חשיפה מרגשת: מי מסתתר מאחורי חלוקת אלפי ציציות לחיילים?

בשבועות האחרונים זה הפך לתופעה: ניתן לפגוש חיילים בכל מקום בארץ, חלקם ללא כיפות, לפעמים הם מצהירים על עצמם כמנותקים מהדת, ובכל זאת מבעד למדים משתלשלים להם פתילים של ציצית. במקביל, שומעים על עוד ועוד אנשים וארגונים שמתגייסים במיוחד לצורך הנושא – קושרים פתילי ציצית עבור החיילים, מכינים עבורם את האריזות ומשנעים להם אותן לכל מקום שהם נמצאים בו, הכל מתוך אמונה שהציצית שומרת עלינו, ושזו הדרך האמיתית לקבל שמירה מלמעלה בזמן המלחמה.

אלפי ציציות לחיילים

אחד מהאנשים שמסתתרים מאחורי הפרויקט העצום הזה של חלוקת הציציות הוא הרב הרב קותי מיודובניק מנכ"ל עמותת 'והשיב לב חב"ד תפן'. "הכל התחיל אצלי במוצאי השבת הקשה, כשהתבשרנו על מתקפת הפתע ועל האסון הנוראי", הוא מספר. "כשביקשתי להתעדכן בחדשות צפיתי באחד מתוך אינספור סרטונים שהופצו, בהם נראית בחורה נלקחת לשבי החמאס, והרגשתי שזה ממש מחליש אותי. אמרתי בליבי שאסור לי להגיע למקום שבו אני צופה ורואה את הזוועות האלו, אלא צריך להתעשת ולחשוב מה אפשר לעשות. מכיוון שבתפקידי אני מנהל עמותה שמפעילה כמה וכמה פרויקטים, ביניהם פרויקט לחלוקת ציציות למשפחות נזקקות לפני חגי פסח ותשרי, חשבתי לעצמי שאולי זה הזמן המתאים לצאת במבצע חלוקת ציציות לחיילי צה"ל, שישמרו עליהם בזמן שנכנסים לקרב".

הרב קותי מיודובניק מנכ"ל עמותת והשיב לב- חב"ד תפן

אצל הרב מיודובניק, כפי שמסתבר, לא חולף זמן רב מקבלת הרעיון ועד הוצאתו אל הפועל. "עוד באותו יום יצרתי קשר עם חבר טוב שיש לו חברת ציציות, וביקשתי ממנו להזמין כמות גדולה. התגובה שלו הייתה: 'קותי, אני יודע שאתה אוהב לקחת דברים בגדול, ובכל זאת אני מציע לך להזמין בתחילה כמות של אלף יחידות, ואם תראה שיש ביקוש וצורך, תזמין כמות נוספת'. קיבלתי את הצעתו, ואחרי שחילקתי יותר מ-500 ציציות החלטתי להזמין עוד, אלא שאז התרחש דבר בלתי צפוי. יצר איתי קשר אדם שהבנתי ממנו שהוא מתכוון לתרום אלף ציציות. בעקבות כך הזמנתי עוד אלפיים - חלק על חשבוני וחלק על חשבונו, אלא שרק אחרי ביצוע ההזמנה, התברר שהוא התכוון לתרום 1000 שקלים ולא 1000 ציציות. כך מצאתי את עצמי בחוב גדול של 150 אלף שקלים, עם מלאי של ציציות ביד, ועם הבנה שאצטרך לשלם את הכל מכיסי ומכספי העמותה. יחד עם זאת, ראיתי את הצורך האדיר ואת הרצון של חיילים מכל היחידות ומכל רחבי הארץ לקבל ציציות, והבנתי שאת המגמה המבורכת הזו אסור לי להפסיק, אז הזמנתי עוד אלפי ציציות נוספות, מעבר לכמות הראשונית. 

"מאותו רגע עזבתי את כל עיסוקיי האחרים ואני עוסק רק בקבלת הציציות, בשינוען ובחלוקתן. זה מה שאני עושה כל היום, הכל בזכות התרומות של עם ישראל. אגב, מרגש לראות שהתקציב האמיתי מגיע דווקא מהאנשים הקטנים והפרטיים שתורמים סכומים שאינם גדולים, אך גם הם מצטרפים לבסוף לחשבון, הם פשוט רואים בכך זכות גדולה".

הרב מיודובניק מספר כי המחסן שלו נמצא בסמוך לעיר צפת, ובאחד הימים הוא פגש חייל שמשרת בקרבת מקום. "הוא ראה אותי מתעסק בציציות ושאל מה זה. הסברתי לו וגם הצעתי לו ללבוש בעצמו ציצית אחת. בתחילה הוא סירב ואמר לי: 'אני רציני, ואצלי אם אני מתחיל במשהו זה מלווה אותי כל החיים.. אני פוחד להתחייב'. עזבתי אותו, אבל הבהרתי לו שיש כאן ציצית עבורו, ואם הוא רוצה הוא מוזמן לקחת. למחרת סיפר לי אחד העובדים שלי שהוא ראה חייל לובש ציצית, כולו נרגש ומברך 'שהחיינו'. מיד הבנתי במי מדובר, והרגשתי כיצד שהמעגל נסגר".

רוצים שמירה והגנה

אלו תגובות אתה שומע בזמן שאתה מחלק את הציציות?

"התגובה העיקרית היא: 'תן לנו עוד'", הוא מחייך, "כי מסתבר שחיילים רוצים את זה יותר מכל דבר אחר. אבל מעבר לבקשות, יש גם סיפורים מרגשים עד דמעות שמגיעים אליי, כאשר התחושה היא שעם ישראל פשוט ער ומתעורר, מחפש דרך להתקרב לבורא עולם.

"מעבר לזה, קיבלתי פניות רבות של הורים ללוחמים בסיירת של גולני שנרצחו להם עשרות לוחמים. ההורים הסבירו לי שבניהם ספגו מכה קשה מאוד עם מות חבריהם, והדבר היחיד שיוכל לתת להם כעת כוח מחודש הוא תחושה של הגנה רוחנית".

לא תמיד אלו הלוחמים, לעתים קרובות דווקא האימהות הן אלו שפונות לרב מיודובניק ומבקשות ציצית בשביל בנן החייל. "היה לי מקרה מעניין בו אחד החיילים יצא לקרב בשמחת תורה ומאז ועד יום חמישי באותו שבוע הוא לא יצר קשר ולא עדכן את הוריו במקום הימצאו, כיוון שהדברים היו חסויים מסיבות צבאיות. ההורים המודאגים ניסו בכל דרך ליצור קשר עם בנם, והיה מישהו שנתן לאמא את מספר הטלפון שלי. היא התקשרה אליי ושאלה אם במקרה נתקלנו בבן שלה כשבאנו לחלק ציציות. זה המקום לציין שבמהלך המלחמה קיבלנו אישורים מיוחדים לחלק ציציות גם בשטחים חסויים שאין אליהם אישור כניסה מלכתחילה. כך הגענו גם ליחידות מובחרות ומסווגות, ביניהן פגשנו אכן את בנה של אותה אישה. כך יכולנו לבשר לה מקרוב על כך שהיא יכולה להיות רגועה".

הרב מיודובניק מציין כי ככל שחלף הזמן כך הוא הבין שאין טעם למסור סתם ארגזים עם ציציות, אלא כל העניין הוא לפגוש את החייל פנים אל פנים, להסביר לו על המצווה ולראות שהוא באמת רציני. "אני משתמש לשם כך במתנדבים רבים, כל אחד מהם מקבל ערכות של ציציות שכוללות גם תהילים, כיפות וטלית גדול, בעת הצורך אני מצרף גם תפילין, גם אני בעצמי יוצא אל השטח, וכך אנו מחלקים ללוחמים. יש לנו גם כמה מוקדים – בצפון, בדרום ובמרכז, שאפשר להגיע אליהם כדי לקבל את הערכות".

אבל סיפור הציצית המרטיט ביותר שהרב מיודובניק נחשף אליו התרחש ביום הראשון של המלחמה. "היה חייל שהוזעק ישירות מביתו אל הדרום, כך שלא היו עליו בגדים צבאיים. בדרך הוא נתקל במחבלים ואף הצליח לחסל כמה מהם, אלא שאז הוא נפגע מכדור ולא הצליח להמשיך לתפקד. הוא התגלגל לתעלה, בצד הדרך ומשם ניסה להמשיך לירות על המחבלים. כך ניצלו חייו, אלא שלמרבה האימה הופיעו באותו רגע כוחות של צה"ל וביקשו לירות עליו, שכן הוא היה עם בגדים אזרחיים והם חשבו שהוא מחבל. הוא אפילו לא היה מסוגל לדבר מרוב חולשה, אבל ברגע האחרון עלה במוחו הרעיון והוא  הרים את הפתיל של הציצית. החיילים שעברו במקום שמו לב לכך, והוא שמע שאחד מהם אומר: 'הוא עם ציצית, אל תירו בו'.  ככה הוא ניצל. "אין ספק שהציצית שומרת עלינו", הוא מסכם, "אנו רואים זאת באופן המוחשי ביותר".