חם ברשת
"יום כיפור, תל אביב, 100 מטר מהבית שלי. הותקפתי, כי רציתי להתפלל יחד עם המשפחה שלי"
גיא דוברובסקי, תושב תל אביב המעיד על עצמו כמי שמנהל אורח חיים "חילוני לחלוטין", מתאר בכאב את האירועים בכיכר דיזנגוף בכניסת יום כיפור: "חשבתי על כמה אבותיי נלחמו וחירפו את נפשם בשביל להתפלל ולקיים את אורח חייהם היהודי – והנה עכשיו תורי, צריך לעבור את זה בשביל להתפלל"
- הידברות
- פורסם י"א תשרי התשפ"ד |עודכן
(צילום: תומר ניוברג / פלאש 90התקרית בכיכר דיזנגוף בתל אביב בכניסת יום כיפור, במהלכה מפגינים מהשמאל מנעו ממתפללים להתפלל בכיכר, ממשיכה להסעיר את הרשת. אחד מהמגיבים הוא גיא דוברובסקי, שסיפר "בידיים רועדות ובלב כבד" על החוויה הקשה שחווה עם בני משפחתו בכיכר, במרחק של פחות מ-100 מטר מביתו.
"ביום כיפור חוויתי התעמרות על רקע דתי במרכז תל אביב", פתח דוברובסקי. "אחר הצהריים, אשתי ושתי בנותיי, בת 4 ושנה וחצי, הגענו בלבוש לבן וחגיגי בשביל להשתתף בתפילת יום כיפור פעם ראשונה בחיינו. אנחנו מנהלים אורח חיים חילוני לחלוטין, לא היינו בבית כנסת לעולם, אבל רצינו לחוות את האווירה המיוחדת של יום כיפור ולאפשר לבנות שלנו להרחיב אופקים,.
דוברובסקי ציין כי משפחתו הינה "משפחה ליברלית חילונית" ומשתתפת בהפגנות נגד הממשלה בקפלן. לדבריו, "כבר בדרכנו לכיכר שמענו צעקות. ידענו שהייתה סערה סביב עניין ההפרדה, ושמחנו לשמוע שעל אף שהמארגנים ניסו לעשות הפרדה מגדרית (שלא כחוק), אנשים הורידו את ההפרדה ואנחנו נוכל לשבת יחד כמשפחה. לצערנו הרב, על אף הסרת ההפרדה, שהייתה סלע המחלוקת, האירוע רק הסלים.
"בעודנו יושבים יחד על כסאות הפלסטיק, ומחכים לתחילת האירוע, האלימות מצד המתנגדים לאירוע התפילה החלה לרתוח – צעקות, שריקות, זמבורות, אלימות מילולית, צעקות 'בושה' וזעקות למצוא מקום אחר להתפלל בו – הכל בשביל לפוצץ את האירוע.
"מאחורינו ישב זוג אנשים מבוגרים עם כיפה, שאחד המתנגדים ניגש אליהם והטיח בהם שהם שורפי ילדים ואיך הם לא מתביישים. אישה מבוגרת אחרת צעקה להמון להטביע את סידורי התפילה במזרקה – ובלי להתבלבל, ניגשה לדוכן הספרים ופיזרה את סידורי התפילה לכל עבר. בשלב מסוים ההמון, כבמתן פקודה, התחיל לאסוף את כל הכסאות מרחבת הכיכר, ולא אפשרו לאנשים שרצו לשבת לקחת כיסא ולהתחיל בטקס.
"רמת האלימות באוויר עלתה לגבהים חדשים, בנות שהגיעו לתפילה עם משפחותיהן בכו, ובשלב זה אשתי לקחה את בנותיי הביתה – לא לחוויה הזאת ציפינו.
"אני נותרתי יושב על הכיסא – נאלם ונעלם בתוך ההמון ורק חושב על שנאת חינם ואחים מה היא, ועד כמה סמלי ועצוב מה שאני רואה לנגד עיניי.
"מעולם לא התפללתי. מעולם לא צמתי. מעולם לא שמרתי שבת. אך כשקבוצה קטנה של צעירים – בנים ובנות – ניגשו אלי והציעו לי להשלים מניין קטן שהם עושים בצד לתפילה – מיד נעתרתי. הרגשתי סולידריות אינסופית לקבוצה של הצעירים המפוחדים ומצד שני האמיצים האלה. הרגשתי בושה עצומה שהמחנה שלי. הליברלי לכאורה, מתנכל וזורע פניקה בקרב החבר'ה הצעירים.
"על אף ההכשר לכאורה של המניין – קטן, פרטי וללא הפרדה, ההמון עשה כל מה שביכולתו על מנת להפריע ולבזות. חווינו אנשים שנכנסו למעגל התפילה תוך כדי צעקות וריקודים מבזים, כניסה של אופניים ועגלות ממונעות לתוך המעגל, צעירה שהגיעה עם שני כלבים ואמרה לאחת האנשים שהיא לא תתקוף אבל הכלבים שלה יתקפו ואכן לאחר כמה דקות שיסתה את הכלבים שלה במתפללים לרקע צחוק ההמון.
"בתפילה – עמדתי לידם. כמו לולב. לא יודע באיזה עמוד אנחנו, לא מכיר את התנועות והמילים, אבל חוויתי הכל הכל בפנים ומבחוץ. חשבתי על כמה אבותיי נלחמו וחירפו את נפשם בשביל להתפלל ולקיים את אורח חייהם היהודי – והנה עכשיו תורי, צריך לעבור את זה בשביל להתפלל.
"ניסיונות הידברות עם אנשים מההמון נענו בקריאות 'בושה' רמות, היסו אותי ומנעו ממני 'רק' להגיד שאני גם כמוהם – אבל וואלה הפעם הגזמתם בענק.
"לא הייתה אלימות פיזית אמיתית. אך כל עוד הייתי עם כיפה, דרכו עליי, פגעו בי ב'טעות' עם כידון האופניים והרגשתי שגופי הותר לפגיעה מההמון.
"ספטמבר 2023 – מרכז תל אביב. פחות מ-100 מטר מהבית שלי הותקפתי מילולית ופיזית, כי רציתי להתפלל יחד עם המשפחה שלי ביום כיפור. אני לא רוצה להאשים אף אחד, אבל אם הפוסט הזה יגרום לנו להסתכל במראה, ושכל אחד ישפר ולו במקצת את עצמו ואת ההתייחסות לזולת – אני את שלי עשיתי", סיכם דוברובסקי.