סיפור הגבורה של הנרצח בן ה-28 הי"ד: הציל 10 בני משפחה בגופו

הארץ מלאה בסיפורים לא הגיוניים והרגשתי צורך לספר גם הנס את שלנו.

שמחת תורה 6:30 בבוקר קמים לאזעקה בבית של חמותי באופקים שם נסענו לחגוג את החג. אריאל גיסי ואשתו שושנה שגרים ליד מגיעים עם הילדים שנהיה יחד באזעקות. אחרי כמה דקות יצאנו החוצה לנסות להבין מה אנחנו שומעים ומהר מאד זיהינו יריות. רצנו לבית נעלנו את הדלת ועלינו כולם לקומה למעלה לחדר צדדי.. דרך החלון ראינו בערך 8 חיילים עולים ברחוב ומולם רץ שוטר באקדח שלוף לחבור אליהם ולחפש את מקור היריות, אבל אז החיילים ירו על השוטר, גיא פתח את החלון וצרח להם שהוא משלנו.. השוטר הגיבור הזה הסתתר מאחורי הפח הרים את כובע המשטרה שלו וצעק להם "מכוחותינו" הם התקדמו עוד כמה צעדים הרגו אותו והמשיכו לעלות, רק כשהם התקרבו נפל לנו האסימון כי שמענו שהם מדברים ערבית.

אמרנו לילדים להיות בדממה ואחרי כמה דקות של פחד מוות שמענו את הקולות המבחילים ביותר שהמחבלים מנסים לפרוץ לבית. הם ניסו לפתוח את הדלת ואז שברו את התריסים בחלון הגדול שבסלון וכל זה כשהם מדברים ביניהם ואנחנו שומעים הכל.

***

אריאל גיסי הגיבור לקח מוט ברזל שהיה בחדר ועמד בכניסה תוך כדי שהוא ואני עם טלפונים מנסים לתפוס את המשטרה שלא עונה. בשניות התלבטנו מה לעשות ואז אריאל אמר לאשתו צאו עכשיו! אנחנו בחדר 5 מבוגרים ו-6 ילדים שהקטנה שביניהם היא אסיף שלנו שנולדה רק לפני חודש.. שושנה פתחה את החלון ואחד אחרי השני התחלנו לצאת החוצה לגג של המחסן ומשם לגג של השכנים. אריאל לא הגיע אחרינו וקיוויתי שהוא מתחבא בבית כי המחבלים כבר היו ממש קרובים והוא לא הספיק לצאת..

נכנסנו למסתור של הדוד שמש הילדים שכבו צמודים עם הפנים לרצפה מתחת לקולטים ואנחנו נצמדנו לקירות. אנחנו לא יודעים כמה זמן היינו שם בדיוק אבל זה היה למעלה משלוש שעות של חוסר וודאות מה עם אריאל, שלוש שעות שבהן ילדים בני 8, 7, 6, 5, 3 ותינוקת בת חודש כנראה הבינו את הסיטואציה ושמרו על דממה מוחלטת. שלוש שעות שבהן אנחנו חשופים לכל המלחמה שמתרחשת בחוץ, צרורות של יריות שלא נגמרים, טיל ארפיג'י שירו לנו לתוך הבית כשאנחנו על הגג, צעקות "רימון" ואז בום אדיר ושקט מחריד, אזעקות ופגיעה ישירה על הבית שברחוב ממול, שמענו את האזרחים הצדיקים שהתארגנו למלחמה למטה ברחוב, את הקריאות לחילוץ פצועים וגם את המחבלים שהיו על הגגות לידנו.

***

הם ידעו שאנחנו על הגג כי הם ראו את חמותי בורחת מהחלון. איך הם לא ירו בה? נס. איך הם לא עלו אחרינו לגג? נס. איך ילדים כל כך קטנים ותינוקת שסובלת מגזים שמרו על דממה כל כך הרבה זמן עם פיצוצים שהרעידו את אמות הסיפים כל כמה דקות? נס.

ראינו שכוחות שלנו התחילו לאייש את הרחוב ושמענו אותם אומרים שצריך לירות על הגגות כי שם המחבלים. אבל גם אנחנו שם. גיא הוציא את הראש מקירות המסתור והתחיל לסמן לחיילים שאנחנו שם. בעזרת כיפה ומוצץ סימן להם שאנחנו יהודים ויש פה ילדים בעזרת הידיים סימן להם שאנחנו 10 אנשים, ואחרי כמה זמן העלו רחפן מעלינו כדי לאמת את זה..

התופת ממשיכה והמחבלים נהדפו לרחובות פנימיים יותר ואלינו לגג הגיע חייל אמיתי וההקלה היתה עצומה! אבל לזמן קצר מאד.. אמרנו לו שיש לנו אח בתוך הבית, הוא המשיך לפטרל על הגג וקרא אחרי דקה לגיא לרגע, גיא חזר עם הבשורה המזעזעת שבה אריאל היקר, האח הקטן והכי שמח ומצחיק במשפחה, נרצח. המחבל ירה בו כשיצא מהחלון וכל הזמן הזה הוא שכב הרוג כמה מטרים לידנו ואפילו לא ידענו, במותו בעצם הציל את כולנו ואולי גם שמר עלינו כבר מלמעלה עם כל הניסים שקרו לנו על הגג.

***

החיילים הורידו אותנו מהגג לבית של השכנים כי היו עוד מחבלים ברחוב ו-2 בתים לידינו היה את הבית עם בני הערובה. נשארנו שם 20 אנשים בדירה עם 2 חדרי שינה במשך כל היום וכל הלילה כשבחוץ עוד יש יריות, אזעקות ופיצוצים עד לבוקר למחרת רותם וחן השכנים היקרים שלנו דאגו לנו לכל מה שהיה צריך, אוכל בגדים, מיטות, טלפונים הכל בלב רחב ודואג..

בבוקר קמנו לרחוב מלא גופות, לבית שרוף והפוך כי מסתבר שבנוסף לטיל שהם ירו לתוך הבית הם גם נכנסו והפכו את החדרים אחד אחד כדי למצוא אותנו.

אריאל גיסי הגיבור והאהוב רק בן 28 נרצח תוך כדי שהגן עלינו והנה אנחנו כאן עשרה ניסים מהלכים מזועזעים מודים המומים.

תודה לך אריק אנחנו אוהבים אותך!

מיכל צברי ביליה