"הרגשתי שהנשמה שלי עולה למעלה": הצעירים שאיבדו אח תאום במתקפה בדרום

תמיד אומרים שלאחים תאומים יש חיבור מיוחד שלא ניתן להסביר. הם מרגישים אחד את השני, גם אם הם פיזית לא נמצאים אחד ליד השני. בשבת של שמחת תורה, בשעה 8:30 בבוקר, תמיר לוקר הרגיש שהוא נורה בבטנו ושהנשמה שלו עולה למעלה. בריאיון לחדשות 12, הוא סיפר: "הרגשתי כאילו אני מקבל צרורות של קלצ'ניקוב לבטן. כדור, כדור, כדור, עולה, עולה, עולה, וכאילו הנשמה שלי יוצאת למעלה. אמרתי לאבא: 'אורי מת'".

אורי לוקר הי"ד הוא אחיו התאום של תמיר. הם נולדו לפני 19 שנה בהפרש של רבע שעה בלבד ומאז הם בלתי נפרדים. אביהם אייל סיפר: "יש לכל אחד, ברוך השם, חדר ומיטה, והם בכל זאת אהבו לישון ביחד... גם אם הם היו מתחילים את הלילה כל אחד בחדר שלו, בסוף היינו מוצאים אותם מחובקים".

באותה שבת, בזמן שאלפי מחבלים התקיפו את אזרחי וחיילי ישראל, אורי נלחם בגבורה במשך שעה ארוכה מול מאות מחבלים כדי להציל את תושבי נתיב העשרה וזיקים, עד שנשאר עם הכדור האחרון ונהרג. תמיר אומר כי בשיחתם האחרונה בשבוע שעבר הם דיברו מה יעשו אם משהו יקרה לאחד מהם: "אמרתי לו 'תשמע, אם לאחד מאיתנו יקרה משהו, מה אתה רוצה שהשני יעשה?'. הוא אמר 'שהשני ינציח כמה שיותר'. הוא הבטיח לי שהוא ידאג לזה, שהוא יטפל באימא ואבא, ואני הבטחתי לו גם".

אימם אורית אמרה בכאב: "אני רק חושבת מה נעשה ביום הולדת במאי הבא, איך נחגוג? תמיד זה ביחד, שתי עוגות. תמיד הכול היה ביחד. עכשיו אורי יהיה תמיד בן 19 ותמיר... אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה, זה קשה".

גם עדי סבג הרגישה באותו יום ארור שמשהו קרה לאחותה התאומה עדן גז הי"ד, שהייתה במסיבה ברעים. כשהתחילו האזעקות, עדן הספיקה לעדכן שהיא יוצאת הביתה. רגע לאחר מכן, היא נרצחה על ידי ירי מחבלים. עדי אומרת שהיא בדרך כלל לא מפחדת מאזעקות, אבל באותה שבת היא הרגישה משהו שונה: "אולי פחדתי כי היא פחדה, כי אני לא מפחדת מאזעקות ולא פחדתי עד אותו יום מאזעקות. קשה לי לחשוב את החיים שלי בלעדיה, שלא תחווה איתי יותר. שאני לא ארגיש אותה יותר, שאני לא אראה אותה יותר. לקחו לך משהו מהלב, הלב מרוקן, משהו חסר, משהו חסר ואף אחד לא יכול להשלים אותו. אף אחד".

רחל מלכה איבדה את שני הילדים שלה, אושר ומיכאל הי"ד. התאומים שנולדו יחד גם נרצחו יחד בפסטיבל ברעים. "היפים שלי הלכו לי, הלכו לי. מההתחלה הם היו שניים שהם אחד. הם נתנו שמחה לכולם".

אושר ומיכאל הם בניה היחידים של רחל, שהיו רגילים להיות תמיד יחדיו. "התפללתי לאלוהים שיהיו לי ילדים, שיקראו לי 'אימא', עכשיו מי יקרא לי 'אימא'? הילדים שלי הלכו, אף אחד לא יחזיר לי אותם. אף אחד לא יחזיר לי אותם".