חדשות ומשמעותן: כיצד מגיבה התקשורת הבינלאומית למלחמה בין ישראל לחמאס?

הטבח הנורא שהתרחש בדרום הארץ בשמחת תורה עורר סערה ברחבי העולם. כלי תקשורת שבעבר ניסו לטייח את המציאות, התייחסו למחבלי חמאס כלוחמי שלום ואת ישראל הגדירו ככובשת – רשמו שינוי ביחסם לארגון הטרור העזתי.

אם בעבר צעד כמו סגירת ברז המים לרצועה היה מקומם על ישראל את העולם כולו, הפעם, כאשר ישראל סגרה את המים לרצועה זמן קצר לאחר הטבח, התגובה התקשורתית לכך הייתה שתיקה רועמת. דוגמה בולטת לכך באה לידי בקריקטורה שהופיעה בשבועון הסאטירי 'שרלי הבדו', מהעיתונים הנועזים באירופה המתפרסם בצרפת. בראש הקריקטורה נכתב "ישראל עוצרת את המים לעזה". תחת הכיתוב צויר מחבל חמאס שידיו מגואלות בדם, והוא שואל "עד לאן תגיע הברבריות?". כמו כל קריקטורה, גם במקרה זה, המסר היה חד וברור.

כיצד נראה הסיקור התקשורתי הבינלאומי למסע הטבח הנורא של חמאס בדרום?

התגובה התקשורתית הבינלאומית הייתה, ברובה הגדול, לטובתה של מדינת ישראל. חלק מהכתבים הזרים המוצבים בישראל נראו דומעים ונסערים כאשר דיווחו על המתרחש בישראל. לצד זאת, זמן קצר לאחר שהושלם הטיהור הראשוני של העוטף ערכו כוחות צה"ל סיור לעיתונאים זרים בקיבוץ כפר עזה, ובהתאם המראות הקשים שנגלו בפניהם סייעו להסברה הישראלית ברחבי העולם.

כך, לדוגמה, נכתב בוושינגטון פוסט האמריקני: "בתוך היישוב הישראלי שנהרס בידי חמאס. רבים לא שרדו את הפלישה המפתיעה, שניפצה את שלוות בוקר השבת בפתאומיות כזו שספלי קפה מלאי וקנקן חלב עדיין עומדים על שולחן באחד המטבחים". בכלי תקשורת אחרים כתבו כי "הברוטליות של מתקפת החמאס בישראל מתגלה". ב'דיילי מייל' הבריטי, העיתון השני בתפוצתו בבריטניה ומהנפוצים ביותר באירופה, תוארו לאורך כל השבוע שלאחר הטבח תמונות זוועה והובאו תיעודים מטלטלים על הנעשה ביישובי העוטף.

האם היו גם כלי תקשורת שלא התייצבו לצד ישראל, למרות המראות הקשים?

אכן. חשוב לציין כי לא כל כלי התקשורת ברחבי העולם התייצבו לצד ישראל. ההתנגדות הטבעית ארוכת השנים לישראל נמשכה גם לאחר הטבח הברברי שביצעו מחבלי חמאס. הניו יורק טיימס, תאגיד השידור הציבורי הבריטי BBC וכלי תקשורת נוספים סיקרו את הזוועות, אך המשיכו בהטייתם האנטי-ישראלית, שבלטה גם בצל הדיווחים על מסע הטבח של חמאס ופרוץ מלחמת חרבות ברזל

כצפוי, ההטיה האנטי-ישראלית ניכרה גם בדיווחיה של רשת התקשורת הקטארית אל-ג'זירה, שם הובא, בין היתר, טור דעה של פרופסור מאוניברסיטת אל-אקצא ברצועה שגיבה את הטבח הקשה וכתב: "זה שוב עזה! אבל הפעם זה שונה! במקום להגיב לאחת מהתקפות רצח העם הקבועות של ישראל באפרטהייד, תנועות ההתנגדות עשו את הצעד הראשון בצעד חסר תקדים"...

כיצד נראית העוינות לישראל מצד אותם כלי תקשורת?

ההטיה האנטי-ישראלית נעשית בצורה מתוחכמת אך מובהקת. הניו יורק טיימס, לדוגמה, נמנע מלכנות את מחבלי חמאס 'טרוריסטים', משום שהוא רואה בהם לוחמי חופש על עצמאותם וכנגד המצור הישראלי. במקום זאת מעניק להם העיתון שורה של כינויים אחרים, כמו 'מיליטנטים', 'לוחמים פלסטיניים' ועוד. אופי דומה יש לסיקור הנעשה מצד כלי תקשורת נוספים שמזוהים עם השמאל העולמי.

האם היו גם כלי תקשורת עיינים ששינו את מדיניות בעקבות הטבח?

דוגמה לשינוי חיובי הוא ההחלטה של ה-BBC להתחיל לכנות את חמאס 'טרוריסטים'. מדובר בשינוי היסטורי במדיניותה של הרשת. ההישג נרשם לאחר מאבק דיפלומטי ותקשורתי שנוהל נגד רשת התקשורת המשפיעה.

המאבק נגד הרשת כלל התפטרות של אחד העיתונאים היהודיים שבה, התבטאות מצד רבה הראשי של בריטניה הרב הראשי אפרים מירוויס, שהאשים את השדרנים בניסיון 'להטעות במזיד' על ידי אי שימוש במילה טרוריסט, והתייצבות של דמויות בולטות בממלכה, בהם שר ההגנה גרנט שאפס ומנהיג הלייבור קייר סטארמר, שהפעילו לחץ על ה-BBC.

(צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

ומה לגבי סיפור הפצצת בית החולים ברצועה בידי הג'יהאד האסלאמי?

בתחילה נראה היה כי ישראל רושמת הפסד חמור בזירה הבינלאומית, זאת מאחר והפלסטינים ניצלו את האירוע כדי להאשים אותה בתוצאותיו ובכך שהיא מבצעת "רצח עם". אולם מהר מאוד התברר כי שיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי הוא שהוביל להפצצת בית החולים.

הדבר הוביל לכך שכלי תקשורת בינלאומיים נאלצו להתנצל על כך שקיבלו את עמדת הפלסטינים. רשת BBC התנצלה באופן עקיף, כאשר הביאה מומחים מטעמה שקבעו כי מדובר בהפצצה פנימית מתוך הרצועה. בניו יורק טיימס כתבו השבוע: "ב-17 באוקטובר פרסם הניו יורק טיימס ידיעות על פיצוץ בבית חולים בעיר עזה, והוביל את סיקורו בטענות של פקידי ממשל חמאס כי תקיפה אווירית ישראלית היא הסיבה וכי מאות בני אדם נהרגו או נפצעו... הגרסאות המוקדמות של הסיקור הסתמכו יותר מדי על טענות של חמאס".

בעקבות הפרשייה הזו, ישראל הרוויחה נקודות בדעת הקהל הבינלאומית שלמדה על כך שההפצצות של הג'יהאד האסלאמי פוגעות גם בפלסטינים. כמו כן, הטענות של הארגונים הפלסטיניים התבררו כלא נכונות וקעקעו את אמינותם בדעת הקהל הבינלאומית.

איך הפלסטינים ואיראן מגיבים לשינוי הטון התקשורתי שהיה אוהד כלפיהם עד כה?

נדמה כי ברצועה הופתעו מגילויי הסולידריות עם ישראל וההתנערות מהפלסטינים. סיפור הפצצת בית החולים היה ניסיון מצדם לשנות את מטוטלת התמיכה הבינלאומית, אך כאמור ללא הצלחה. גם האיראנים היו מופתעים ביום שאחרי, וניסו לנער מעליהם כל קשר למתקפה של חמאס על ישראל.

מה צופן העתיד לתמיכה התקשורתית הבינלאומית?

זו שאלת השאלות: כיצד תיראה התמיכה בישראל ככל שהמראות מרצועת עזה יוסיפו להצטבר בערוצי התקשורת הזרים? האם העולם ישנה בחדות את יחסו לישראל בעקבות דמעות התנין, שכבר עכשיו מתחילות לצאת מהרצועה? למרות התקווה בישראל להמשך הגיבוי התקשורתי, ההנחה המפוכחת היא שאין לצפות לכך לאורך זמן.