הפרעת קשב - לא לילדים בלבד: מה חשוב לדעת על הפרעת קשב בבגרות?

הפעם אשתף קצת מהסיפור האישי שלי. רק אחרי שרוב הילדים שלי אובחנו כמתמודדים עם הפרעת קשב, התחלתי לחשוד שאולי גם לי יש.

לרגע לא חשבתי לעשות אבחון. את בית הספר איכשהו עברתי, ועכשיו, בגילי, אני כבר אבא, אני כבר סבא, מה יעזור לי לדעת אם יש לי הפרעת קשב? כאדם בוגר, זכיתי לעצב לעצמי סדר יום שמעניין אותי, אני לומד ועושה דברים שמעניינים אותי, ולכן אני לא חייב להשתמש באמצעים שיעזרו לי לשרוד את היום, ולכן אין סיבה לחטט ולחפור בעניין.

אבל בזכות יְלָדַי, גיליתי שהפרעת קשב אינה רק קשיים בריכוז, אלא סל שלם של אתגרים בניהול-העצמי. ואז הבנתי שאולי זה מסביר כמה דברים על עצמי. בזכות יְלָדַי, גיליתי שיש רשימה של סימפטומים שנגרמים כתוצאה מהפרעת הקשב, שרלוונטיים גם למבוגרים, וקשורים גם אלי... הנה כמה מהם: דחיינות למטלות המעצבנות. ניהול זמן מאותגר (שעון ביולוגי מתעתע). מחשבות נודדות ורצות במקביל. אכילה בלתי מסודרת. הזיכרון לטווח הקצר קצת מזייף. תחושת אי-שקט פנימי. נטייה לשקוע מדי במה שכן מעניין. קושי להתארגן ביעילות (הכל ברגע האחרון). נשמע מוכר?

אבחון זה דבר שיכול להזיק, אם הוא משמש כתירוץ להישאר תקוע. אבל אפשר להשתמש בו כדי להגדיר נכון את הבעיה על מנת למצוא פתרונות מדויקים להשתפר. קיבלתי השראה מהרב אורי זוהר זצ"ל, שבגיל 86 הכיר בכך והודה שיש לו הפרעת קשב! גם לי המוּדעוּת הזאת עזרה. לא לפטור את עצמי מאחריות. אלא איך לתווך בצורה נכונה את האתגרים לסביבה שלי. זה לא רק עניין תרופתי. יש המון כלים ועצות להתמודדות טובה יותר עם האתגרים. לדוגמה, הפסקתי להגיד לאנשים שמתקשרים אלי שאני אחזור אליהם אם אני נאלץ לסיים שיחה. גיליתי שזה לא קורה. אני מתנצל ומבקש בנימוס שהם יחזרו אלי. הסברתי לאנשים שאני עובד איתם שאני זקוק לדד-ליין כדי לעשות ולא לדחות (וזה הזמן להודות לצוות עורכי העלון המסורים, על ההתחשבות בכך שאני תמיד שולח את הטקסט בדקה ה-91). הסברתי לאשתי שאני זקוק לתזכורת נוספת. כיוונתי לעצמי שעון מעורר נוסף, ואני כותב לעצמי בענק את זמן הדלקת הנרות בערב שבת, כדי שיהיה לי מול העיניים. אלו סתם כמה עצות שמסייעות לי להתמודד טוב יותר.

המוּדעוּת להפרעה גם סייעה לי לדייק ולשכלל את הדרכים שבהן אני מפצה עליה. כמו שאדם לקוי-ראיה מפתח חוש שמיעה טוב יותר, כך גם אני מודע יותר לחוזקות שאני מנסה לפתח כדי להתמודד. אפילו כתבתי על זה ספר מדריך מעשי מלא בעצות ובכלים!

לסיכום, הפרעת קשב אינה משפיעה רק על הריכוז, אלא גם על הניהול העצמי, האימפולסיביות, הזוגיות וגם על ההורות. מודעות נכונה יכולה לסייע להתמודד נכון. ואם אנחנו רוצים להיות הורים טובים יותר ולהגיב באופן אימפולסיבי פחות, כדאי להכיר את עצמנו טוב יותר, כדי לדייק את המענים והכלים שאיתם נוכל לתקשר באופן יעיל עם ילדינו.