פרשת האזינו: הקול של הקב"ה נמצא סביבנו כל הזמן. צריך רק להקשיב לו

"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (ל"ב, א') – כך פותחת הפרשה, וכך פותח משה רבנו את צוואתו האחרונה אל בני ישראל.

"אמרי פי" שאומר משה הם דברי אלוקים חיים, ועלינו לדעת שקולו של אלוקים נמצא בחלל העולם, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא יכולים לשמוע אותו. אלוקים מדבר אל האדם בכל עת, וחלק מהאחריות שלנו כיהודים הוא להקשיב היטב לקול הזה. להאזין לו. המילה "שמיעה" (על הטיותיה השונות) מופיעה בספר דברים למעלה מתשעים פעם, כי הקול האלוקי קיים, ועלינו רק להטות אוזן ולשמוע אותו.

"אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה" (אבות ו', ב'). הקול הזה קיים והוא בטווח שמיעה. לעתים קרובות תופסות אותנו מחשבות של תשובה, מחשבות רציניות על משמעות החיים ועל רוחניות, והמחשבות הללו הן התגובה שלנו לקול שאנו חשים ברמה מסוימת. הקול נמצא שם, ואנחנו שומעים אותו – גם כשאיננו מודעים לו.

משה רבנו מפנה את דבריו אל השמים ואל הארץ.

בתוך כל אחד מאיתנו יש "שמים" ויש "ארץ". חלקים בתוכנו דומים למלאך שמימי, וחלקים אחרים דומים יותר לבעלי חיים ארציים. זהו האדם – עפר מן האדמה ונשמת חיים. משה רבנו אומר, שגם ה"אני" השמיימי שלנו – הרצונות הרוחניים, וגם ה"אני" הארצי יותר שלנו – החלקים שמושכים אותנו לכיוון רצונות נמוכים יותר, צריכים לשים לב למילים שמגיעות מלמעלה. אמרותיו של השם מתאימות לכלל האדם. כשאדם רוצה להשתנות ולהתקדם בחייו, הוא צריך לפנות גם אל החלק הרוחני שלו וגם אל החלק הגשמי שלו, ולדבר לכל חלק "בשפה" שלו, וכך עושה משה.

הפסוק הבא הוא: "יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב".

משה רבנו משווה בין חוכמתה הנצחית של התורה לטיפות גשם, שהרי דברי התורה בכוחם להרוות את נשמתינו ממש כמו טל וגשם המרווים את האדמה.

המילה "שעירים" פירושה גשם רך, ואילו המילה "רביבים" פירושה גשם חזק (רבנו בחיי, מובא בכלי יקר). מדוע משה מזכיר את שני סוגי הגשמים?

ה"אור החיים" כותב רעיון נפלא: "יתבאר על דרך אומרם בברייתא (מדרש משלי, י'), אמר רבי ישמעאל, כשמעמידין את האדם בדין, אם יש בידו מקרא, שואלין ממנו למה לא שנה (למה לא למד משנה), ואם יש בידו משנה, שואלין ממנו תלמוד (למה לא למד תלמוד) וכן על זה הדרך. הנה מעומק דברי הברייתא, מוכיחים הדברים, שמי שיש בידו מקרא, אין שואלין ממנו מעשה מרכבה (עניינים בקבלה), אלא מדרגה אחת כפי יכולתו יותר ממה שטרח, שעליו היה לטרוח גדר למעלה מזו, והוא אומר כשעירים וגו' וכרביבים וגו', פירוש, כשיעור שימטיר השם טיפין קטנים על הדשא שהוא קטן, וכרביבים שהם טיפין גדולים ועבים עלי עשב שהוא גדול, שיכול לסבול. כדמיון זה מצוות התורה – כל אחד כפי כוח שיכול להשיג, ויש בזה להקל ולהחמיר, להקל על מי שאינו יכול להשיג יותר, ולהחמיר על מי שיכול הרבה, ששואלין ממנו הכל ואפילו מעשה מרכבה".

כל אדם מישראל יישאל לעתיד לבוא למה הוא לא "מתח את עצמו" מדרגה אחת מעל המקום שהוא היה בה. מדרגה אחת. היית צריך למצות את הפוטנציאל שלך בפסיעה אחת יותר.

לעתיד לבוא, השם ידון כל אדם בהתאם ליכולתו וכוחותיו – לא יותר ולא פחות. אנשים לא יישפטו בסטנדרטים שהם מעבר ליכולתם. אולם יחד עם זאת, השם מחזיק את כולנו בסטנדרט תובעני, למה לא הגענו לנקודה הרוחנית הגבוהה ביותר שאליה היינו מסוגלים להגיע עם היכולות המולדות שלנו.

עקביא בן מהללאל אומר שאדם צריך לזכור תמיד "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות ג', א').

הגאון מווילנה מסביר, כי שני המונחים – דין וחשבון – משקפים גישות מגוונות לחשבון מעשיו. דין פירושו תוצאה ישירה של כל מעשה. עשית טוב – תקבל טוב. עשית פחות טוב – יהיה פחות טוב. חשבון זהו חשבון ברמה גבוהה יותר – מה שאדם יכול היה להשיג אם הוא כן היה "מותח" את עצמו עוד קצת, וכמובן יהיה גם חשבון איזה מעשים טובים הוא יכול היה לעשות בשעה שהוא בזבז את זמנו על מעשים לא טובים.

משה מודיע לבני ישראל, שהתורה מספקת "תזונה" לכל אדם לפי רמתו. טיפות גשם רכות ועדינות לצמחים רכים, וגשם שוטף לארזים חסונים.

משה מדמה את דבר השם לגשם על דשא ועשב, ולא לגשם על אילנות נושאי פרי. מדוע? משום שאילנות ותבואה דורשים השקעה רבה – חרישה, ניכוש, זריעה, דישון, גיזום, טיפול במזיקים ובקור ועוד, לעומת זאת – דשא ועשב צומחים אקראית ללא טיפול והשקעה מיוחדת, יש להם גשם – הם צומחים. משה רבינו רוצה שדבריו יחדרו לכל שכבות עם ישראל – גם לאלו שליבם עדיין לא היה מוכן. הוא ביקש שהודעת הפרידה שלו תהיה יעילה כמו גשם בשדה, שמצמיח דשא גם ללא הכנה מוקדמת.

אנו נמצאים בימים מיוחדים, בהם צריכים אנו להיות קשובים במיוחד לקול האלוקי שאומר לנו "עורו ישנים משנתכם והקיצו נרדמים מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה" (רמב"ם תשובה, ג', ד'). מתקרבים אנו ליום הכיפורים ואנו עושים חשבון נפש עם עצמינו. משה רבינו מזכיר לנו שהתורה נגישה לכל אחד מאיתנו, וקולו של הבורא מתאים לכל אוזן.