בין יום כיפור לסוכות: סיון רהב מאיר במבחר סיפורים מרגשים שקורים מסביבנו

יום כיפור חלף. הנה משהו שמזכיר את הסיפור הגדול שלנו: האחיות חנה ושרה טסלר הן סמל. שתי נערות באושוויץ, שרצו לצום ביום כיפור (על אף שעל פי ההלכה הן כמובן לא היו צריכות). הן צמו יחד עם אסירים נוספים במסירות נפש, אבל בסוף אותו היום הם הבינו שהחישוב שלהן היה מוטעה. כנראה רק היום זה באמת יום כיפור. אז הם צמו כולם שוב – ובסוף הצום גילו שכנראה שוב טעו בחישוב. כדי להיות בטוחות, חנה ושרה צמו שלושה ימים רצופים, באושוויץ.

הן שוחררו, עלו ארצה, הקימו את ביתן בקיבוץ יבנה, וגם זכו לאריכות ימים. בערב ראש השנה לפני 4 שנים הלכה שרה לעולמה. השנה, בערב יום הכיפורים, גם חנה נפטרה, בגיל 97. ביום ראשון, שעות ספורות לפני הצום, יצאה הלווייתה מהקיבוץ, בדיוק 80 שנה אחרי אותו יום כיפור משולש באושוויץ.

יום כיפור תשפ"ד. לשמיים עלתה סניגורית של עם ישראל, אישה שצמה שלושה ימים רצוף באושוויץ. ובקיבוץ יבנה – לא נשאר אף אחד עם מספר על היד. אנחנו אלה שצריכים להמשיך את הסיפור.

עוד כותרות מיום כיפור

ארבע הודעות שקיבלתי השבוע, ברצף. הן מדברות בעד עצמן:

• תת אלוף במיל' אבי בניהו, דובר צה"ל לשעבר, כתב מקיבוץ להבות חביבה: "180 חברות, חברים ובני נוער בתפילות 'כָּל נִדְרֵי' וב'נעילה' בקיבוץ שלנו. כבר 11 שנים שאנשי ישיבת מצפה יריחו מגיעים מדי יום כיפור לתפילות במועדון של להבות חביבה שהופך לבית כנסת. הכרנו אותם כנערים וכעת הם כאן עם נשותיהם וטפם. הם נטלו על עצמם שליחות והם מקיימים אותה באופן נעים ומאיר פנים".
• "שלום סיון, שמי דניאל קוסמן מישיבת קריית שמונה. השנה התפללנו בקיבוץ נאות מרדכי, במניין מגוון ומרגש. היו איתנו אנשים שבאו לבית הכנסת רק פעם בשנה לתפילת נעילה, היו עולים חדשים, היו מתנחלים, היו לוחמים ממלחמת יום כיפור. בסוף תפילת נעילה רקדנו יחד 'לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה' והרגשנו שאנחנו שוברים את כל המחיצות".
• תלמידי ישיבת רמת גן התארחו השנה ביום כיפור בקיבוץ גבעת חיים. גן הילדים שימש בית כנסת והתמלא במתפללים. אחת מחברות הקיבוץ כתבה בצאת הצום: "זו הייתה חוויה בלתי נשכחת, כל הסופרלטיבים שיש לא יצליחו לתאר את עוצמת הרוח והיחד שהפילה מחיצות גם אצל גדולי הספקנים. הצטערתי שלא צילמתי את הרגעים האחרונים, שבהם כל הילדים נכנסו מתחת לטלית וקיבלו ברכה. דמעות של אושר זלגו מעיני".
• עמותת "איילת השחר" הגיעה כמדי שנה לקיבוץ גבע. הילי, דור רביעי בקיבוץ, כתבה: "אני מגיעה לתפילת יום הכיפורים ב-16 השנים האחרונות. אבל השנה רציתי להודות לכם באופן מיוחד על הדרך מלאת הכבוד והרגישות שבה התנהל היום הזה בתוך הקהילה שלנו. היהדות חשובה לי מאוד, ואני מרגישה שהייתה פה פשוט חוויה מרפאת. הלוואי שזה יוכל להשפיע גם ברמה הלאומית".

ארבעה קיבוצים, ארבע ישיבות, ארבעה סיפורים. שמעתם עליהם?

סוכת שלום

"שלום סיון, כאן משה שמעון אופן ואני גר בשכונת הר נוף בירושלים. לפני כמה שבועות הגיעו אלינו לשכונה סטודנטים לא דתיים, במסגרת פרויקט מנהיגים של ארגון 'נפש יהודי'. הם הגיעו לשבת והתארחו אצל משפחות, לסעודה והיכרות.

כמה סטודנטים ישנו בבית של אישה מקסימה, גברת ברוריה אברג'ל, שהתאלמנה בזמן הקורונה. היא שיתפה אותם בגעגועים שלה לבעלה וגם באתגר שלה לבנות סוכה. היא לא חלמה שהם מיד יציעו לבוא לפני סוכות לבנות לה את הסוכה.

אבל הסיפור היפה הזה רק מתחיל. אחרי כמה ימים הם התקשרו אלי ושאלו אם אני מכיר משפחות נוספות שישמחו לעזרה בבניית הסוכה. פרסמתי את זה בקבוצות רלוונטיות, והיום הם עברו בשכונה בין משפחות של אנשים מבוגרים ובעלי מוגבלויות ובנו סוכות, בהתנדבות כמובן.

הם בנו שמונה סוכות, וסיימו את היום בארוחת ערב אצלנו בבית. אכלנו ושמענו חוויות. אמרתי להם שהם אמנם בנו היום הרבה מחיצות, אבל גם הפילו לא מעט... לא רק שלומית בונה סוכת שלום".