"חגגנו את הברית בבסיס, עם כל החיילים, ולא היה חסר דבר"

ארבעה חודשים חלפו מאז שאורי יצחק אילוז נהרג בהיתקלות עם מצרי בגבול מצרים. ארבעה חודשים של כאב לב בלתי נתפס לבני משפחתו, לצד רצון אדיר לפעול לעילוי נשמתו ולהנצחתו. כעת מסתבר שאביו, שי אילוז, הוא אחד הפעילים הגדולים ביותר למען החיילים בגבול הצפון ודואג להם ללא הפסקה.

ילד של אור

"כשאני שומע כיום על החיילים שנהרגים, אני לא יכול שלא לבכות עם המשפחות", מספר שי, "ההורים מספרים על ילדיהם, עד כמה שהיו טובים ומיוחדים, ואני חושב בליבי שזה באמת נכון – אלוקים לוקח את הטובים ביותר, וגם אורי יצחק שלנו היה כזה. הוא היה בחור טוב, שלא מתלונן על כלום. למד בבית ספר דתי ולאחר מכן במסגרת ישיבתית בצפת, תמיד הצליח בכל מה שעשה, הוא סיים קורס מ"כים בהצטיינות והיה אמור לצאת לקורס קצינים שבועיים אחרי המקרה".

שי לוקח נשימה עמוקה, ומוסיף: "האמת היא שלאורך כל השירות הצבאי של אורי הרגשתי שיש באזור שבו הוא משרת הרבה כשלים ובעיות. אני איש צבא בעברי, השתחררתי לפני שנה אחרי 32 שנות שירות, ויש לי הבנה בנושא הצבאי. הצעתי לאורי כמה פעמים שאטפל בכשלים הללו, וגם היו לי דרכים לעשות זאת, אבל אורי התעקש שהוא רוצה לטפל בדברים האלו בעצמו. האמת היא שהכתובת הייתה על הקיר".

שי, כיהודי מאמין, מדגיש כי מאז שבנו נהרג, הוא פחות משקיע מאמצים בניסיון להבין את המחדלים שהתחוללו באותו אירוע בגבול מצרים, ומשקיע יותר בהנצחתו של הבן. "עוד לפני כן עסקתי בהפקת אירועים, אבל מאז שאורי נהרג אני עושה הכל להנצחתו, בנוסף ארגנתי הרצאות של הרב שניר גואטה והרב יגאל כהן בקריית שמונה שהשתתפו בהן מאות אנשים, וכן אני מארגן אנשים שאוספים פחיות ובקבוקים למחזור ובכסף שמתקבל רוכש עמדות תפילין. נכון להיום יש בכל הצפון שמונה עמדות תפילין שנקנו בזכות כל אותם אנשים, וזה מאוד מרגש. כמו כן יש שני בתי כנסת שנקראו על שמו של אורי, ועוד פעילות רבה מאוד שאני עושה ומקיים לעילוי נשמתו. אני חושב כל הזמן איך להרבות בזכויות, כדי שהוא יסתכל משמיים וישמח במעשים שלנו".

ברית בבסיס

ארבעה חודשים אחרי פטירתו של אורי, התרחשה מתקפת הפתע בדרום שהחזירה את אביו בבת אחת אל הטרגדיה האישית שלו. "את ההודעה על מותו של אורי קיבלנו בשבת, כשהיינו בבית כנסת, בעיצומה של שבת חתן. אלו היו רגעים נוראיים שלא אשכח לנצח, והנה ארבעה חודשים לאחר מכן, שוב ביום שבת, בשמחת תורה, כשאני עומד להיות חתן תורה כפי שאני נוהג במשך שלושים השנים האחרונות, שוב תופסות אותי ההודעות הקשות ומחזירות הכל אחורה. התחושות היו נוראיות, וכבר אז, כשעדיין לא התחלנו להבין את גודל האסון, ידעתי שאני הולך לעזור בכל דרך אפשרית לחיילי צה"ל ולנפגעי המלחמה, כשכל הדברים האלו יהיו לזיכרו של אורי".

שי מציין כי כבר במוצאי שמחת תורה הוא לקח את הכיבוד הרב שנקנה לחג – יותר מ-30 קילו מאפים, עשרות בקבוקי שתייה ו-400 שקיות ממתקים לילדים, ויחד עם אנשי עמותת 'אחי בני ישראל' ואנשים נוספים מהשכונה, חילק הכל לחיילי צה"ל בכל הבסיסים שבצפון. "מאז ועד היום אני מקפיד לנסוע כמעט מידי יום למוצבים", הוא מספר, "אני מכיר היטב את הגזרה עוד מהימים בהם שירתי בה בעצמי, ובכל פעם אני משתדל לשוחח עם החיילים, לשמוע מה חסר להם ומה הם צריכים, וגם לצ'פר אותם, לחלק להם אוכל ודברים טובים ולתת הרגשה טובה".

לפני כשבוע פנה אליו אחד מהחיילים ושיתף אותו בכך שנולד לו בן וכעת הם ניצבים לפני התלבטות גדולה, שכן אינם יודעים איך לחגוג את הברית בכזה מצב. "באותו רגע לא היה לי ספק שאני הולך לארגן לו ברית בבסיס, בהתנדבות", הוא מספר. "הכל נעשה כמובן במהירות וזה לא היה פשוט, כי לא מדובר באולם מאורגן עם שולחנות וכיסאות, אלא בשטח פתוח. אבל התעקשנו ובסופו של דבר התוצאה הייתה מדהימה ברוך ה' – אירוע מרגש במיוחד בו נכחו בנוסף לבני המשפחה גם החיילים שהיו בבסיס, ולא חסר לאף אחד שום דבר, אפילו מוזיקה וצלם היו".

מאז לקח על עצמו שי לארגן אירועים בזמן המלחמה ככל שיידרש, וכבר הספיק לעשות זאת פעמים נוספות. "זוהי התרומה שלי לעם ישראל", הוא מסביר, "כסף זה לא הכל בחיים, וכשמתאפשר לי להגיע לכאלו מקומות ולאפשר לחיילים לחגוג גם בכאלו מצבים, זהו הסיפוק הגדול ביותר שיכול להיות".