בנימין הורגן בריאיון מצמרר: "לא האמנתי שהטרור יכה בי פעם נוספת"

באחת מנקודות השיא של גל הטרור שפקד את ישראל בתקופה שקדמה לטבח בעוטף עזה, נרצח מאיר תמרי הי"ד בפיגוע ירי סמוך לביתו. את חותנו החורג של מאיר, בנימין הורגן, האירוע הקשה הזה החזיר באחת לאחור, לפיגוע טרור אחר בו נרצחה רעייתו הראשונה אסתר הי"ד. "מאיר היה נשוי לבתה של אשתי השנייה", אומר בנימין הורגן בריאיון ל'הידברות'. "האובדן שלו בדרך כה מצמררת הוא האובדן השני שאני חווה", הוא אומר בכאב.

המידע הראשוני על הפיגוע שבו נרצח תמרי הגיע לידי הורגן זמן קצר לאחר הפיגוע, בבוקרו של י' בסיוון. "לפי מה שנודע לנו", הוא משחזר בשיחה ל'הידברות', "בזמן הפיגוע הוא היה בדרכו לביתו ביישוב חרמש. מאיר הגיע קרוב לכניסה ליישוב בשעה שמחבלים נצמדו אליו ברכבם. עקב כך הוא נאלץ להאט, והם ירו בו ונמלטו מהמקום".

תמרי, בן 32 בהירצחו, הותיר אחריו רעיה ושני ילדים רכים, בני כשנה ו-3. הוא עבר להתגורר בחרמש בעקבות רעייתו בת המקום, ושם הקים את ביתו, בית שבנה במו ידיו. בימים האחרונים לחייו סיים מאיר לבנות את הבית, שממנו כמעט ולא הספיק ליהנות.

מאיר תמרי הי"ד (התמונה - באדיבות המשפחה)

באיזה שלב אתה מקבל את ההודעה על מה שהתרחש?

"זה קרה ביום ראשון בבוקר – זמן קצר לאחר הפיגוע", הוא אומר. "שהיתי אז בבית, כאשר לפתע התקבלה שיחת טלפון מבתה של רעייתי, שסיפרה שהיה פיגוע בכניסה ליישוב שבו היא מתגוררת ושהיא חוששת שמאיר היה מעורב באירוע.

"זה לא היה סתם חשש", מסביר הורגן, "זמן קצר קודם לכן מאיר עדכן אותה שהוא תכף מגיע ליישוב חרמש, ואז התרחש הפיגוע בכניסה ליישוב. היא לא הייתה צריכה לחשוב הרבה כדי להעריך שהוא היה בזירת הפיגוע, מה גם שהוא לא ענה לה לטלפונים לאחר מכן. את כל זה היא מספרת לנו, כשהיא מודאגת וחוששת".

מה אתה עושה עם המידע הזה?

"מיד לאחר שקיבלנו את השיחה המצמררת, יצאנו אני ורעייתי לכיוון היישוב חרמש", הוא אומר. "ייתכן שהיינו אמורים לחשוש מלעשות זאת בשל העובדה שאך לפני זמן קצר התרחש במקום פיגוע. אבל אני הערכתי שאם התרחש במקום פיגוע – כוחות הביטחון כבר שם וסגרו את כל האזור, כך שאין חשש ביטחוני לבוא לשם.

"כשהגענו למקום התברר שהצבא לא מאפשר כניסה. המתנו ליד האמבולנסים והכוחות הגדולים ששהו בשטח במשך דקות ארוכות, ולאחר מכן עדכנו אותנו שפינו אותו לבית החולים הלל יפה. בדיווח הראשון שנמסר לנו נאמר שהוא פצוע ונמצא בהכרה. כך גם הוא הגיע לבית החולים. המידע העניק לנו יותר משביב של אופטימיות לגבי מצבו, האמנו באותה עת שהוא ייצא מזה".

הורגן עשה את דרכו להלל יפה החולים כדי לברר מה שלומו של מאיר. "רעייתי נותרה בבית עם הילדים, ואני מיהרתי להגיע לבית החולים יחד עם רעייתו של מאיר. כאשר הגענו לשם, חיפשנו אותו בטיפול נמרץ, אבל אז ניגשו אלינו צמד רופאים. הם ביקשו מאיתנו להיכנס לאחד המשרדים בשטח בית החולים, זימנו למקום את העובד הסוציאלי של בית החולים והודיעו לנו את הבשורה הקשה מכל – מאיר נרצח. הי"ד".

בנימין הורגן

הטרור מכה פעמיים

הפיגוע בו נרצח תמרי הוא, כאמור, הפיגוע השני שפוקד את משפחתו של הורגן. "קמתי באותו בוקר כרגיל והכול היה נראה שגרתי", הוא חוזר לפיגוע הקודם, בו נרצחה רעייתו אסתר הי"ד. "שוחחתי עם אסתר בשעות הבוקר של יום הרצח. זו הייתה שיחה שגרתית למדי. למפרע התברר לי שזו הייתה השיחה האחרונה שלנו".

הורגן עלה כנער מצרפת, יחד עם בני משפחתו. אסתר, רעייתו לעתיד, עלתה לארץ כנערה בת 18. לאחר מספר שנים נישאו שני העולים ובנו את ביתם. בהמשך עברו לטל מנשה.

הפיגוע בו נרצחה רעייתו טלטל את בנימין קשות. זמן מה לאחר מכן הוא החליט לחשוב על נישואים בשנית. "אין מי שלא מכיר את הכתוב 'לא טוב היות האדם לבדו'", הוא מצטט ומוסיף: "ראיתי מיד שהדברים נכונים לגביי". ואכן, זמן מה לאחר הרצח המזעזע הוא נישא בשנית.

זירת הפיגוע בו נרצחה אסתר הורגן הי''ד (צילום: מאיר וקנין, פלאש 90)

"השידוך החל להתגלגל מספר חודשים לאחר הרצח של אסתר", הוא משחזר. "באותו זמן הגיע לידי ציור שבו אמנית ציירה את אסתר. התברר שמאחורי הציור עומדת ציירת, שנחשפה לסיפור של רעייתי המנוחה והחליטה לצייר אותה ולהעביר את התמונה אל המשפחה. במסגרת מאמציה להעביר את התמונה אל המשפחה, היא הגיעה אל סביבתי הקרובה ולאחר מסע תלאות הציור הגיע אליי. משם והלאה, בהשגחה פרטית, נישאתי לרעייתי החדשה לאחר תום שנת האבל. אני חושב שאסתר דאגה לשידוך הזה מלמעלה", הוא אומר לאחר מחשבה.

כאן הוא מוסיף ומציין: "נישואים שניים יכולים להיות לא פשוטים, אבל אם עושים את כל המאמצים, עם המון סייעתא דשמיא זה יכול להצליח".

כאמור, בתו של רעייתו השנייה הייתה נשואה למאיר תמרי הי"ד. "זה היה שוק של ממש", אומר הורגן, כשהוא חוזר באחת להודעה הקשה שקיבל עם רעייתו של תמרי בבית החולים. "האלמנה היא אישה צעירה כבת 26, עם שני ילדים קטנים, שכל החיים עדיין לפניה. לגודל הכאב, באחת היא הפכה לאלמנה".

ניתן להניח שהרצח של מאיר מחזיר אותך לפיגוע שבו נרצחה אסתר?

"אין ספק שההודעה הכואבת הזו מחזירה אותי גם שנתיים לאחור, לרגע שבו הודיעו לי על הירצחה של אשתי. לא רק שהתחושות חזרו, אלא גם הפרוצדורה וכל הצרכים שמסביב; זה לוויה, שבעה, להודיע לסבים, וגם כלי התקשורת שמגיעים לפתע ופונים, והכי חשוב – לתמוך ברעייתי שאיבדה את חתנה. היא מאוד קשורה למשפחה של בתה. הם למעשה התגוררו אצלה במשך כשנתיים, והיא ממש גידלה את ילדיהם. אני חוויתי כבר אסון מקרוב, ויכולתי להשתתף ולסייע ככל האפשר".

שתף את הקוראים באישיותו של מאיר הי"ד

"היה לי קשר קרוב עם מאיר; ילדיו קוראים לי 'סבא', ואני התייחסתי אליו כבן. מאיר היה אדם מקסים וטוב לב, הוא גדל במשפחה חסידית בצפת, עם 9 אחים ואחיות. בחייו עשה מעשים טובים רבים. בצעירותו שירת במסלול מאוד מיוחד ביחידת המודיעין של צה"ל, 8200, והוכשר בה כחשמלאי בכיר. הוא היה אחראי על כל המתקנים של היחידה בגבול הצפון. לפי מה שהבנתי, הוא התווה ביחידה מסלול חדש. לאחר חתונתו הוא הקים עסק ועבד כחשמלאי". 

מה עובר על המשפחה כעת?

"המשפחה מנסה עדיין לעכל את האובדן הטרגי. האירוע עדיין טרי יחסית. בינתיים מדובר כאן על התמודדות יום יומית, ולמעשה המשפחה צולחת את זה בין היתר בזכות גילויים מרחיקי לכת של תמיכה ושל עזרה מכל עם ישראל, ביניהם כמה יוזמות שביקשו לעזור לאלמנה מבחינה כספית, ובאמת הגיעה עזרה רבה מאוד. כדי להתמודד עם האתגרים הרבים, רעייתי התגייסה והיא נמצאת אצל בתה המון, תומכת וגם מסייעת בטיפול בילדים הרכים. אגב ילדים, גם ילדיי נאלצים כעת להתרגל שוב לכך שמישהו מוכר וקרוב מאוד נרצח בפיגוע. שלא נדע עוד צער".

שינוי במדיניות הצבאית

עם הורגן אנו משוחחים עוד בטרם האירועים הקשים של שמחת תורה והטבח שביצע חמאס ביישובי העוטף, אבל כבר אז הורגן מזהה את הצורך בניהול שונה של המדיניות מול הטרור. "לדעתי צה"ל מנהל מדיניות צבאית של הכלה ולא של יוזמה", הוא משרטט את הכשל שלדעתו הוביל לפיגוע. "הבעיה כעת היא, שהפיגועים ברחבי יו"ש חזרו והם מדממים וקשים. הפיגועים מגיעים מהערים ג'נין ושכם, ולא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שהמקומות הללו לא צריכים טיפול בפינצטה אלא בבולדוזרים. אני אישית לא מומחה, אבל התייעצתי עם מומחים – ואי אפשר לתת לרשות הפלסטינית, שהיא לדעתי ארגון טרור לכל דבר, את האחריות בשטח".

בשעה שהורגן מדבר על הרשות הפלסטינית, הוא נחרץ. "אומנם הכול משמיים, ועם זאת יש לי הוכחות שההסתה של הרשות הביאה באופן עקיף לפעולה של המחבל שרצח את אסתר. הוא הודה בפני החוקרים כי החליט לצאת ולרצוח יהודים, כתגובה וכנקמה על מותו של ידידו בכלא הישראלי, אותו הכיר בשעה שהוא עצמו ישב בכלא".

ומהו הסיפור האמיתי?

"זהו, שהוא בדיוק הפוך מטענת ההסתה של הרשות הפלסטינית", זועק הורגן. "אותו חבר ישב בכלא הישראלי בגין ארבעה מקרי רצח, וריצה עונש של ארבעה מאסרי עולם. בשלב מסוים חלה בסרטן ולאחר שקיבל טיפולים מעל ומעבר לסל התרופות – וכאן אני מוכרח לומר שבממשלה הנוכחית תוקנו חלק מהעיוותים הללו, שבמסגרתם המחבלים מקבלים תנאים משופרים במיוחד – הוא מת מהמחלה. אבל המוות הזה הוצג על ידי הרשות כרצח של 'הישות הציונית'. ברשות הגדילו לעשות וטענו כי נעשו עליו ניסיונות רפואיים ומנעו ממנו תרופות, וכביכול בשל כך הוא מת. התוצאה הייתה רצח שביצע אותו מחבל ארור".

הורגן מציין, כי על המחבל שרצח את אשתו נגזרו מאסר עולם ושלוש שנים נוספות: "שנות המאסר הנוספות הוטלו על המחבל בגין עבירה אחרת שהורשע בה – תכנון ירי לעבר אדם, וכן נפסקו לו שנתיים נוספות של מאסר על תנאי. בנוסף נגזר על המחבל לשלם פיצויים בסכום של יותר משלושה מיליון שקלים. אבל אני תוהה בכנות האם העונשים הללו ימנעו את הרצח הבא. העונש שהוא קיבל היה צפוי בהחלט, זה מה שמקובל היום במדינת ישראל. אנו מקבלים את זה ומהבחינה הזו ניתן לומר שלא הופתענו", הוא אומר בנימה קשה.

"אבל יש לנו עוד דרישה מהממשלה, והיא הצורך בהחזרת המחסומים המאוישים לרחבי יו"ש. מחסום חרמש, לדוגמה, היה מאויש עד לפני תקופה, אלא שבשל לחץ מדינות אירופה – ישראל הסירה רבים מהמחסומים ברחבי יו"ש, כולל את המחסום הזה, וזאת במטרה להקל על חיי הפלסטינים. מי יודע האם זה הדבר שהיה יכול למנוע את הרצח של מאיר.

"צריך להבין", מדגיש הורגן, "היה כשל לפני הפיגוע: המחסום שלפני היישוב חרמש ממוקם עשרה מטרים מזירת הפיגוע, והוא לא היה מאויש. הוא נפתח בגלל שבעולם מנוהל קמפיין שדורש לאפשר מרקם חיים כביכול בין ישראלים לפלסטינים, והנוחות הזו של לא לעכב אותם במחסומים עולה לנו בחיי אדם. לאחר הפיגוע צה"ל אייש את המחסום במשך שבוע, אך לאחר מכן הכוחות עזבו את המקום. בתגובה, אזרחים מהיישוב ומיישובים נוספים יצאו לאייש בכוחות עצמם את המחסום הנטוש.

"כעת אני שמח שמפקד החטיבה והצבא התעשתו, ובעקבות המאבק של התושבים המחסום שב לפעול", מסיים הורגן בנימה אופטימית.