הידברות לנוער
"אני לא מרגיש שום מוטיבציה לקיים מצוות. מה עושים?"
בשכל אנחנו מבינים שלקיים מצוות ולעשות את מה שה' מצפה מאיתנו זה חשוב, אבל בפועל לא תמיד מרגישים חיבור או חשק למצוות. ממה התחושה הזו נובעת, והאם יכול להיות שזה בכלל קשור לנפש?
- שולי שמואלי
- פורסם ה' תשרי התשפ"ד |עודכן
(צילום: shutterstock)
בסקר שנערך על ידי 'Better Up', פלטפורמה לאימון מנהלים, נמצא כי מכל 10 עובדים - 9 יסכימו להקריב עד 23% מהשכר שלהם בתמורה לעבודה בעלת משמעות. יש לנפש האדם צורך בתחושת משמעות, ורבים יסכימו לתת מעצמם הרבה בשביל אותה תחושת סיפוק ומימוש.
אם מישהו מכם היה אי פעם מאושפז בבית חולים או ביקר חולה בבית החולים, אז וודאי שמתם לב לעבודה המטורפת של האחיות שם. הן פשוט לא נושמות. זו עבודה ללא רגע אחד של מנוחה, שכוללת משמרות לילה וגם בשבתות וחגים. מי שבחרה לעסוק במקצוע תובעני זה, לא עשתה זאת אלא מתוך תחושת שליחות ומשמעות.
המשמעות במה שאנחנו עושים היא זו שנותנת פוש ודוחפת אותנו קדימה לעשות יותר ויותר. אבל ברגע שאנחנו לא רואים או לא באמת מרגישים את המשמעות במה שאנחנו עושים, אז זה כמו להוציא לסירה את הרוח מהמפרשים. ואז היא פשוט עומדת במקום.
וככה זה בדיוק גם בהיבט הרוחני של עבודת השם. אם לא מרגישים מוטיבציה או חיבור למצוות, זה רק משום שיש קול קטן עמוק בתוך הראש, שאומר "מה המצוות האלה שלי כבר שוות? הן בכלל עושות משהו שם למעלה?!".
רק כאשר אנו נכיר בערך העצמי שלנו, בחשיבות שלנו ובייחודיות שלנו עבור בורא עולם, תהיה משמעות בעיני עצמנו למעשים שלנו. אדם שלא מכיר בחשיבות של עצמו, לא יראה גם חשיבות בפעולות ובמעשים שלו, ומכאן תחסר לו מוטיבציה לעשייה. בנוסף לכך, צריך להכיר גם במשמעותן וחשיבותן של המצוות. כשלומדים ומבינים כמה המעשים שלנו יקרים בעיני ה' וכמה הם עושים לו נחת ושמחה, וכן עד כמה הם פועלים ומשפיעים בעולמות עליונים ועל חיינו כאן ועל עולמנו הנצחי – מתמלאים בכוחות ורצון לעשות טוב.