"הסבא של חולית", ניצול השואה בן ה-91, נרצח בקיבוץ יחד עם המטפל שלו

קיבוץ חולית הינו אחד היישובים שהותקף באכזריות במתקפת החמאס בשביעי באוקטובר. רשימת הנרצחים כוללת את משה רידלר הי"ד, בן 91, ניצול שואה, שהיה מוכר בכינוי "הסבא של הקיבוץ". יחד עימו נרצח מטפלו האישי, פטרו בוסקו ז"ל, אזרח מולדובה בן 35, אב לשניים. רידלר הובא למנוחות בשבוע שעבר בבית העלמין בנווה ירק.

"הסבא" של חולית עבר להתגורר בקיבוץ לפני כחמש שנים, על מנת להתגורר בקרבת בני משפחתו. נכדו, אמיר טסלר, סיפר על סבו בריאיון ל-YNET: "מהרגע שעבר לגור שם הוא היה זקן השבט, כולם הכירו את ההומור שלו. הוא היה הסבא של חולית, אבל גם הסבא שלנו. כשהייתי קטן הוא היה אחראי לכל, הוא היה מסיע אותנו, מגיע בבוקר ומביא קרואסונים ובורקסים. הוא אהב לרקוד ולנסוע לטיולים בחו"ל. עם השנים הגיל עשה את שלו, אבל גם אז לא ניתן היה להבחין בגיל שלו. עם האהבה שלו למשפחה, ולחיים, הוא המשיך לתת לכולנו הרבה כוח גם כשעבר את גיל 90".

ביום המתקפה שהה רידלר בביתו ביישוב. בני המשפחה סיפרו כי התקשרו למטפל של רידלר בסביבות השעה שבע וחצי בבוקר, והוא אמר להם שהם בממ"ד מרגע שהחלו האזעקות. טסלר, נכדו של רידלר, הוסיף כי לאחר מכן ניסו לתפוס אותם מספר פעמים, ללא הצלחה.

לדברי טסלר, "ככל שעברו השעות זה נהיה יותר ויותר מורט עצבים. דודה שלנו הייתה בקשר עם תושבי הקיבוץ וקיבלה תיאורים זוועתיים של מה שקרה. ב-23:15 הודיעו לה שמצאו אותם בבית, ושהם לא בחיים. עד היום אנחנו לא ממש יודעים מה היה שם".

רידלר הי"ד נולד ברומניה, בגיל תשע בן 9 החלה מלחמת העולם השנייה, והוא שרד אותה למרות שנלקח למחנה ריכוז בטרנסניסטריה עם אימו ואחותו. אביו ואחותו הגדולה נשלחו למחנה עבודה. בשלב מסוים הוא איבד את אימו ואחותו הנוספת שחלו בטיפוס, והוא הצליח בגיל 11 לברוח מהמחנה יחד עם חבורת צעירים. הוא הסתתר אצל משפחה באוקראינה, עסק ברעיית צאן ועבד במשק.

בתום המלחמה הצליח אביו, שניצל מהתופת, למצוא אותו. השניים מצאו גם את האחות, ובהמשך עלו לישראל. רידלר אמור היה לחגוג בעוד כחודשיים את יום הולדתו ה-92. לדברי נכדו, "סבא תמיד אמר שאם יש לך במה להתגאות ולהשוויץ – אז תתגאה. כל הסיפורים האלה על המלחמה, אלו סיפורים של תקווה, הוא היה מספר אותם עם הרבה גאווה. היה לו חשוב להעביר את המורשת הזאת של לא לוותר. הוא היה מאוד גאה במשפחה שהקים כאן בארץ".

"זכינו בסבא הכי טוב שיכולנו לבקש. עד היום האחרון לא היה דבר שיותר חשוב לו מהמשפחה שלו. זה נורא מחזק אותנו, זה הדבר שנותן לנו הכי הרבה כוח בימים אלה. גם במותו, אנחנו יודעים לצחוק יחד, לבכות יחד, ולחבק אחד את השני. אנחנו רוצים שיזכרו אותו לא בזכות הסוף שלא הגיע לו, אלא בזכות החיים שהכניס לכל מקום שהיה בו. זאת המורשת של סבא – לעבור את כל מה שעבר, ועדיין לתת לכולנו כוח".