"נשארתי באשקלון, המצב מלחיץ אבל אני לא חושב לעזוב"

"כן, אני נמצא כאן באשקלון, ממשיך להיות פעיל, לא עזבתי ואני לא חושב לעזוב", על המשפט הזה חוזר הרב אורי כהן, שליח חב"ד באשקלון שוב ושוב בתקופה זו. פעם הוא אומר את הדברים לאדם שמבקש להשתתף בתפילות, פעם זה לקשישים שמתקשרים אליו ומבקשים עזרה וסיוע, ופעם לבני משפחתו שדווקא עזבו את העיר, אבל הוא מבהיר להם את כוונתו להמשיך להישאר בעיר המופגזת,  וכפי שהוא מדגיש שוב ושוב – "לא עזבתי ונכון לעכשיו גם לא עוזב".

כזכור, בשבוע שעבר יצאה הממשלה בהודעה על כך שגם תושבי אשקלון יצטרפו למפוני הדרום שזכאים למענק הפינוי, ובכל זאת מסתבר שיש גם כאלו שנשארים בעיר.

מה הטעם להישאר בעיר שממילא ריקה ולא מתפקדת?

"קודם כל העיר שלנו לא ריקה", מבהיר הרב כהן. "אמנם רוב התושבים התפנו ועזבו את העיר, וזו גם ההמלצה של פיקוד העורף, אבל ישנם אנשים מבוגרים שקשה להם לעזוב, חלקם מתגוררים בדירות ללא ממ"ד, כך שבזמני אזעקות הם מתפנים למקלטים. מי יספק להם תרופות ואוכל מזין? אם כולם יעזבו, אז מי ידאג להם? אז כן, אני נשאר כאן ויחד איתי עוד אנשים טובים. אנחנו ניידים ולכן יכולים לקנות להם אוכל ותרופות, שזה דבר לא מובן מאליו באשקלון, כי בשל המצב כל המכולות הקטנות סגורות ורק הסופרים פתוחים. גם בתי המרקחת פתוחים במתכונת מצומצמת.

דואגים ללוחמים לתפילין

"יש גם משפחות עם ילדים קטנים שנשארו בעיר, כי אין להן להיכן להתפנות. הילדים שלהן לעתים קרובות מאוד מפוחדים ועוברים ימים לא פשוטים, אפילו מסגרת לימודית או פעילות חינוכית אין כאן. אז אנחנו משתדלים לפנק אותם – להביא להם מתנות, צעצועים וממתקים. בכלל, עצם העובדה שאנשים שומעים על כך שבית חב"ד פתוח, ואפשר להגיע אליו כל הזמן, נותנת הרבה כוח וחיזוק. מגיעים אלינו גם הרבה אנשים ששולחים את ילדיהם כחיילים לגבול, או נשים ששולחות את בעליהן למילואים, הם מבקשים ברכה או קופת צדקה, חלקם רוצים לבדוק את המזוזות. רק בערב השבת האחרונה התקשרה אליי אישה שהתחננה שנביא לה נרות שבת, כי היא מעולם לא הדליקה, אך כעת היא מרגישה צורך פנימי להדליק.

"אנחנו משתדלים לחזק מאוד את מי שבעורף", מדגיש הרב כהן, "משתדלים לתת עזרה, ובעיקר להעניק לתושבי אשקלון את ההרגשה שאנחנו כאן, חזקים מתמיד, וגם אם יש הפגזות או אירועים קשים, אנחנו לא בורחים או נמלטים".

כשאנשים מתייעצים איתך אם להתפנות או להישאר, מה אתה משיב להם?

"אני חושב שכל אחד צריך לעשות מה שנכון בעיניו. ברור שאם מישהו מרגיש שהוא נתון בחרדות בשל המצב ואפילו לא מסוגל להיכנס להתקלח, כי כל הזמן הוא חושב מה יקרה אם האזעקה תתפוס אותו, עדיף שיתפנה. כך גם משפחות עם ילדים שמחפשים תעסוקה ושגרה. הישארות בעיר במצב כזה עבור ילדים עלולה גם לפתח טראומות לא פשוטות, אבל מי שעובד כאן או שקשה לו לעזוב מכל סיבה שהיא, יכול לדעת שהעיר עדיין מתפקדת, אנחנו נמצאים כאן ויש סביבנו הרבה פעילות, כולל תפילות שלוש פעמים ביום".

אזעקה באמצע הנחת תפילין

יש לכם מספיק אנשים למניין?

"יש, אבל בקושי. זה המקום לציין שמדהים לראות את האחריות שאנשים לוקחים על עצמם ומגיעים להתפלל אצלנו מידי יום – שחרית, מנחה וגם ערבית. הם מבינים שאם הם לא יבואו לא יהיה מניין, ולא מוכנים שיקרה כזה מצב. בשבוע שעבר הופיע אחד המתפללים באיחור, ולאחר התפילה הסביר לנו שנפל טיל על הרכב שלו ופוצץ אותו. לכן הוא נאלץ לבוא ברגל. מובן שהחיים שלנו אינם רגילים,  הייתה גם נפילה במרחק של 100 מטר מהבית שלי, וכל הבית רעד כאילו שהייתה פגיעה ישירה. אנחנו לא נשארים כאן מתוך שאננות חלילה, אלא מתוך אמונה והרבה ביטחון. כמובן מתפללים על עצמנו ועל כל עם ישראל, שהמלחמה תסתיים על הצד הטוב ביותר ושלא יהיו עוד קורבנות ונפגעים. כבר שילמנו מספיק, רוצים לראות כעת ניסים גדולים".