעטים בכל קנה מידה, ואילו אויביהם היו רבים לאין מספר. בנוסף, החשמונאים היו טהורים וטהרתם עמדה להם מול טומאת היוונים, וכן הם היו צדיקים, ובשל כך נושעו מיד הערלים הרשעים. כמו כן, הם היו בראש ובראשונה לומדי תורה, ואילו היוונים מוגדרים כזדים.

לכאורה, בהתבוננות שטחית, יכולים אנו לחלק את חמשת ההבדלים הללו לשתי קבוצות. ישנם שני ההבדלים הראשונים: "גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים", אשר מבליטים את עוצמת הנס ותוקפו. אף שהיו החשמונאים חלשים ומעטים, עמד להם הקב"ה והעניק להם את הניצחון הניסי על פני אויביהם הרבים והחזקים.

מאידך, ישנם שלושת ההבדלים האחרונים: "טמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך", אשר מטעימים ומחדדים את הסיבה לניצחון המופלא - מאחר והיו החשמונאים צדיקים, טהורים ולומדי תורה - הם זכו לסייעתא דשמיא יוצאת מגדר הטבע, ולתשועה אל מול אויביהם הרשעים, הטמאים והזדים.

כך נראה בהשקפה ראשונה. אולם, לאחר התבוננות, דומה כי לא כך הם פני הדברים. לאחר התבוננות נראה כי חמשת ההבדלים כולם - לא נועדו אלא להסביר על שום מה זכו החשמונאים לתשועה הניסית, לנצחון המופלא, ולניסים והנפלאות אשר ראו במלחמותיהם.

אם סבורים אנו כי החשמונאים ניצחו למרות שהיו חלשים, ולמרות שהיו מעטים, הרי שטעות היא בידינו. אם סבורים אנו כי לגבורתם של היוונים, או ריבויים, היה משקל כלשהו, אשר צדקותם וטהרתם של החשמונאים הכריעתו – הרי טעות בידינו. אות היא כי שכחנו שלאמיתו של דבר את המלחמות לא ניהלו החשמונאים, לא מתתיהו ובניו - אלא בורא העולם בכבודו ובעצמו. הלא על כך אנו מודים ומשבחים: "על המלחמות אשר עשית לנו ולאבותינו".

למעשה, הדבר ברור כי לתשועה הניסית ולנצחון המופלא, זכו אבותינו דווקא משום שהיו חלשים ומעטים. דווקא משום שידעו בבירור והכירו כי את עיניהם אין להם לשאת אלא אל אביהם שבשמים!

נדמה כי החשמונאים הצדיקים לא היו מצויידים בכלי נשק מן המובחרים שבאותה התקופה, אולם באמתחתם של החשמונאים היה כלי הנשק העוצמתי ביותר - כלי נשק אשר לא נס ליחו אלפי שנים, עד לדורנו אנו. כלי נשק אשר עמד לאבותיהם, ולאבות אבותיהם, ולאבותינו שלנו מדורי דורות.

הן, אמנם, לא עמדו לרשותם פילי מלחמה. סביר להניח כי אף ציודם האישי לקה בחסר, ביחס לציוד בו היו מצויידים אויביהם. אולם, הם אחזו בידם את חרב הבטחון, את מגן האמונה, את הידיעה הברורה כי ה´ הוא הנלחם להם.

כנגד הנשק הזה לא היה ליוונים כל סיכוי לעמוד.

החשמונאים, איפוא, היו מצויידים בנשק האמונה והבטחון בדרגה הגבוהה ביותר! מסתבר, כי בניגוד למה שחשבו כולם, הם כן היו מצויידים במיטב הטכנולוגיה... אמנם לא במיטב הטכנולוגיה הארצית והגשמית, אולם בהחלט במיטב הטכנולוגיה הרוחנית.

יתר על כן, דומה, כי אילו, חלילה, היו החשמונאים תולים את הצלחתם בכוחם ובגבורתם, אילו היו מתפתים לייחס את הצלחתם לפעולותיהם ולאומץ הלב שגילו בשדה הקרב - הרי שהיתה זו כניעה מוחלטת לאויביהם היוונים. לא כניעה גשמית, אלא רוחנית - לתרבות יוון, אשר חרטה על דגלה את הערצת הכח והגבורה, ושאר הצלחות של בשר ודם.

הצלחתם הניסית של החשמונאים התבססה על התחושה הברורה כי אין עצה, אין תבונה, אין חכמה ואין גבורה כנגד ה´. תחושה זו, שעמדה בסתירה לתרבות יוון השלטת, היא שחיזקה את חוסנם הרוחני של המכבים ויראי ה´ אשר עמם. רק בעקבותיה זכו לבסוף לתשועה מופלאה שכזו, שהיתה אף למעלה מדרך הטבע!

ודאי, גם אילו היו החשמונאים מצויידים במיטב הטכנולוגיה של אותה התקופה, גם אילו היו מעמידים חיל עצום מול חיילותיהם של היוונים - עדיין היו יכולים לזכור כי כל אלו הינם חסרי ערך, וכל הנצחון מוכתב מלמעלה. עדיין היו יכולים לאחוז במקביל את נשק הבטחון והאמונה ולחולל בו את המופתים. אולם, אין ספק, כי אין להשוות את בטחונו של היוצא לשדה הקרב מצוייד כדבעי, ומאחריו גדוד אין סופי של חיילים אמיצים, לבטחונו של זה היוצא לשדה הקרב ללא כלים גשמיים, והמשליך יהבו על ה´ מתוך כניעה מוחלטת והכרה ברורה כי אין מי שיושיע אותו כעת - רק אביו שבשמים.

נמצא, אם כן, כי בתפילתנו אנו מכירים חמשה הבדלים בין החשמונאים ליוונים. חמשה הבדלים אשר כולם מהווים סיבה לנצחון המופלא: החשמונאים ניצחו מאחר והיו חלשים,מאחר והיו מעטים, מאחר והיו צדיקים, מאחר והיו טהורים, ומאחר והיו לומדי תורה. הם ניצחו מאחר וידעו בכל עת כי הנשק היחיד העומד לרשותם הינו נשק הבטחון. מאחר וידעו כי הצלחתם תלויה רק באמונתם בבורא עולם. מאחר ועל דגלם נחקק הפסוק: "מי כמוך באלים ה´" - ראשי תיבות מכבי - כדי להבהיר במי הם תולים את יהבם.

לעתים, מתוך התבוננות במאורעות השונים, אנו עלולים לקבל תמונה מעוותת אודות דמותם של החשמונאים הצדיקים. אנו עלולים לצייר אותם בדעתנו כמצביאים דגולים, כגיבורי מלחמה, כלוחמים ללא חת, וכו´... אשר כל חדוות הנצחון וסערת הקרב נתפסה בעיניהם כבעלת משמעות כלשהי.

האמת היא, כפי שמלמדים חז"ל על פי ההשקפה הטהורה, כי חלילה וחס מלהעלות על הדעת מחשבה מעין זו. הלא במפורש אנו מזכירים: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך".

אין כל ספק, כי לאחר שסיימו בניו של מתתיהו כל מערכה ממערכות המלחמה אשר נכפתה עליהם, מלחמה אשר היתה כל כולה מלחמת קנאות לכבוד ה´ ולתורתו - הם שבו תיכף ומיד לבית המדרש! אין כל ספק כי בהיותם בשדה הקרב הם כאבו את כאבו של כל רגע בו נגזר עליהם להתנתק מלימוד התורה הקדושה. הדבר ברור למעלה מכל ספק לכל מי שיש בליבו קורטוב של הבנה ורגישות.

דמותם של החשמונאים נחקקה באותיות של זהב בתולדות עם ישראל, והם נותרו לדורות, כסמל של הקרבה ומסירות נפש למען קדושת שמו יתברך. כל זאת לא בכדי... התנהגותם הינה שיעור מוסר מאלף בהלכות קנאות, פרק בהלכות צדקה, פרק בהלכות מלחמה, ופרק בהלכות תלמוד תורה וטהרת הלב!

בכל שנה, בימי החנוכה, עלינו להעלות על נס את דמותם, ועם מסר זה אנו אמורים לצאת מהימים הללו. אם נעשה כן, הרי זכינו והפנמנו את המסרים אשר ביקשו רבותינו להנחילנו, בצוותם אותנו על פרסום נס החנוכה.

מסרים אלו של בטחון, של אמונה, של אמת ושקר - חשובים ונחוצים תמיד, אולם דומה כי בתקופתנו הם נחוצים שבעתיים. בימינו אנו זקוקים לתזכורות חוזרות ונשנות, שוב ושוב, אודות: "לא בגבורת הסוס יחפוץ, לא בשוקי האיש ירצה".

אנו מוקפים שונאים ואויבים מארבע כנפות, המבקשים לאבדנו מעל פני האדמה ולהשמידנו תחת השמים. אנו מוקפים ברחוב, אשר האווירה הכפרנית והתאוותנית השלטת בו - מאיימת לכלות כל חלקה רוחנית טובה, ולהחדיר את תרבות יוון אל תוכינו, במסווה של כשר ומותר.

ומעל כולם, הסכנה הגדולה אשר רבים אינם נותנים עליה את הדעת, הינה בהחדרת תחושת הכוחי ועוצם ידי אל תוך ליבנו, בהסתמכות על צבא, על מדינה, על טכנולוגיה, או על כל אמצעי אחר מלבד ההשענות המוחלטת על הריבונו של עולם.

בימים אלו - ימי החנוכה, בעודנו מודים, מהללים ומשבחים, כאשר אנו זוכרים להתרחק כמטחווי קשת מתרבות יוון אותה מייצג הרחוב הקלוקל, בעת בה אנו מבקשים מאבינו שבשמים כי יעשה עמנו ניסים ונפלאות ולטובה, כשם שעשה עם אבותינו - חשוב שנזכור כי בידנו הדבר! אם נשליך יהבנו על אבינו כגמול עלי אמו, כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכעיני שפחה אל יד גבירתה. אם נזכור כי מבלעדיו אין תשועה, אין נצחון, אין הצלחה, ואין ברכה וישועה. אם נשנן לעצמנו כי אין מעצור לו להושיע ברב או במעט, בחלש או באמיץ כח - אזי בודאי יושפעו עלינו נהרות של סייעתא דשמיא - בדרך הטבע, ומעל לדרך הטבע! ואין הדברים אמורים רק במלחמות עולם, ובדברים גדולים העומדים ברומו של עולם... המדובר גם, ובעיקר, בזוטות שביום-יום! אם נזכור תמיד כי ה´ יתברך, היושב במרומים, הוא העומד לנו להושיענו, ומבלעדיו לא ירים איש את ידו ואת רגלו. אם ניתן אל ליבנו כי כל פעולה, כל משאלה אותה אנו חפצים להגשים, כל משימה אותה ברצוננו לבצע - תלויה אך ורק ברצונו של בורא העולם. אם נישא אליו עיניים כבנים אל אביהם, בכל עת ובכל נושא - אין ספק כי יתמלאו כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה!