למה "יום הכיפורים" ולא "יום כיפור"? ואיך זה קשור לילדים שלנו?

יום הכיפורים הוא יום הכפרה הגדול בו הקב"ה סולח ומוחל לעוונותינו, ומאפשר לנו להתחיל דף חדש. יש הרבה מה לדבר על היום הזה: גם מבחינה הלכתית, גם מבחינת המשמעות החינוכית שלו, גם מבחינת ההכנה ליום הזה, היכולת לסלוח לזולת והיכולת לסלוח לעצמנו. חז"ל גילו לנו חידוש גדול: ביום הזה גם המתים זוכים לכפרה. זו הסיבה לכך שהוא נקרא כך: יום הכיפורים, בלשון רבים: כיפורים, ולא פשוט "יום כיפור". כי יש בו כפרה כפולה, גם לחיים וגם למתים.

ראש ישיבת סלובודקא, הגאון הרב משה הלל הירש שליט"א (שזכיתי ללמוד בישיבתו במשך שש שנים), הקשה על זה קושיה שיש בה לקח חינוכי עצום: ניתן להבין את זה שהאנשים החיים זקוקים לכפרה, הרי הם עשו עבירות בשנה החולפת. אבל המתים כבר מתו, עלו לשמים, נשפטו, ומה התועלת לפתוח להם את התיק שוב בכל שנה? הרי כלום לא התחדש, אז למה הם זקוקים שוב לכפרה?

כדי לענות על זה, ראש הישיבה הזכיר את הגמרא (ערכין ט"ז) שאומרת שאף על פי ששני אנשים עשו אותה עבירה, אחד זוכה לכפרה באופן מסוים, והשני באופן אחר לגמרי (כמבואר שם בגמרא), וההבדל ביניהם, הוא שלזה הועילו מעשיו, ולזה לא הועילו מעשיו. אמנם מעשה העבירה היה זהה לגמרי, לדוגמה, שניהם דיברו לשון הרע, אבל במקרה האחד – הלשון הרע לא התקבל, ובמקרה השני – הלשון הרע גרם לנזק, שהאמינו לדובר, ומחמת כך פיטרו את האדם, וזה גרם לבעיות שלום בית, ולבעיות בחינוך, וכך עוד ועוד צרות ואדוות של נזק נגרמו, ובעצם הכל נזקף לחובת זה שאמר את הלשון הרע.

לומדים מכאן, שכל מעשה נשקל בכל שנה מחדש, על פי התוצאות וההשלכות שלו, כי אותן השלכות נותנות חשיבות אחרת למפרע למעשה העבירה, ולכן נדרשת כפרה מחודשת בכל שנה. החלק הטוב הוא, שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, והכלל הזה נכון לא רק לעניין עבירות, אלא גם לעניין זכויות: מעשה טוב גורם גם הוא לתוצאות והשלכות מצטברות, ובכל שנה שוקלים שוב, והכל נזקף, במעין פירמידה רוחנית, לזכות גדולה ועצומה, שעושה תשואה רוחנית!

בעבר, יכולת ההשפעה בעיירה הקטנה היתה מוגבלת. אבל בדור שלנו ניתן לכתוב מאמר, או להיות שותפים בהפצת מאמר, שמופץ בין רגע, בכל העולם, במאות אלפי עותקים, ובכל אתר ואתר. זכות זיכוי הרבים היא עצומה, כי אין שיעור להשלכות של החיזוק שנגרם בזכותה, ואשרי מזכי הרבים ושותפיהם!

אפשר ללמוד מכאן גם שיעור חשוב בחינוך הילדים. כמה זה מחייב אותנו להתנהג בצורה חכמה. בחינוך אל תהיה צודק, תהיה חכם. כמה כדאי להיזהר שלא להגיב בכעס ובצורה בלתי-שקולה, כי אין לנו שליטה על ההשלכות של הנזקים. לכל מעשה יש השלכות לדורות. כמה חשוב לא להשאיר את הבור ריק, בלי מים, חשוף לנחשים ועקרבים שזמינים בכל מקום. אלא ראוי למלא את החלל, בזמני איכות משמעותיים, להגיב בנועם ובסבלנות, לקרב ולמשוך בעבותות אהבה. חשוב במיוחד להתמיד להשפיע טוב, גם כאשר קשה ומתיש, שאז נדרש להתאמץ בזה במיוחד. ואז, הזכויות ממעשינו וזכויותינו עוד ימשיכו לגדול ולהתרבות.