"למדתי להודות על כיסא הגלגלים, והחלטתי ללמד גם אחרים להגיד תודה"

"כיסא הגלגלים הוא החבר הטוב ביותר שלי מאז גיל תשע", מספרת תאיר לב מיכלין, כשהיא מתארת את מה שהוביל אותה למצב שבו היא יושבת על כיסא גלגלים, למרות שמבחינה פיזית ייתכן שהיה ביכולתה לעמוד על הרגליים.

למעשה, ההיסטוריה הרפואית שלה מתחילה כבר בילדות, שכן היא נולדה עם שיתוק מוחין ומאז לידתה מתמודדת עם מוגבלות פיזית שמלווה אותה כל השנים. "לא גדלתי במשפחה דתית", היא מציינת, "אבל אמא שלי תמיד אמרה לי שכל מה שאני רוצה אני יכולה לקבל מהקב"ה וצריכה רק לבקש, כי הוא נמצא למעלה ומקשיב לי. גם אבא שלי תמיד שמר עליי ועודד אותי, וכך נוצר הקשר הראשוני שלי עם ריבונו של עולם".

מתנת יום הולדת: כיסא גלגלים

כפי שתאיר לב מציינת, לאמה לא היה קל להתמודד עם העובדה שבתה עם מוגבלות ומתקשה בהליכה. "אמא הייתה ספורטאית מוכרת ובין היתר הביאה את מחול האירובי לארץ. היה זה עבורה משבר גדול כשהיא הבינה שלא רק שלא אוכל לרקוד ולהתעמל, אלא גם ללכת יהיה לי קשה. אמא ניסתה לעשות הכל כדי ללמד אותי ללכת כאחד האדם, או לכל היותר ללכת עם קביים, ואני מבינה אותה. מי אינו רוצה ילד בריא?"

כשהייתה תאיר לב בת תשע היא עברה ניתוח מורכב מאוד לשיפור המצב, שדרש לאחריו תקופת החלמה ארוכה ומייסרת. "אני זוכרת את עצמי בתקופה שאחרי הניתוח, מהרהרת בכך שאם איאלץ לעבור שוב כזה ניתוח לא אשרוד את זה. ממש כך. הניתוח וההחלמה היו כל כך מכאיבים וקשים, הם דרשו ממני חודשיים עם גבס, במצב שמאוד הגביל אותי והכאיב לי. באחד הימים הקשים ביותר, כשהרגשתי שאני לא מסוגלת עוד להתמודד עם הכאב, מצאתי את עצמי מדברת עם אבא שבשמיים ושואלת אותו בכנות: 'מה אתה רוצה ממני? האם הבאת אותי לעולם כדי שאהיה מישהו שאני לא, או שאתה רוצה אותי במצב של נכות, אך שמחה ומאושרת?' התשובה הייתה ברורה לי לגמרי, ולמחרת יזמתי שיחה עם ההורים שלי והודעתי להם שאני רוצה למתנת יום הולדת כיסא גלגלים. הסברתי להם שנמאס לי לרדוף אחרי מי שאני לא, ואני לא מסוגלת עוד להשתעבד לטיפולים ולתרגילי פיזיותרפיה. אני לא רוצה חיים של כאב, אלא חיים נוחים, גם אם זה יהיה במחיר של כיסא גלגלים".

ואיך הורייך הגיבו?

"אני חושבת שהם היו די המומים מהדיבורים האלו, כי בסך הכל הייתי ילדה קטנה, אבל כנראה שהם ראו כמוני את מה שעובר עליי באותה תקופה והבינו שצעד כזה הוא נדרש. אבא קיבל את הבקשה שלי באופן מידי, לאמא היה קצת יותר קשה, אך בסופו של דבר נקנה לי כיסא גלגלים, ומאותו רגע הרגשתי שקיבלתי את החיים שלי במתנה".

במבט לאחור את חושבת שזה היה צעד נכון?

"אני בטוחה שכן, ואסירת תודה על כך שזה קרה. ואף יותר מזה, אני חושבת שאם מישהו היה לוקח לי את כיסא הגלגלים כיום, אז הייתי באמת נכה ממש, כי בלי הכיסא אני לא יכולה להסתדר. הכיסא הוא חלק ממני, מתנה שקיבלתי מבורא עולם. כיום אני עובדת כמורה לחינוך מיוחד ולעתים קרובות מדברת עם התלמידים שלי על כך שאנחנו צריכים ללמוד להשלים עם המציאות והקשיים ולאהוב את עצמנו כפי שאנחנו, כי הקושי הוא חלק מהחיים של כולנו והוא נועד כדי לחבר את הנשמה לעצמנו ולכוחות שלנו".

פרויקט של תודה

כאמור, תאיר לב לא גדלה על ערכי הדת, אך בילדותה היא נשלחה לבית ספר תל"י (תגבור לימודי יהדות) ובשלב מסוים החליטה שזה לא מספיק לה, והביעה את נכונותה לעבור ללמוד באולפנה לבנות, שם גדלה וצמחה.

"בשנים שלמדתי בבית ספר הממלכתי הרגשתי שקשה מאוד לחברים ולמורים לקבל אותי", היא משתפת, "אבל מאז שעברתי לאולפנה הדברים השתנו לגמרי, והודות לשיעורי יהדות המעוררים והמרתקים שהיו לנו שם, עלתה בי הבנה חשובה על החיים – הקב"ה לא נותן לאדם סתם כך קושי, אלא הוא עושה זאת כדי שתהיה לו הזדמנות ליצור איתו קשר. הקושי מהווה מעין חוט מקשר בינינו לבין הקב"ה. כי מובן שיותר קל לאדם שמתמודד עם קושי לדבר עם הקב"ה, כי הוא מבין שהוא אבא אוהב ויכול לתת לו הכל. ההבנה הזו חיזקה אותי מאוד והמשיכה לקרב אותי לאבא שבשמיים".

אבל את הקשר הקרוב ביותר לבורא החלה תאיר לב לחוש דווקא בשנה האחרונה, הודות לפרויקט מיוחד שהיא החלה להוביל הנקרא "מזמור לתודה לשינוי תודעה". "הכל התחיל לפני כשנה, כשסבתא שלי שאני בקשר מאוד קרוב איתה הייתה במשבר רפואי גדול וחששנו לחייה", היא מספרת. "הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו גדול לרפואתה, והחלטתי להקים קבוצה של אנשים שמקבלים על עצמם את סגולת קריאת 'מזמור לתודה' פעם ביום, במשך 40 יום ברציפות. פרסמתי בקבוצה את הסיפור האישי שלי והצעתי שכל אחד מאתנו יקרא בכל יום את המזמור ולאחר מכן ידבר עם אבא שבשמיים ויספר לו באופן אישי על ישועה מסוימת שהוא רוצה מאוד שתתממש ושמאוד תשמח אותו. בכל יום מחדש אני שולחת יחד עם תזכורת לקריאת המזמור גם דברי חיזוק שאני כותבת מתוך הלב, רבים מהם מבוססים על ההשראה שאני מקבלת מהרב יגאל כהן, שאני מקושרת אליו מאוד והוא לימד אותי לאהוב את החיים ולהודות עליהם.

צילום: shutterstock

"אני כותבת חיזוקים רבים הנוגעים לאהבת האדם כלפי עצמו, וכן לאהבתו כלפי הקב"ה, וגם משתפת בהרבה חוויות אישיות שאני חווה בחיי בצל המוגבלות, ובאופן שבו אני משתדלת להודות עליהם. כך למשל שיתפתי במקרה שארע לי כשהסתובבתי עם כיסא הגלגלים שלי בקניון, ולידי עמדה אישה ששחה לבעלה: 'נגמר לי הכוח, הלכו לי הרגליים'. ברגע הראשון היה לי קשה עם המשפט הזה, אך ברגע הבא נשמתי עמוק וחשבתי בליבי שלאישה הזו יש רגליים שתפקידן ללכת, ואילו אני נולדתי כדי לנוח. אני בסך הכל צריכה להודות על כך שלא כואבות לי הרגליים. במקרה אחר חליתי בקורונה, ואז פרסמתי פוסט בו סיפרתי על כך שאני מרגישה סוף סוף מה זה להיות אדם חם, והיה גם פוסט שפרסמתי אחרי שנתקעתי בקומה ראשונה של הבניין עם מעלית מקולקלת ונדרשתי להמתין שעה ארוכה עד שיעזרו לי לעלות. סיפרתי על כך שניסיתי להבין מה הקב"ה רוצה ממני, ומיד קראתי 'מזמור לתודה' כשאני רואה את הצדדים החיוביים בסיפור – יש לי כיסא שאני יכולה לשבת עליו ולהמתין להגעת המעלית, יש לי בקבוק מים כדי שלא אהיה צמאה, ובקרוב הכל יסתדר ואעלה הביתה. כך אני מפרסמת עוד ועוד חוויות מחזקות במטרה ליצור אווירת חיזוק והתעלות. בסיום כל סבב אני מכינה פוסט ארוך עם כל הישועות שאנשים זכו להן במהלך ביצוע הסגולה היומית הזו, כדי להגביר אמונה ואהבה בעולם".

שרשרת של ישועות

אלו סיפורי ישועות למשל חוו בקבוצה שלך?

"הייתה לנו בקבוצה מישהי בגיל ארבעים שבמשך שנים רבות ניסתה להיכנס להריון ללא הצלחה, ואחרי שהשתתפה בשלושה סבבים של 'מזמור לתודה' היא ברוך השם נכנסה להריון. מישהי אחרת ציפתה בכיליון עיניים להצעת נישואין שהגיעה בדיוק ביום בו סיימנו את קריאת 'מזמור לתודה' בפעם ה-40,  היו עוד סיפורים רבים ומרגשים מאוד, אבל עבורי באופן אישי הסיפור המרגש ביותר הוא סיפורה של סבתא שלי. אחרי שהתפללתי עליה במשך שני סבבים מלאים, ראיתי אותה חוזרת הביתה מבית החולים, בגיל 94, כשהיא שבה לתפקוד מלא ברוך ה', ממש כפי שהיה קודם לכן. זאת אחרי שהרופאים כבר הכינו אותנו לכך שאנו עומדים לאבד אותה. אני מספרת את הדברים האלו וממש בוכה מהתרגשות, כי הישועות נראות בזו אחר זו, הקב"ה פשוט שומע ומקשיב לנו. בואו נדבר אליו ונודה לו".

כמה חברים יש בקבוצה שאת מנהלת?

"בשבוע האחרון התחלנו את הסבב העשירי של השנה, בקבוצה שכוללת 867 חברים. הם מגיעים מכל קצוות הקשת ומכל הסגנונות, חלקם מקורבים יותר לדת וחלקם רחוקים, אך כולם מרגישים את הצורך להודות לקב"ה בכל יום, מתוך הבנה שהוא אוהב אותנו בדיוק כפי שברא אותנו, הוא רוצה לתת לנו את הטוב ביותר, ועוד ייתן לנו את זה, אנחנו צריכים בסך הכל לבקש".

תאיר לב מזמינה את כל המעוניין להצטרף לקבוצת הווטסאפ שלה בטלפון 0507740210, לקרוא 'מזמור לתודה' וללמוד להודות.