כך זומנתי לחקירה במשטרה בעוון כתבות נגד התבוללות

 זה קרה לפני שנה וקצת. הטלפון הנייד שלי החל לרטוט, ועליו הכיתוב המסתורי "שיחה ממספר לא מזוהה". ובכן, ביומיום אני מקפיד לא לענות למספרים שאותם אני לא מכיר. שיחות רבות כאלה נעות בין בירורים האם אנו מחפשים כותבים חדשים כי "יש לי בת דודה שכותבת לעיתון בית הספר כבר מגיל 8, וכדאי לכם לבדוק אותה", לבין יחצ"נים שאיתרו איכשהו את המספר שלי, ורוצים רק שתי דקות (שכמובן הופכות ל-20 דקות) כדי לספר על הזמר החדש שהם מייצגים, שגם הוא, אגב, שר בטקסי בית הספר כבר מגיל 8.

טפיחה קלה על המסך, והצלצול הושתק. אבל אז הגיע הצלצול השני, ואחריו השלישי. כאן, כמו שאומרים, התחלתי לחשוש. מה הסיפור בדיוק, והאם מדובר הפעם במקרה של מישהו עיקש יחסית, שרוצה לכתוב בעלון מתכון לשבת כי הוא בענייני הבישולים כבר מגיל 8?

"שלום, הגעתי לדודו כהן?", נשמעה הדוברת מעברו השני של הקו, רשמית במיוחד. כבר התחלתי לחשוב שמדובר בנציגת קופ"ח מכבי, שבודקים שוב את מזלם, האם יוכלו להחזיר אותי אליהם מאז שעזבתי. אבל ההמשך גרם לי להחסיר נשימה, ואני לא מגזים בכלל. "מדברים ממשטרת ישראל. אנחנו רוצים לזמן אותך לחקירה בתחנת בני ברק בעוד שבועיים".

"אני? חקירה? על מה בדיוק?", לא הצלחתי להסתיר את הפתעתי.

"אני לא יכולה לפרט כאן בטלפון", אמרה, "אבל אתה עורך אתר הידברות, נכון? אז פורסמו אצלכם כמה כתבות שחשודות בגזענות כלפי ערבים. הן פורסמו במדור ההתבוללות, ודיברו על בני מיעוטים בהכללה. לכן קיבלנו הוראה מלמעלה לזמן אותך לחקירה. הסתה לגזענות היא עבירה פלילית, כידוע".

שרבטתי בידיים רועדות את מועד ומיקום החקירה, וסיימתי את השיחה. המחשבות החלו לנדוד, וכמובן שהחיפושים בגוגל נדדו אף הם. תוך זמן קצר התחוור לי שהעונש על הסתה לגזענות עומד על עד חמש שנות מאסר. ובגלל שיש לי דמיון פורה – לא יכולתי שלא לדמיין את עצמי אורז מזוודה עבור מעשיהו (מקווה שיתחשבו ויתנו לי את האגף התורני), חולף מול ההמונים ששואגים מול שערי הכלא "הוא זכאי!", לובש את הבגדים הכתומים ומנסה לברר את תנאי הביקורים המשפחתיים. מעניין גם אם יש שם wifi.

***

שבועיים של מתח ואי נעימות הגיעו לשיאם כשהתייצבתי בתחנת המשטרה ברחוב הקישון 10 בבני ברק. אחרי שיטוט קצר בבניין הגעתי לחדר החקירות, שדמה למשרד שלישות צבאי יותר מאשר לחדר חקירות אפלולי עם שולחן באמצע ומנורה למעלה. החוקרת היתה הוגנת ומבינת עניין, שאלה את מה שצריך לשאול, ואני עניתי כמובן את האמת ורק את האמת. הסברתי שבאייטמים שהעלתה מחלקת התבוללות לא היו מסרים גזעניים, אלא שזכותנו כיהודים לומר שאסור ליהודים להתחתן עם ערבים או בני דתות אחרות, ולתת דוגמאות למקרים כאלה שלא הסתיימו בטוב. היא הסבירה שלפי החוק אסור לייחס לבני מיעוטים תכונות של אלימות, תוקפנות או כל דבר שלילי ומכליל אחר. הסברתי שלא ייחסנו שום דבר לאף אחד (חלק מבני המיעוטים יכולים לנהוג באלימות? נו באמת!), פשוט הבאנו סיפורים אמיתיים שקרו. נראה היה שהיא משתכנעת מההסברים, אבל עדיין לא היה ברור למה בכלל הגעתי למעמד המפוקפק הזה, ומתי אוכל להימלט מכאן אל הרחוב, כאזרח חופשי ומשוחרר מחקירות מעיקות.

יש לי כמה תובנות – ויותר נכון, ידיעות מאחורי הקלעים – מי התלונן נגד הידברות (רמז: לא גופים אורתודוקסיים). אבל מה שחשוב הוא שימים ספורים לפני כתיבת הטור הזה, קיבלתי מכתב ובו הודעה רשמית על כך שהמשטרה החליטה לסגור את התיק. לא הופתעתי במיוחד, אבל כן התאכזבתי מהעובדה שבמדינת ישראל – במקום להצטרף להידברות ולארגונים נוספים למאבק נגד התבוללות וכל מה שמגיע לעתים בעקבותיה, מזמינים לחקירה עורך אתר כדי להרתיע מפרסום תכנים רלוונטיים שיכולים להציל רבים ורבות. התאכזבתי שבמקום לתת צל"ש לגב' קלינה שוורץ, מנהלת מחלקת "שבויות", זימנו גם אותה לחקירה דומה, במקום להבין שהיא מטפלת במקרים קשים שבהם אחד הצדדים נמנע מפנייה למשטרה מתוך חשש לחייו. ובעיקר לא הבנתי איך במדינת היהודים אי אפשר לעודד שמירה על זהות יהודית לפי ההלכה, מבלי לחשוש מצלצול נוסף ממספר חסוי.

אבל מובן שהפעילות ממשיכה, ותמשיך ביתר שאת. ללא גזענות, ללא הכללה, אבל עם אמירה ברורה: התבוללות פוגעת בעם היהודי, מנוגדת להלכה, ופעמים רבות מובילה לסיטואציות קשות, בלשון המעטה. אם אנחנו לא נגיד את האמת, אז מי כן?