"הייתי כאן לפני 18 שנה, וכעת חוזר כדי להגיד לכם: 'עם ישראל חי'"

לפני כ-18 שנה מצא את עצמו איתן אלפרט, אז אברך צעיר ואב לתינוק שזה עתה נולד, כשהוא מפונה יחד עם אלפי תושבי גוש קטיף מהיישוב שכל כך אהב. קהילת ישיבת 'תורת חיים' שאליה השתייך אלפרט, שוכנה אז על ידי המדינה במלון פלאז'ה שבנוף הגליל, שם הם שהו במשך כחודש ולאחר מכן עבור למלון אחר.

השבוע צצו הזיכרונות כמו מאליהם, כאשר אלפרט, כמי שמתגורר כיום בנוף הגליל ומשתייך לגרעין התורני, הגיע יחד עם אנשי הגרעין כדי לשמח את מפוני מושב שתולה ששוכנו בימים אלו באותו מלון בדיוק. "הכל צף והציף אותי מחדש", הוא מספר, "הגעתי עם חבריי כדי לחזק ולשמח, ופתאום מצאתי את עצמי בהלם, מרגיש את כל התחושות שהיו אז, את חוסר הוודאות, את הכאב הנורא וגם את האמונה החזקה והברורה שעוד יהיה טוב והקב"ה לא יעזוב אותנו".

זיכרונות שלא נמחים

את ימי הגירוש מגוש קטיף זוכר אלפרט לפרטי פרטים. "הייתי אז אברך בישיבה, וכולנו לא האמנו שהגירוש באמת יתממש. אשתי הייתה אז ממש ערב לידה, ועדיין היה ברור לנו שנגדל את בננו בגוש קטיף. כך האמנו עד לרגע האחרון, לכן לא התכוננו לכך בכלל. לבסוף פינו אותנו עם תינוק בן ימים ספורים, יחד עם כל אנשי הקהילה. ניתקו אותנו ממש בכוח ושיכנו אותנו בדיוק במלון זה. אני זוכר איך שישבנו בלובי ללא ציוד מינימאלי, כי אף אחד לא הרשה לעצמו להתכונן ולארוז. בתחילה לא היו מסגרות לילדים ולא תוכניות לעתיד, היה רק כאב בלתי נתפס והמון דברים שיהודים טובים מכל האזור שלחו לנו – ממתקים, בגדים, מתנות ומה לא? זה לא באמת שיפר את מצבנו, אבל זה בוודאי עודד אותנו מאוד ונתן לנו כוחות, ובעיקר הייתה האמונה הגדולה בבורא עולם שהחזיקה אותנו כל הזמן. ההבנה שהוא לבדו מנהל את העולם, וכשהוא שומר עלינו אף אחד לא יוכל להזיק לנו. זה גם מה שאני אומר כעת שוב ושוב לתושבי שתולה כשאני מגיע לעודד אותם – צריך רק להאמין ולדעת שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים".

"המצב שלנו לגמרי לא פשוט", מספר רב המושב שתולה, הרב אסף אזריאל, "המושב שלנו הוא וותיק מאוד שבמשך השנים אוכלס בעיקר על ידי אנשים מהעדה הכורדית – אנשים שקטים, חרוצים ונעימים. במשך 16 השנים האחרונות הצטרף למושב גם גרעין תורני שכולל משפחות צעירות יחסית, ובסך הכל נוצרה במושב אוכלוסייה מגוונת מאוד, עם משפחות בכל הגילים ועם אווירה מיוחדת של הרבה כבוד והכלה לכל התושבים. יש לנו בית כנסת, שיעורי תורה ואירועים סביב כל החגים, כאשר משתתפים בהם גם אנשים דתיים וגם שאינם כאלו, הכל מתוך שיח משותף ובריא".

נכון לימים אלו, מציין הרב אזריאל שכ-80 משפחות מתושבי המושב שוכנו במלון פלאז'ה בנוף הגליל, והמושב נותר ריק כמעט לחלוטין. "נותרו בו רק אנשים בודדים", הוא מספר, "וכן חיילים ואנשי כיתת כוננות. בתחילה היו תושבים שניסו להתנגד ולהישאר, אבל מהר מאוד כולנו הבנו שמדובר במציאות שגובלת ממש בפיקוח נפש. רק השבוע יצאה הודעה מדובר צה"ל על כך שהמקום נחשב למאוים, ואני מבין זאת היטב, כי באופן אישי הייתי שם בשבוע שעבר באחת ההפגזות, והתחושה היא פחד אימים. אתה מרגיש בתוך שדה קרב ממש, אפילו אזעקה אין לך כדי לתפוס מחסה, כי באותו רגע שהפצצה נזרקת, היא נופלת. החיילים שלנו נלחמים שם בחירוף נפש, תחת אש גלויה, אנו מתפללים עליהם כל הזמן, שהקב"ה ישמור ויגן על כולם".

"ליצור מציאות חיובית"

אמרו לכם לכמה זמן אתם מפונים?

"לא אמרו לנו דבר", משיב הרב אזריאל, "והתחושה היא שיש חוסר וודאות גדול אצל כולם. זהו הקושי הגדול ביותר, כי בסופו של דבר ברור שאנשים רוצים לשוב לבתים שלהם ולהמשיך בשגרה. זה מצטרף גם לתחושה הקשה של כולנו בעקבות כל מה שמתרחש בדרום ובמרכז. קשה להיות אופטימיים בימים אלו.

"בינתיים אנחנו נמצאים כאן ומבינים שזו השליחות שלנו", הוא מוסיף, "השאיפה היא לנסות לייצר כאן סוג של שגרה - עם תפילות, פעילויות לילדים, וכן עם פעולות של חיזוק שמגיעות מטעם הגרעין התורני וישיבת ההסדר בנוף הגליל. המתנדבים שבאים לכאן נותנים לנו הרבה כוח, זה לא רק חיזוק רוחני, אלא הם באמת מעודדים ומשמחים אותנו. אני רואה מקרוב איך שבזכותם אנשים מהמושב שכל הזמן דאגו והיה להם כל כך קשה, מצליחים סוף-סוף להסיח את דעתם מהמצב וליצור מציאות חיובית".

"אנחנו נמשיך להגיע לכאן לאורך כל הדרך", מבטיח איתן אלפרט, "כי ברור לנו שזו הדרך היחידה לשמור על הרוח ועל השפיות , אנחנו משתדלים לעודד וכמובן גם מתפללים יחד עם כל עם ישראל, שכל המפונים יוכלו לחזור לבתיהם בקרוב ובתחושת רוגע מלאה".

כמי שפונה מגוש קטיף, הוא מוסיף: "ברור שהמדינה עשתה פשע גדול כלפי מגורשי הגוש, וכעת כולנו משלמים את המחיר הכבד, אבל יחד עם זאת, אני חייב לציין שקהילת הישיבה שאליה השתייכנו בגוש קטיף לרגע לא התפוררה, כעת היא נמצאת בשלמותה ביד בנימין, וכן יש שלוחה נוספת המשויכת לישיבה בנוף הגליל. לי אישית יש כיום תשעה ילדים בלי עין הרע, ואנו משתדלים לשמח כמה שאפשר ולתרום משלנו לעם ישראל, כי אין ספק שגם בזמנים קשים ניתן לראות את האור, ותמיד יש תקווה ותקומה".