לא רק בתל אביב: מישהו שמע על ההתנפלות הבריונית על תפילת נעילה ברמת השרון?

אז העדויות מתל אביב התפרסמו. 18 מוקדים של התנפלויות בריוניות על תפילות ביום הקדוש. אבל מה עם ערים נוספות? מי אוסף עוד עדויות? ומי ידווח עליהן?

הנה מה שכותבת עדה לוינשטיין מעיר אחרת: רמת השרון. מישהו שמע על זה?

"ביום כיפור חוויתי צער ושבר גדול מאוד ואני רוצה לשתף אתכם בתחושותיי: השתתפתי בתפילת נעילה התפילה המסכמת את היום הקדוש ביותר לכל יהודי, יום הכיפורים. התפילה נערכה בגינת אלכסנדרוני, שכונת מורשה, רמת השרון. עברתי דירה לכאן למורשה מרובע אלון לפני מספר חודשים וחיפשתי בית כנסת שאוכל ללכת אליו בחגי תשרי. זה לא פשוט אחרי הרגל של 30 שנה בבית כנסת הנהדר של הרב בוטמן 'עונג שבת' ברחוב השפלה.

להפתעתי שכנה פרסמה בקבוצת הבניין שתיערך תפילה בגינת אלכסנדרוני, לא רחוק מדירתי הנוכחית, ושמחתי מאוד. הגעתי למקום, והיה מאורגן בצורה יוצאת מהכלל. הם ארגנו תפילה עם סידורים, ספר תורה, נוסח אשכנזי וספרדי, מקומות ישיבה באוויר הפתוח והרגשה שכל אחד רצוי. יישר כח ענק למארגנים.

אך קצת אחרי התחלת תפילת הנעילה, המסכמת את היום הקדוש בשנה, באו קומץ יהודים המחזיקים מעצמם נאורים וטולרנטים ומטרתם הייתה לבוא ולפגוע בקהל המתפללים ולעשות פרובוקציה ולחבל ולהרוס את התפילה. זו הייתה חציית קו אדום.

ראיתי את השנאה בעיניים, את השנאה למסורת וליהדות. הייתי ממש המומה. הרגשתי שאני בסיוט, שהאויב נמצא בתוכנו. התביישתי.

עליתי לארץ בגיל 7 מרומניה, בתקופת צ'אושסקו. שם היינו יהודים והיינו צריכים לחגוג את החגים בהסתר, שאנשי ה'סקוריטטה' או השכנים לא ישמעו וילשינו. כילדה קטנה בגן קראו ג'ידובקה, כינוי גנאי ליהודים. ופתאום כאן ליד הבית שלי באים יהודים, לא אויב, לא זר, והורסים לי את התפילה הכי מרגשת שיש, תפילת נעילה.

אסור לעבור על זה לסדר היום. זה היה ממש ביזיון ובושה. הם עמדו וצילמו בנייד בכיפור, גברים בגופיות בטלפון התערבבו בכוונה איפה שהנשים ישבו. נשים התהלכו עם דגלים ליד הגברים, הפריעו וניבלו את הפה. ילדים ברחו משם בבכי בבהלה, וגם אני התחלתי לבכות ורציתי רק לברוח משם, אך חיכיתי לסיום התפילה ולשופר, ואז הלכתי בבכי הביתה. זה היה סיום עצוב ליום הקדוש בשנה.

אני אשת חינוך עם ניסיון של 37 שנים בתיכון בדרום תל אביב, תמיד חינכתי לסובלנות, לקבל את האחר. בבית ספר ובכיתותיי התחנכו חילונים אתאיסטים, מסורתיים, עובדים זרים ומהגרי עבודה, דתיים כיפה סרוגה, דתיים כיפה שחורה, לכולם היה מקום וכולם היו שווים.

ידועה לי הפסיקה של בג"ץ שאין לקיים הפרדה במרחב הציבורי ונכון, חוקים ותקנות צריך לכבד, אבל יש כאן אבל גדול. צריך להפעיל שיקול דעת, אנושיות, כבוד לזולת, לערכים, לאנשים שבאים לשמוע שופר.

וכן, שמו שם חתיכת בד שתפריד בין המתפללים למתפללות, אז מה? ככה נהגו ונוהגים יהודים להתפלל דורי דורות. מעל לכל תקנה יש לכבד את רגשות המתפללים, היום הוא יום קדוש. חשוב שנשמור על שכנות וערבות הדדית, בלי לדרוך על יבלות האחר. לא ניתן לפרק ולשסע את רמת השרון.

היום חזרתי הביתה בוכה מצער והמומה מהאגרסיביות, הרוע, הבוז שיש לאנשים כלפי הדת, חוסר כבוד והכלה של האחר. ראיתי אנשים שעשו הכל, ממש הכל, עד שהצליחו לחבל בתפילה. זה לא ייאמן!

תמיד הייתי חוזרת נרגשת ממעמד הנעילה ותקיעת השופר. הייתי רוצה לארגן בגינה אירוע שימתיק את מה שקרה. מאחלת לכולנו שכנות טובה, או לפחות מכבדת".

(מתוך הפייסבוק של ידידיה מאיר)