עימות בין רוטמן לשופטים: "האם בית המשפט חב בסבירות? מי הדיין שיבדוק אתכם?"

יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, נשא היום (שלישי) נאום חריף מול שופטי בג"ץ, במהלך הדיון העוסק בעתירות הקוראות לבטל את חוק צמצום עילת הסבירות.

רוטמן, שקרא לבטל את העתירות, עקץ את השופטים באומרו: "האם בית המשפט חב בסבירות? מי הדיין שיבדוק את בית המשפט?". בהמשך הוסיף: "אתם לא פתוחים לביקורת. ברור לי שכבודכם חושבים שאתם פועלים כשורה. אבל אם אתם תהיו הפוסקים האחרונים גם בשאלה הזו היכן האיזונים והיכן הבלמים?".

נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, נזפה בו: "אנחנו לא עוסקים בכבודנו ולא במעמדנו", ואילו השופט יצחק עמית פנה אל חבר הכנסת וביקש ממנו לסיים: "הייתי מאוד שמח שאדוני יסיים, אלו דברים קשה".

בפנייתו אל השופטים אמר רוטמן: "העותרים, ולצערנו הרב, גם היועצת המשפטית לממשלה, מציעים בפני כבודכם טכניקות משפטיות שונות ומשונות, כדי לפסול את התיקון לחוק יסוד: השפיטה. הם מציפים את כבודכם בשאלות שונות ומשונות. האם ניתן לפסול מכח דוקטרינת התיקון החוקתי הלא חוקתי, או על פי העיקרון של שימוש לרעה בחוקי יסוד, או בכלל על פי העקרונות של המשפט העברי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין בעניין מס דירה שלישית. אבל עצם העיסוק בשאלות הללו הוא כישלון במבחן. במידה מסוימת, אפילו התשובה הקצרה שהגשתי שעסקה בשאלת הסמכות, היא כבר כישלון במבחן. מדוע צריך הליך משפטי או פסק דין שיפגע בציפור הנפש של הדמוקרטיה? גם עם כל הטיעונים, המחוכמים, המתחכמים או המטופשים. מה ההצדקה ליטול ממדינת ישראל את המאפיין הבסיסי ביותר שלה כמדינה דמוקרטית? את הבחירות החופשיות. את היכולת של הציבור להביע את דעתו".

"במשך שנים רבות, בתהליך הדרגתי של התחכמויות משפטיות, נטל לעצמו בית המשפט העליון הישראלי סמכויות שאין להן אח ורע בעולם. בתחילתו של התהליך, הזהיר נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי מפני הצעדים הללו: 'תנאי חיוני לפעולתם התקינה של בתי המשפט במדינה כמדינת ישראל — שבית המשפט יימנע מלעסוק בנושאים שבמדיניות, של בחירה בין השקפות עולם בענייני חברה, כלכלה ופוליטיקה השנויים במחלוקת ציבורית, כל אימת שהכנסת נתנה את דעתה על נושא מנושאים אלה והביעה את רצונה בדרך של חקיקת חוק חרות'. והנה הגענו לימים שנבואותיו של לנדוי התגשמו. אמון הציבור בבית המשפט הלך ודעך, בגלל המעורבות הרבה של בית המשפט בענייני חברה, כלכלה ופוליטיקה. אבל אמון הציבור בדמוקרטיה, נשאר".

רוטמן הוסיף כי "בשלוש השנים האחרונות העם הלך לקלפי שוב ושוב, במטרה להגיע להכרעה, לממשלה יציבה. שוב ושוב יצא הציבור בהמוניו להצביע בבחירות באחוזי הצבעה מפתיעים ומרשימים, מהגבוהים בקרב המדינות הדמוקרטיות. חמש פעמים הלכנו לבחירות. כי הציבור הישראלי מאמין בדמוקרטיה. מאמין בבחירות חופשיות. מאמין בחופש ביטוי. מאמין ביכולת לנסות להגיע להסכמה רחבה, בכל הנושאים. והסכמה רחבה לתיקון מערכת המשפט היא הדבר שלו אנחנו זקוקים יותר מכל. הדרך לשם אינה קלה. היא בוודאי תתארך אם תחליטו שהנושא מוטל לפיתכם. אל תתפתו להפוך לשותפים בכירים במלאכת החקיקה. אל תתפתו לקבל מחיאות כף מחלק מהציבור כשהחלק האחר ידחה את פסיקתכם כחד-צדדית וכמוטה, והיציאה מהמשבר החוקתי שישראל מצויה בו כבר שנים רבות רק תתארך ותסתבך".

"מי שבנה על קבוצת אליטה אוליגרכית שתשמור לו על זכויותיו, גילה לאורך הדורות שאליטה היא מצויינת בשמירת הזכויות, שלה ושל החברים בה. בקידום זכויות של אחרים, היא יותר חלשה. ועדיין, תמיד בית המלוכה או היכל המשפט ייראה יותר יפה, מכובד ומסודר, מרצפת ייצור החוקים של הפרלמנט. אבל זוהי הדמוקרטיה. כך נראים החיים עצמם. בניגוד לבית המשפט שפוסק את דינו וקם מכסאו, ומותיר את היישום ואת הריג'קטים לאנשים אחרים, נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה נושאים באחריות הציבורית והפרלמנטרית. אם הם מינו אדם לא מתאים לתפקיד, הם אלה שיסבלו מתת-התפקוד שלו. אם הם קיבלו החלטה לא טובה, הם יהיו אלה שיצטרכו לעמוד בפני הציבור ולהסביר מדוע הם משנים אותה בתוך זמן קצר. בהחלט יכול להיות שטעינו. בהחלט יכול להיות שעוד נטעה. אבל אם אנחנו נטעה, אנחנו נהיה גם אלה שנוכל לתקן. כמו שאנחנו בכנסת יכולים לתקן את הטעויות שלנו ושל קודמינו בכנסת, גם אתם יכולים לתקן את הטעויות שלכם ושל קודמיכם בבית המשפט. למען האמת, אם בית המשפט העליון היה קשוב לביקורת הציבורית ההולכת וגוברת, שהשמיעו רבים וטובים, מימין ומשמאל לאורך שנים רבות, לא היה כל צורך בתיקון באמצעות החוק".