זמן שמחתנו: למה להיות שמחים דווקא בסוכות? 5 סיבות שיגרמו לכם לחייך

הציווי על השמחה בחג הסוכות מוזכר שלוש פעמים בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג, מ'); "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ; וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ; שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' כִּי יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים ט"ז, י"ג-ט"ו).

1. הגאון מוילנה כותב בביאורו על הפסוק בשיר השירים "הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" כי הוא נאמר על חג הסוכות, והכוונה ב'הביאני המלך חדריו' היא – שציוונו להיכנס לסוכה, והכוונה ב'נגילה ונשמחה בך' היא בחג הסוכות – זמן שמחתנו.

ועל מה יש לשמוח? כשבני ישראל חטאו בחטא העגל, ענני הכבוד שליוו אותם בזמן נדודיהם המדבר הסתלקו. ביום הכיפורים העם זכה למחילה כשה' אמר למשה רבנו "סלחתי כדברך". למחרת, ב-י"א בתשרי, משה רבנו ציווה את העם על בניית המשכן, וב-י"ג ו-י"ד בתשרי החל העם לתרום זהב וכסף לבנייתו. ב-ט"ו החלה בניית המשכן, ואז חזרו ענני הכבוד ושרו על בני ישראל. בני ישראל ראו בחוש את מחילתו של הקב"ה, ובכך ישנה שמחה גדולה על המחילה שזכו לה ביום הכיפורים. שמחה זו מלווה אותנו לדורות, שכן גם אנו זכינו למחילה ולכפרה ביום הכיפורים, והנה אנו נכנסים אל הסוכה שמהווה זכר לענני הכבוד, בה ישנה השראת שכינה.

וכן ה'שפת אמת' כותב: "זמן שמחתינו: דכתיב 'לישרי לב שמחה', לכן אחר ראש השנה ויום הכיפורים, שנעשים בני ישראל ישרי לב... ורק על ידי לכלוך העונות חשבונות רבים. ולכן אחר ימי הטהרה מתעוררת השמחה".

2. מובא במדרש: "בחג (סוכות) לפי שנטלו הנפשות דימוס (אישור חנינת חיים) שלהם ביום הכיפורים... ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך כתיב שם שלש שמחות, שנאמר 'ושמחת בחגיך' (דברים טז, יד), 'ושמחתם לפני ה' אלקיכם' (ויקרא כג, מ), 'והיית אך שמח' (דברים טז, טו)" (פסיקא דרב כהנא, דברים ט"ז, ד"ה ושמחת בחגך).

כלומר, יצאנו זכאים בדין של יום הכיפורים, ועל כן יש לשמוח. בנוסף לכך, זהו זמן האסיף – התבואה נאספת אל הגורן, האסמים מלאים בפירות והיקב ביין.

בעל ספר החינוך מסביר כי השמחה בתקופה זו היא טבעית, משום שזוהי תקופה של עושר ושגשוג כלכלי, בה האדם רואה את עושר תבואתו, אבל עלינו לקחת את אותה שמחה שנובעת מן החומר ולנתב אותה לשמחה רוחנית שמופנת לכבודו של ה', והנה לשונו: "מצות הלולב עם שלושת מיניו מזה השורש היא, לפי שימי החג הם ימי שמחה גדולה לישראל כי הוא עת אסיפת התבואות ופרות האילן לבית, ואז ישמחו בני אדם שמחה רבה, ומפני כן נקרא חג האסיף. וציווה הא-ל לעמו לעשות לפניו חג באותה העת לזכותם להיות עקר השמחה לשמו יתברך, ובהיות השמחה מושכת החומר הרבה ומשכחת ממנו יראת אלקים, בעת ההיא ציוונו השם לקחת בין ידינו דברים המזכירים אותנו [= לנו] כי כל שמחת לבנו לשמו ולכבודו" (ספר החינוך, מצוה שכד - מצות נטילת לולב).

מה יש בחג הסוכות שהופך את האדם לשמח, וכיצד ניתן לרכוש שמחה תמידית לכל השנה כולה? הרב זמיר כהן בהרצאה מיוחדת על הסגולות הנפלאות הטמונות במצוות החג:

3. רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא, מסביר: "חג הסוכות הוא בבחינת 'וימינו תחבקני'. כשם שאדם מחבק את חברו מרוב אהבה ואינו מניחו להיפרד ממנו, כך בחג הסוכות, הסכך והדפנות הם בבחינת חיבוק של הקב"ה, שסובב ומקיף אותנו מכל צד, ואינו מניח לנו להיות 'נפרדים' ממנו" (ליקוטי תורה – דרושים לחג הסוכות). כלומר, הסוכה היא מעין חיבוק של הקב"ה אותנו.

4. היציאה מהבית לסוכה, שהינה דירת עראי, נועדה לתזכר אותנו שהחיים פה הם זמניים. הקשיים הם ניסיונות חולפים לצורך תיקון, והשאיפה להישגים של העולם הזה לא ילכו איתנו לעולם הנצח. התבוננות כזו על החיים מכניסה בלב האדם שמחה, שכן היא מכניסה לפרופורציה אתגרים וקשיים שיש לאדם בחייו, וכן מקררת מרצונות חומריים שהאדם לא הצליח להשיג. העולם הזה הוא זמני בלבד, והקשיים בו הם חולפים וארעיים, בדיוק כמו הסוכה הארעית.

5. בזמן בית המקדש בשעת הקרבת קרבן התמיד של שחר היו מנסכים יין על גבי המזבח, ובימי הסוכות היו מנסכים גם כן מים שנשאבו ממעיין השילוח עם עלות השחר. בכל לילות חול המועד (מלבד שבת) היתה שמחה גדולה בבית המקדש לרגל שאיבת המים וניסוכם על גבי המזבח, הנקראת 'שמחת בית השואבה'. במסכת סוכה מתאר התלמוד את גודל השמחה שהיו שמחים בשמחת בית השואבה, עד שאמרו חכמים: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

ה'שפת אמת' מגלה לנו סוד נפלא על חשיבות השמחה בימי חג הסוכות, והנה לשונו: "שמחת בית השואבה שמשם שואבים רוח הקודש, כי השמחה הוא כלי לשאוב מים חיים והוא רוח הקודש... וכפי שאדם מתדבק בעיקר החיות שיש לו מה' יתברך, מתפשט החיים בכל איבריו... וכן כתיב 'שבעת ימים בשנה' על ימי הסוכות מה שלא נאמר כן בכל הרגלים, שעיקר הארת השנה תלויה בז' ימים אלו. והכלי לקבל הוא – השמחה".

למה לא לכעוס, ואיך זוכים לשמחה תמידית? הרב שניר גואטה בשיעור נפלא לחג הסוכות, ולכל ימות השנה: